ענבר הירשפלד מהמושב חיספין, חירשת מלידה, אך זה לא מונע ממנה להיות המנהיגה של קבוצת “בנות הרמה” בכדורשת. שמחים להעניק לה את תואר “ספורטאית השבוע”.
*. כתבתו של סיני משה רובינשטיין – עמוד הפייסבוק מחלקת הספורט מרכז קהילתי גולן
קבוצת הכדורשת “בנות הרמה” מרמת הגולן חזרה לפני כשבועיים עם הצלחה גדולה מטורניר ארצי בכפר סבא, בו היא הצליחה לזכות בשני גביעים. הקבוצה שמודרכת ע”י תומר לוי היא קבוצה מאוד מיוחדת בנוף, קבוצה בה משחקות נשים בגילאים שונים ומרקעים שונים. לקבוצה פרגנו בכתבה לפני תשעה ימים, כיום אנו מוצאים לנכון לפרגן בפינת “ספורטאית השבוע” לקפטנית – ענבר הירשפלד, בת 44, מהמושב חיספין, דור רביעי למייסדי קיבוץ קרית ענבים שבהרי יהודה. בגולן היא משנת 99, נשואה לאריאל, אמן פסיפס מוכר וידוע ואם לשישה. ענבר הירשפלד חירשת מלידה, מורה במערכת החינוך, אך כל אלה לא מונעים ממנה למצוא מקום לספורט בחיים.
כשפנינו לתומר לוי, על מנת שיייתן חוות דעת על פועלה של ענבר הירשפלד, הוא לא חסך במילים וגם לא בשבחים: “כמה כיף ונעים לספר על ענבר. את ענבר אני מאמן כבר שנה שלישית בקבוצת בנות הרמה – קבוצת כדורשת מקצוענית שמובילה לשינוי חברתי ונשי בגולן. ענבר היא שחקנית מדהימה – מקצוענית אמיתית, משחקת בעמדת מנחיתה וחוסמת ועושה זאת בצורה הטובה ביותר, אך לא בכך מסתיים תפקידה – ענבר יוצרת לא מעט נקודות גם מכדורי הגשה הידועים והחזקים שלה ובתפיסת הקו האחורי של הקבוצה. ענבר גם מתאמת ויוצרת תכנים נוספים לקבוצה, ענבר לא רק שחקנית נשמה, אלא גם אישה רגישה ונעימה ותמיד יוצרת סביבה אווירת אימון מקצועית ונעימה. אני מרגיש שזכיתי לאמן שחקנית כמו ענבר – שחקנית אלופה”.
לענבר הירשפלד יש גם הרבה שבחים לחלוק על פועלו של מאמנה: “אני יכולה לספר שבתור שחקנית בקבוצה לא מובן מאליו לשמור על הקבוצה באון רציף לאורך שנים. היום אנחנו במצב מעולה, יש בסיס חזק וטוב. היו תקופות ממש לא פשוטות, היינו על סף התפרקות והחזקנו את הקבוצה בשיניים. חלק מהזמן לא היה מאמן, או שמאמנים התחלפו. מאז שתומר הגיע אלינו הכל השתנה. תומר עובד איתנו בקבוצה זו השנה השלישית ואני יכולה להעיד, גם כאחת שבאה מהספורט הקבוצתי והתחרותי, שתומר הנו מאמן רציני, מקצוען אמתי. מנסה כל הזמן לשפר את הקבוצה,ולקדם אותה מקצועית. הוא קשוב ויודע להסתנכרן עם הצרכים של הקבוצה. מגיע עם תכנית אימונים ברורה, משקיע מעצמו ודורש השקעה בחזרה. הקבוצה יחד עם תומר מאוד השתפרה מקצועית, חברתית ומנטלית ולאחרונה אף זכתה בשני גביעים בטורניר כדורשת בינלאומי שנערך בכפר סבא”.
מה הביא אותך לכדורשת ולקבוצת בנות הגולן?
“מגיל צעיר נמשכתי לספורט בעיקר הקבוצתי. את כל זמני הפנוי היית מעבירה במגרשים, כדורגל, כדורסל, טניס, טניס – שולחן , 4 תחנות, מחניים… לא משנה סוג וגודל הכדור – העיקר שיש במה לשחק. לא ישבתי לרגע, תמיד בפעילות ובכושר. שיחקתי עם הבנים בעיקר. בבית הספר היסודי הייתי בנבחרת כדורסל של ביה”ס – עם הבנים כמובן. בכיתה ו’ ראתה אותי מאמנת כדורסל של קבוצת בנות בירושלים ומאז ועד סוף י”ב שיחקתי כדורסל באס”א ירושלים ובמקביל גם בנבחרת אס”ח- ארגון ספורט חרשים, בנבחרת התיכוניים ובנבחרת הקדטיות של ישראל. התנדבתי לצבא וגם בשירות הצבאי הספקתי לייצג את נבחרת חיל הים. לאחר הנישואים והמעבר לגולן הייתה הפוגה בספורט בעיקר משום שלא היו פה בגולן שום מסגרות ספורט קבוצתי לנשים. ניסיתי במהלך השנים להקים פעילות כדורשת וכדורסל לנשים בחיספין ולכל נשות האזור, אך לצערי ההיענות הייתה נמוכה ולא הצלחנו להחזיק את הפעילות הזו לאורך זמן. לפני כ 8 שנים פנתה אליי טלי בן נתן, מנהלת מרפאת מכבי בבני יהודה, מי שהקימה את קבוצת ה-כדורשת בבני יהודה. ברגע ששמעתי על קבוצה ספורטיבית לנשים, הצטרפתי לשם ומאז הכל היסטוריה. אז נא הכירו את בנות הרמה קבוצת כדורשת המורכבת מנשים מרחבי דרום הרמה ועד מושב קשת”.
איך עוברת עליך התקופה האחרונה?
“בימים אלה אני בעיקר מנסה למצוא את עצמי בין שלל ההודעות ממוסדות החינוך השונים, גם אמא, גם גננת, גם מורה, גם יפה וגם אופה: זה טבעוני, זה צמחוני, וזה בתזונת חלבונים מפה לשם לא חסר, מטפחת גינה בזמני הלא-פנוי ומחכה בקוצר רוח לאימון הבא בכדורשת… לפחות יש לי פטור מלעשות פעילויות בזום – פריבילגיה של חירשים”…
איך הצלחת להשתלב בחברת שומעים בענפים קבוצתיים?
“לאורך השנים התמודדתי עם חירשות. תמיד הייתי צריכה להוכיח את עצמי ולהתבלט בכל תחום: להצטיין בלימודים, בספורט, חיילת מצטיינת- כדי להוכיח שחרשים מסוגלים כמו כולם. היום אני לא מונעת ע”י חובת ההוכחה אלא יותר ע”י יצר הישרדותי. אם אני לא אדאג לעצמי, אף אחד לא ידאג לי. בכל מקום חייבת להזכיר לאנשים לדבר ברור, שאני קוראת שפתיים (חשבתם על זה, שהיום כולם עם מסכות??), אני מבקשת נגישות. על המגרש, אני יכולה פשוט להיות אני, יכולה לבוא לידי ביטוי בראיית המשחק וממש לא חייבים אוזניים בשביל לשחק כדורשת. אולי בגלל זה תומר, המאמן, אוהב להעיר לי המון”…
מה המטרות שלך בפעילות בקבוצה?
“ברמה האישית – לשמור על הבריאות, על המשפחה. לזכור תמיד לשמוח בחלקי גם כשקשה, ולחוות את הרגעים הפשוטים היפים והמיוחדים של החיים. ברמה הקבוצתית – לשמר גרעין קבוצתי מיוחד במינו, קשרים שבאים לידי ביטוי גם מחוץ למגרש. להמשיך בשגרת אימונים ככל הניתן גם במגבלות המצב הכללי. השאיפה המרכזית כרגע היא הקמת ליגת כדורשת ברמת – הגולן . זהו תחום ספורט שמתאים כמעט לכל אחת גם לחסרות ידע וניסיון. ובעיקר זו מסגרת שמאפשרת התאווררות, חברה ופעילות גופנית מהנה”.
