אהבה על כר הדשא

אודליה איזנבורג (מימין), שחקנית קבוצת הנשים של מועדון רוגבי גליל עליון, הכירה את בת זוגה נעמה במסגרת הקבוצתית. השתיים עושות את הדרך מכפר ורדים לאימונים בגליל העליון באהבה גדולה. שמחים לארח את אודליה בפינת “הכר את הספורטאית”.

סדרת הכתבות המפנות זרקור לקבוצות מועדון רוגבי גליל עליון מגיעה היום לעוד סיפור רומנטי שמספק המועדון, שמנוהל ע”י יניב גרטי. אודליה איזנבורג (27), שהצטרפה לקבוצת הנשים לפני 6 שנים, בזמן שלמדה במכללת תל חי, מצאה בה לא רק אהבה ספורטיבית – אלא גם אהבה רומנטית. כמה רומנטית? בת זוגה נעמה (32), שהגיעה אפילו לשורות נבחרת ישראל, הפכה לרעייתה והיא בימים אלה בשלבים מתקדמים של הריון ובקרוב הן יהפכו אמהות. סיבה מצוינת לעשות את הדרך הארוכה מכפר ורדים, שבגליל המערבי ועד לאימונים הנערכים בקיבוץ דן.   בכתבה זו אנו מפנים זרקור לסיפור האהבה הרומנטי והספורטיבי מנקודת המבט של אודליה איזנבורג.

אז מה הביא את אודליה איזנבורג לרוגבי? גם כאן שיטת “חברה מביאה חברה” היא זו שיצרה את החיבור: “בילדותי הייתי משחקת כדורגל ועסקתי גם ברכיבה ספורטיבית על סוסים. כשעברתי לגליל העליון חברה שהכרתי המליצה לי להגיע לאימון ניסיון ברוגבי. זאת הייתה בדיוק תקופה שהייתי צריכה משהו, כדי לברוח מהלימודים והרגיש לי שזאת הזדמנות וגם הזמנות להכיר חברות חדשות מהאזור.  כבר אחרי האימון ראשון מצאתי משפחה וזה מה שמחזיק אותי עד עכשיו בקבוצה”.

איך אודליה איזנבורג מצליחה שש שנים לשמור על התמדה ולהגיע לאימונים ולמשחקים, למרות המרחק הגאוגרפי? גם לזה יש תשובה משכנעת: “במהלך היום יום שלי אני צריכה להיות מאוד מאופקת מאוד סבלנית. אני עובדת עם ילדים בעלי צריכים מיוחדים שדורשים המון סבלנות. על המגרש זה המקום שלי לפרוק, לצעוק ולהוציא את כל האגרסיות ככה אני מצליחה להגיע לעבודה עם אנרגיות חדשות.כמובן שהרוגבי עוזר לי לשמור על כושר ורוח ספורטיבית, סיבה לקום ולא להיות “קובבה”. מעבר לזה, אין על המאמן שלנו – עופר המבורגר, הוא מספר אחת בכל הענף ספורט, מאמן קשוב ובאמת דואג לכל אחת מהשחקניות. אני ממש שמחה שהוא חזר לאמן אותנו, הוא מצליח לקדם אותנו בצורה הכי טובה שיש, ולקדם כל שחקנית בחוזקות ובחולשות שלה. הבנות בקבוצה מדהימות אחת-אחת, סומכת עליהן בעיניים עצומות – ובמיוחד כשאני עולה איתן למגרש.  אני יודעת שיש על מי לסמוך, אם אני צריכה מישהי שתבוא לעזור לי בגיבוי, אני קוראת לה – היא כבר שם. הקשר המצוין הוא גם מעבר למסגרת הספורטיבית. ביום-יום, כשאני צריכה אוזן קשבת או סתם לצאת לטיול או לשבת ליד הנחל, תמיד יש על מי לסמוך שיהיו איתך. כל יציאה ומפגש זה משהו חוויתי וכייפי. למשל טיול אחרון שעשינו היה לקיבוץ שדה בוקר, עשינו  שבת אצל פרח המקסימה שלנו. טיול מגבש של כל הבנות יחד עם המאמן  והמנהל יניב גרטי. זה הרבה מעבר לקבוצה ספורטיבית”.

את העונה הזו, לפחות עד לנקודת העצירה שלה, מגדירה אודליה איזנבורג כהצלחה גדולה ברמה הקבוצתית: “הגענו באחד הטורנירים למקום שני שזה השג מדהים בעייני לקבוצה שתמיד הייתה בין המקום ה-4 ל-5”. ברמה האישית אודליה איזנבורג פחות מרוצה: “מה שהיה מבאס קצת העונ, זה עשיתי ניתוח ולא יצא לי להשתתף בהרבה טורנירים.  אני מרגישה פספוס גדול, תמיד קשה לראות את הבנות משחקות כשאת עומדת בחוץ – אבל הימים היפים על הדשא עוד יחזרו”.

מכאן נעבור לפרק האסוציאציות:

רגע ספורטיבי שמח – “בחתונה של נעמה ושלי, לפני שנה, זה התחיל ממסיבת רווקות הכי שמחה מרגשת ומפתיעה – ואחרי זה החתונה עצמה שכל הקבוצה הגיעה . זו הייתה אחת הפעמים שאמרתי לעצמי, איזה אושר שיש לי אותן.  לא הייתה אחת שלא הייתה ברחבת הריקודים ועשתה שם שמח”.

רגע ספורטיבי מאכזב – “מכירים את הרגע הזה, שאת רצה אחרי מישהי ואת בטוחה שעוד שניה היא בידים שלך ואז קורה הדבר הכי מאכזב ומשפיל – את מתגלגלת על הריצפה והיא לבנתיים ממשיכה לרוץ ושמה טריי? במשחק האחרון שלנו והמשחק הראשון שלי אחרי הניתוח זה קרה לי פעמיים. הייתי כל כך מאוכזבת מעצמי זה היה כל-כך מבאס”.

חלום ספורטיבי גדול – “מחכה ליום שישאלו אותי איזה ספורט אני עושה, אני אענה רוגבי ולא יגידו לי – “אבל זה לא משחק של בנים?!” או “מה זה הספורט הזה?” הלוואי וענף הרוגבי נשים יהיה מוכר והקבוצה שלנו תגדל ויהיו עוד מלא קבוצות מכל אזור”.

שחקן רוגבי אהוב – “מייק בראון. שחקן אנגלי בכיר. משחק מדהים, שום דבר לא יכול לעצור אותו. כיף לראות אותו על המגרש”

ענף ספורט אהוב מלבד רוגבי – “אם אין בערוץ הספורט רוגבי, אז אני מאוד אוהבת לראות כדורגל. בגדול באתי מענף הכדורגל, אבל לא החזקתי שם מעמד כל כך. אני לא יכולה  לסבול את הבכיינות של השחקניות”.

מקום שעושה לי את זה בצפון – “אין על נהר הירדן. למצוא איזו נישה יפה בלי מטיילים ואנשים ולהיות שם עם הבת הזוג או חברים”.

אוהבת לעשות בשעות הפנאי – “כרגע, שיש לי המון זמן פנוי, אני אוהבת ללכת לחווה לקחת איזה סוס ולצאת איתו לטיולים. בדרך כלל אני עובדת בחווה אז התחביב שלי זה לרכב עם התלמידים שלי”.

מאכל אהוב -“מתה על הלזניה של אשתי”.

סרט אהוב – “כוכובים על פני האדמה – סרט הודי מרגש ומומלץ”.

מוטו – “התוצאה אף הפעם לא חשובה. הכי חשוב ליהנות מהדרך”.