במחוז צפון מוקצים 80 אחוז ממשאבי המשטרה לפעילות בישובי החברה הערבית על מנת להיאבק באלימות על כל גווניה. הגליל המזרחי יחסית שקט יותר משאר אזורי הגליל בגלל מיעוט ישובים ערביים.
משהו רע מאוד עובר על החברה הערבית בארץ. הפשיעה רק עולה ועולה. סכסוכי משפחות המתפתחים בישובי החברה הערבית על רקע בין שכנים, מבוגרים וילדים ובתוך המשפחה על רקע גירושין, ירושות, חלוקת קרקעות ועוד, נמשכים חודשים רבים כאשר כל בני המשפחות מעורבים בניסיונות הפגיעה.
זה לא פלא לכן שבמחוז הצפון 80 אחוזים מהמשאבים של המשטרה מופנים למניעת פשיעה במגזר הערבי. אולם המשטרה אינה יכולה להדביר את הפשיעה ביעילות משום שאין מפגע פוטנציאלי שניתן לעצור, ואין קורבן בודד שניתן להגן עליו. כולם עשויים להיות מפגעים או קורבנות.
למשטרה קשה לפעול גם משום שאין מספיק שיתוף פעולה של התושבים. במגזר היהודי כשמתבצע פשע, המשטרה מצליחה בדרך כלל לאסוף מידע מעדי ראייה, במגזר הערבי זה הרבה יותר קשה.
מרבית האוכלוסיה הערבית בגליל מתרכזת בגליל המרכזי והמערבי, ואילו בגליל המזרחי אין הרבה ישובים ערביים. לכן עיקר הפשיעה היא בגליל המרכזי והמערבי.
יש ישוב אחד, טובא זנגריה, שיש בו הרבה סכסוכים אלימים, ויש בו גם כנופיות של עבריינים. בניגוד לזה, הכפרים הדרוזים ברמת הגולן והכפר רג’ר בקצה אצבע הגליל אינם מהווים מוקד משמעותי של פשיעה.
צילומים: משטרת ישראל
