אופיר ערן מרמות נפתלי זכתה בחודש שעבר באליפות ישראל עם סוסים מתחילים. שמחים להעניק לה את תואר “ספורטאית החודש”.
כל התמונות צולמו ע”י שחף שושני
אופיר ערן, בת 26, מרמות נפתלי פוקדת את פינות המצטיינים שלנו בכל שנה אזרחית. בדרך כלל לקראת סיום השנה – אחרי זכיות באליפות ישראל ברכיבת סוסים בסגנון קאטינג. הפעם, בגלל תזוזות בלוחות הזמנים, נערכו ארבע תחרויות ולא חמש כבכל שנה. זה עדיין לא הפריע לאופיר ערן שוב לקטוף שוב הצלחות ולסיים את העונה עם תואר אלופת ישראל ברכיבה עם סוסים צעירים וסגנית אלופת ישראל ברכיבה על סוסים מנוסים. אופיר ערן משלב עם הרכיבה גם את תחום האימון וגם משחקת בקבוצה מטעם מרכז הטניס בקרית שמונה בליגה אזורית. אנו שמחים להעניק לה את תואר “ספורטאית החודש” ולארח אותה לראיון.
אופיר, מה נשתנה בתחרות האחרונה ביחס לאחרות?
“זאת הייתה התחרות הרביעית והאחרונה מתוך הארבע שהיו העונה. עונה קצרה פחות תחרות אחת בגלל הקורונה. התחרתי עם צ׳יקון הסוס שלי. התחרתי בשניי מקצים לסוסים, שזאת עונתם הראשונה ובמקצה אחד של סוסים מנוסים, שניי מקצי פלז׳ר ואחד הורסמנשיפ. הייתה עונה מאוד מוצלחת ובשניי מקצי נוביס( סוסים מתחילים) ניצחתי את אליפות ישראל ובמקצה פתוח( מאמנים עם סוסים מנוסים) הייתי סגנית ראשונה לאלופת ישראל. הסוס עבד מעולה במשך כל העונה, יש לנו חיבור מאוד טוב ומיוחד”.
אחרי כל כך הרבה הישגים, מה ממשיך להניע אותך בצד התחרותי?
“אני רוכבת ומתחרה כ-20 שנים, כל שנה אני מצליחה לאתגר את עצמי עוד קצת. כל שנה משתדלת לשנות משהו, אם זה הסוס שאני מאמנת או אם זה המקצים שאני מתחרה. אני מנסה להתקדם גם עם החניכים שלי בתחרויות, חניכים חדשים שמתחרים בפעם הראשונה או חניכים שבכל שנה מתקדמים עוד קצת ומגיעים למקצים בתחרויות קצת יותר קשים. אם מדברים על אתגרים, אז מצב הקורונה הוא מאוד מאתגר כרגע, אך גם אותו צולחים”.
מה עם תחרויות בינלאומית?
“תמיד יש חלום להתחרות בחו”ל, מתישהו בקריירה לצערי, כרגע תחרויות בינלאומיות לא על הפרק – כי ברכיבת סוסים להתחרות בחו”ל זה עניין מאוד יקר וזה לא רק תלוי בך, זה גם הסוס שלך – כי יחד בעצם אתם צוות. בשביל להתחרות בחו”ל צריך להחזיק שם סוס או שצריך להשכיר או להטיס סוס מהארץ, זה יקר מאוד”.
איך המצב משפיע עליך כספורטאית?
“בתקופת הסגר אני מאמנת את הסוסים שלי כרגיל. למזלי, הם ממש קרובים לבית, אז אני רק צריכה לצאת מהבית ואני איתם. בטניס זה מורכב יותר, לצערי מרכז הטניס בקרית שמונה נסגר ואני מנסה למצוא רעיונות נוספים לאימונים. אני חובטת על הקיר ליד הבית ועושה הרבה כושר בשביל שאוכל לחזור וישר לשחק טניס ברמה גבוהה”.
בשנים האחרונות פנית לאימון. ספרי על המסגרת שהצלחת ליצור.
“לפני שלוש שנים חזרתי הביתה למשק הביתי שלנו במושב רמות נפתלי, הגשמתי את החלום שלי ופתחתי חווה ממש ליד הבית. כיום יש לי ארבעה סוסים מדהימים בחווה שכולם הם סוסי בית ספר וסוסי תחרויות. יש לי בחווה 30 תלמידים פעילים ונבחרת של תחרויות של כחמישה רוכבים מדהימים. אני המדריכה היחידה בחווה ומשתדלת לתת לכל תלמיד את היחס המתאים בשבילו וההכי טוב שיש. כמו שאמרתי הגשמת חלומות בחיים היא לגמרי אפשרית”.
בתחום האימון מהן השפעות התקופה על הפעילות?
“לצערי, בתקופת הסגר אסור לאמן את הילדים. רק רכיבה טיפולית מותרת ואימונים של ילדים שמתחרים בתחרויות. אני מאמנת רק את הילדים שמתחרים. כל הילדים שרוכבים אצלי וגרים במושב באים לבקר את הסוסים ואנחנו גם בקשר רציף בפלאפון. מקווה שכולם שומרים על כושר”.
מהן השאיפות שלך לעתיד?
“השאיפות הספורטיביות שלי לתקופה שאחרי הסגר, הן לחזור להתחרות בתחרויות טניס ובעיקר לחזור לכושר טוב. כרוכבת אני מקווה להמשיך ולהצליח בתחרויות ובפרט עם הסייח החדש שלי שאני מאמנת.כמאמנת רכיבה לקבל את כל הרוכבים בחזרה ולקדם אותם, כדי שיתחילו להתחרות עם הנבחרת שקיימת כבר. אני מאמינה שאם חולמים בגדול אז מצליחים בגדול. אני מאחלת לכולם המשך סגר נעים עד כמה שאפשר, תמשיכו לשמור על כושר בכל תחום שאתם עושים”.
