רעי פרידמן, שחקן קבוצת הנוער של מועדון רוגבי גליל עליון, פותח את סדרת הכתבות עם ספורטאיי מועדון רוגבי גליל עליון, לו אנו מעניקים בנוסף את תואר “ספורטאי השבוע”.
מועדון רוגבי גליל עליון, שקם לפני 7 וחצי שנים מחדש ביוזמתם של עמירם פורת ז”ל ומספר שותפים חשובים לדרך – ייבדלו כולם לחיים ארוכים, הצליח בשנים האחרונות להשריש את פעילותו בספורט הגלילי. המועדון מונה 3 קבוצות תחרותיות – נוער, גברים ונשים, שמודרכות ע”י המנהל המקצועי עופר המבורגר, ששב למועדון אחרי שנה של פעילות בבאר שבע. בשבועות הקרובים נציג מדי שבוע ראיון עם ספורטאי/ת מאחת מקבוצות המועדון. את הפרויקט אנו מתחילים בראיון עם רעי פרידמן, בן 16.5 מקיבוץ חולתה, לו אנו מעניקים בנוסף את תואר “ספורטאי השבוע”.
רעי פרידמן התחיל את דרכו לפני 7 שנים בקבוצת הילדים, לאחר שלוש שנים שבהן עסק בקראטה ואף התנסה שנה אחת בפעילות החלקה על הקרח. מבחינתו של רעי פרידמן החיבור לרוגבי היה מיידי, בעידודו של אביו יונתן – שידוע כאוהד מושבע של קבוצות הכדורסל של הפועל גליל עליון וכמי שמשמש ככרוז שלהן.
רעי פרידמן מסביר מה הביא אותו לחיבור ממושך והדוק עם הענף: “הייתי ביריד חוגים שאירגנה עמותת הספורט בואדי באיילת השחר. בכניסה ליריד הייתה הדגמה של הרוגבי, התעניינתי וניסיתי והשאר היסטוריה. הענף תופס מקום מרכזי בחיים שלי. בתקופת האימונים אני מתאמן במסגרת הקבוצה פעמיים בשבוע, מחכה מאוד לאימונים. השתתפתי כבר מספר פעמים באימונים משולבים עם הבוגרים שגם בהם אני נהנה מאוד. אני מאוד נהנה מהנסיעות לטורנירים ומשחקים. גם בתקופה הזאת אני משתדל לשמור על כושר, כדי שברגע שנחזור למגרש אני אוכל לתפקד כאילו לא הפסקנו”.
בעונה הזו רעי פרידמן מוצא נקודות אור מבחינה אישית, מוצא מקום לשיפור בהתנהלות הקבוצה וכמובן מאוכזב באופן טבעי מהפסקת הפעילות, בשל ההתמודדות עם נגיף הקורונה: “אני מרוצה מזה שהקבוצה משתפת פעולה אפילו יותר. במקרה שאחד מאיתנו מתקשה קצת תמיד יהיה מישהו שיעזור לו. אני מרוצה מזה שאני הצלחתי לשפר את היכולות שלי ולהפוך את עצמי לשחקן יותר פיזי שיכול להשתתף במגע. אני כן מאוכזב מזה שאני לא מצליח לעזור בהגנה ומזה שהמסירות שלי לא מדויקות כמו שאני רוצה שהן יהיו. אני פחות מרוצה מזה שישנם אימונים שאליהם מגיעים פחות שחקנים אך עם זאת האימונים הללו מלמדים גם הם. מה שכן, הקבוצה בהחלט מגובשת ומפרגנת. עוזרים בה אחד לשני וגם מחוץ למגרש אנחנו חברים ואנחנו נהנים לשוחח אחד עם השני. הכי מבאס שהקורונה עצרה לנו את העונה ואת האימונים. אני לא יכול לחכות לחזור למגרש”.
רעי פרידמן מוצא לנכון לפרגן למאמניו לאורך השנים: “עופר הוא בהחלט מאמן מהטובים ביותר. כל אימון קשה ואפקטיבי. אני רוצה לציין שזכיתי וכל המאמנים שהיו לי במועדון היו מאמנים מצויינים אשר עזרו לנו להתקדם ולהתפתח בענף”.
מכאן נעבור לפרק האסוציאציות:
רגע ספורטיבי שמח בצד האישי – “רגע אישי משמח היה הטריי הראשון שלי. הוא היה בעונה השנייה שלי במועדון, הוא היה דוגמה מרשימה לשיתוף פעולה ותקשורת בין חברי הקבוצה”.
רגע ספורטיבי קבוצתי שמח – “הניצחון הראשון שלנו בטורניר. גם זה היה בעונה השנייה שלי. בעונה הזאת אנחנו זכינו בחמישה טורינירים מתוך תשעה אך הראשון היה רגע מרגש ביותר”.
רגע ספורטיבי מאכזב – “מלבד הפגרה הכפויה, עד כה אין לי שום רגעים ספורטיביים מאכזבים. אני תמיד מחפש את הטוב בכל דבר כדי לשמור על חיוך ולעודד את חברי”.
חלום ספורטיבי גדול – “החלום שלי הוא להמשיך במועדון ולהיות משמעותי על המגרש. אני גם אשמח שנבחרת ישראל תגיע לאליפות העולם ברוגבי ואולי שאבי יונתן ואני ניסע לאליפות”.
ספורטאי אהוב בעולם – “באופן כללי אני חייב להגיד שכריסטיאנו רונאלדו, שחקן כדורגל ביובנטוס, הוא מקור רב להשראה בשבילי. כשהוא היה צעיר הוא עבד קשה רק כדי שהוא יוכל לשחק כדורגל והוא עבד קשה מאוד כדי להגיע למעמד שהוא נמצא בו היום”.
קבוצה אהודה – “באופן כללי, אני אוהד של נבחרת אנגליה. בין אם זה רוגבי או כדורגל או כל ענף אחר, אני אוהד אותם. זוהי נבחרת של שחקנים שעובדים קשה כדי להיות במעמד שלהם ואני מסתכל עליהם בפליאה והערצה”.
ענפי ספורט נוספים שאני אוהב – “אני משחק בכדורגל עם חברים בזמני הפנוי. אני נהנה מצפייה במשחקים עם אבא שלי, משום שתמיד יהיה כיף. אני גם מתחבר לשחייה. אני בעצמי שוחה כאשר הבריכה פתוחה כדי לשמור על הכושר. בזמן שאני שוחה אני יכול לחשוב על דברים שקשה יותר לחשוב עליהם בסביבה שונה.
בזמני החופשי – “אני גם אוהב מאוד לעסוק בתכנות של אפליקציות ומשחקים וכן גם לשחק במשחקי מחשב”.
המקום האהוב עלי בגליל – “קיבוץ חולתה – כור מחצבתי. אני לא יודע בהכרח למה, אבל אני תמיד מרגיש בטוח ומובן כשאני נמצא שם. תמיד יהיה מישהו נחמד שיסכים לעזור ולהקשיב”.
המאכל האהוב עלי – “פיצה ללא גלוטן שאמא שלי מכינה. מכיוון שאמא שלי מכינה הכל מאפס אנחנו יודעים בדיוק מה יש בה והיא טעימה, משמח ומעודדת אותי תמיד”.
תכנית הטלוויזיה האהובה עלי – “הסדרה אנימה בשם אקדמיית הגיבור שלי. הדמות הראשית מתחילה במישהו ללא כל כוח אך הוא אינו מוותר והוא מקבל את הכוח של הגיבור הכי גדול במדינה. העלילה ממשיכה לחיי הלימודים שלו ולאירועים שיש בסדרה יש הרבה משמעות על ההמשך שלה. כל פעם שיש קושי הדמות הראשית מוצא דרך לעבור את הבעיה ולהמשיך ללכת בעקבות החלום שלו”.
משפט העצמה שלי – “לעולם אל תוותר לעצמך. אולי עכשיו כואב לך, אבל לוותר תמיד יכאב יותר”.
