רגע לפני משחק גביע הווינר מול הגלבוע, קפטן הפועל גליל עליון בראיון מיוחד לרגל פתיחת עונת 24/25
*. קטעי הוידאו באדיבות מדיה מנהלת ליגת העל וערוץ הספורט
הפועל גליל עליון תחל הערב (רביעי) רשמית את עונת 24/25, כש”תארח” בשעה 18:30 באולם האנרבוקס בחדרה את העולה החדשה, הפועל גלבוע, למשחק במסגרת גביע הווינר, שלושה ימים אחרי ששחקני הגלבוע ניצחו 66:85 את עירוני נס ציונה, שמונה ימים אחרי שהפועל גליל עליון ניצחה 87:94 את משחק הראווה מול הגלבוע, שנערך באולם בית ירח לעיני מאות אוהדי ואוהדות כדורסל מקרב אוכלוסיית המפונים מאצבע הגליל. גם הערב מצפה ללוטן אמסלם, פורוורד הגלבוע, משחק פיקנטי מול “האקסית” משתי העונות הקודמות. המשחק יועבר בשידור ישיר בערוץ הספורט (55). כרטיסים למשחק ניתן לרכוש בקופות האולם.
את סרט הקפטן של הפועל גליל עליון עונד בעונה זו ליאור קררה, ששב בצורה מרשימה למגרשים בעונה שעברה אחרי שהחמיץ עונה שלמה, עת שהשתייך לעירוני נס ציונה, בגין פציעה ברצועות הצולבות, כל זאת לאחר שבקדנציה הקודמת שהגיע לגליל לפני 5 שנים סבל מפציעה דומה, עת ששיחק במכבי רעננה – פציעה שהשביתה אותו מהמגרשים למשך שנה וחצי. בגיל 27 אחרי שתי פציעות מורכבות, ליאור קררה, המתנשא לגובה של 2.00, הרשים בעונה שעברה בביצועיו. לא במקרה כונה בפי האוהדים “שר ההגנה”, כשבמקביל העמיד ממוצע של 11.9 נקודות ו-6.2 ריבאונדים בזמן משחק של כ-30.2 דקות למשחק, כל זה בעונה שרחוקה להתנהל בתנאים אידיאלים בלשון המעטה.
סיפור ההצלחה המדהים של ליאור קררה מהווה השראה לכל ספורטאי. כמה רגעים לפני המשחק מול הגלבוע, זה התזמון הנכון ביותר לפרסם ראיון פתיחת עונה עם קפטן קררה, שמשתף בהתמודדות המתמשכת של הקבוצה עם הריחוק מהבית והמציאות המורכבת, בכוונות ובמטרות של הקבוצה ובסיפור החזרה ההירואי שלו למגרשים.
ליאור, ערב פתיחת העונה, מה תמונת המצב של הקבוצה ולמה אפשר לצפות ממנה?
“על סמך התרשמות רק מהשבועיים האחרונים שבהם אנחנו מתאמנים ומתגבשים יחד, אפשר להרגיש ולראות את החיבור בינינו השחקנים לצוות המקצועי בראשות גוני יזרעאלי. אני חושב שנהיה מאוד מאומנת, נדע מה אנחנו רוצים לעשות בכל התקפה, איך לשמור כל מיני שחקנים, נביא אגרסיבית והרבה אנרגיה, נבוא לתת את כל כולנו בכל משחק ומשחק”.
לסמן מטרות הישגיות אפשר בשלב הזה?
“מאוד מוקדם וקשה לומר, מאחר ואנחנו קבוצה חדשה לגמרי, בלי אולם ביתי ואחרי שעברנו עונה מאוד קשה, כשחלק מהשחקנים מתגוררים בבית מלון. מה שכן, אני יכול לומר בביטחון מאד רוצים להיאבק על מקום בשמיניה הראשונה ולהשתלב בפלייאוף העליון, רוצים להצליח גם בגביע הווינר וגם בגביע המדינה. זה מאוד ריאלי לכוון להשתלבות בפלייאוף העליון, זה תלוי בנו איך נגיע מוכנים לכל משחק. יש המון אתגרים בעונה כזו שבה אנחנו רחוקים מהבית, אני מקווה שנוכל להרגיש קהל במהלך העונה הזו, מי שיוכל להגיע ולתמוך אנחנו נשמח לראותו ביציע. היעדר ביתיות זה אתגר לא קטן להתמודד איתו, אבל אנחנו מאוד רוצים ויכולים להגיע למקום בשמיניה הראשונה”.
עד כמה היעדר הביתיות השפיע עליכם בעונה שעברה?
“זה פרמטר שמאוד משפיע. לאורך כל הסיבוב הראשון שיחקנו בחוץ, לא היינו עם 4 זרים כמו קבוצות אחרות. קיווינו שבסיבוב השני נוכל לחזור לכפר בלום, אבל לצערנו המצב לא אפשר את זה והמשכנו לשחק באולמות לא שלנו. לצערי, התרגלנו לזה שאין בית ואין דחיפה מאסיבית של הקהל. היו משחקים שמרוב שהיה שקט מסביב, שמענו כל מה שקורה על המגרש. כולנו רוצים את הרעש מהיציע, זה נותן אנרגיה. היו כמה משחקי חוץ שהרמנו את עצמנו מהעידוד של אוהדי היריבה. עד שהתקבענו בשלהי העונה בחדרה, “אירחנו” משחקים באולמות שבהם לא עשינו הכנה למשחקים, כך שזה היה משחק חוץ לכל דבר. כשיש לך בית, יש לך פינה משלך, חדר הלבשה שלך ואתה לא צריך לנייד את הציוד ממקום למקום – הכל הרבה יותר פשוט. במשחק המכריע מול הפועל באר שבע/דימונה הגיעו מאות אוהדים שלנו לחדרה, הרגשנו את הדחיפה, זה היה מדהים ולא במקרה זה היה משחק שפרחנו בו. לתמיכה של הקהל המדהים שלנו היה חלק גדול בכך ואנחנו רק רוצים להרגיש אותו יותר ויותר ולשמח אותו מקרוב ומרחוק”.
המעבר לאולם בחדרה ולמגורים במלון בזכרון יעקב היה הגיים צ’נג’ר שלכם?
“זה היה מהלך שתרם לנו משמעותית ללא ספק. אני חושב שזה כנראה מה שעשה בסוף את השינוי, נתן את האנרגיות להמשיך, כי היינו כבר באפיסת כוחות. זה לא מצב נורמלי באמצע אימון לשמוע יירוטים, נפילות ואזעקות. היינו במחסור רציני של זרים. מי שנשאר בצפון יודע על מה אני מדבר, כל הזמן יש מתח באוויר וקשה לכולם – במיוחד לספורטאים שהם לא מהאזור. היה לנו יתרון וחיסרון, שכל הזמן היינו ביחד, גם באימונים וגם במלון, אבל מצד שני לא הייתה לנו אפשרות כמעט להתאוורר. למעט ארוחות פה ושם במסעדת כביש 90, היום יום שלנו התרכז באימונים ושהות במלון. למזלנו, החומר האנושי של הקבוצה היה כל כך טוב, שהצלחנו להתמודד עם זה. עם זאת, ברגע שהצלחנו להתקבע בחדרה ובמלון בזכרון יעקב, הצלחנו לחזק את הקבוצה בשחקנים זרים, היה לנו אולם שגם יכולנו להתאמן בו וגם יכולנו לשחק”.
הסיטואציה שבה רבים מהאוהדים שלכם נמצאו ועדיין נמצאים בחיים האישיים שלהם, כמפונים וככלואים ביישובים תחת אש, איך משפיעה עליכם?
“כמו שציינתי, היה לנו קשה בלי תמיכה מאסיבית מהקהל, אבל מנגד, זה שלמרות כל המצב עוד יכולנו להתעסק בכדורסל בזמן שאנשים מפונים מהבית, אנשים מתמודדים עם איום ביטחוני מסביב לשעון, עם השלכות קשות על חיי היום יום ואפילה בנוגע לעתידם, כל זה הכניס אותנו לפרופרוציות ונתן לנו מוטיבציה גדולה לעשות מה שאנחנו יכולים כדי לתת נחת לאוהדים ולקהילה”.
ברמה האישית, למרות הסיטואציה הסבוכה של הקבוצה ושלך ברמה האישית, הצלחת להתעלות בצורה מרשימה. האמנת בקיץ שעבר שדווקא אחרי חזרה מפציעה תצליח להפיק מעצמך כל כך הרבה?
“הגעתי לקיץ שעבר והרגשתי שבלי קשר לכדורסל, אני חייב להתנתק ולחזור לצפון. הדברים התחברו וזה קרה. כמובן שכשפרצה המלחמה זה טרף את הקלפים. בגדול, לא ציפיתי לשחק כל כך הרבה ולהיות שחקן מרכזי. פתאום נוצר ואקום וכולנו נזרקנו למים עמוקים. תקופה ארוכה שיחקנו עם פחות מארבעה זרים, כשמבחינתי ג’יימס פלדין הוא ישראלי לכל דבר ועניין. הסיטואציה חייבה את כולנו ובפרט אותי לקחת על עצמנו יותר. בקבוצה צעירה בסיטואציה כזו, נדרש משחקנים שצברו ניסיון כמו רועי הובר, ג’יימס פלדין, לוטן אמסלם ואנוכי, להתעלות. הבנתי שמדובר במשבר שיש בו הזדמנות ולקחתי את זה בשתי הידיים. ברק ידע לשמור אותנו בפרופורציה ולכוון אותנו בדרך נכונה ובפרט אותי בעונה שאחרי פציעה. הוא נתן לי יותר בביטחון ממה שהיה לי בעצמי. ברק נתן לי לשחק בצורה משוחררת, לזרוק את הזריקות שלי גם במשחקים שפחות הלך לקבוצה ולי. אני שמח שהדברים התחברו על הצד הטוב ביותר. גם בחלומות הכי ורודים שלי, לא יכולתי להציב כאלה יעדים ולהאמין שאוכל לעמוד בהם”.
מה גילית על עצמך בעונה הזו? עד כמה אתה מופתע מעצמך?
“לא יודע אם הפתעתי את עצמי. בכל השנים האחרונות בליגת העל חיכיתי לרגע הזה שאצליח להביא את היכולות לידי ביטוי, להיות במקום הזה שבו אני בטוח בעצמי ובמה שאני שווה, יכול לקחת על עצמי ולהתמודד גם עם טעויות. אני מאוד שמח שגיליתי והראיתי את זה. עם כל מה שעברתי ועם כל הקשיים, גיליתי שכשאני מציב לעצמי מטרות – ובמקרה שלי המטרה הייתה לעשות עונה טובה ולחזור לשחקן באופן משמעותי בליגת העל, אני מצליח לגייס את הכוחות לשם כך”.
הפציעה תפסה אותך בעיצומה של תקופה שבה מיצבת את מעמדך ככדורסלן שכבר צבר מעמד נכבד בליגת העל, כל זה אחרי שבתחילת קריירת הבוגרים עברת פציעה ארוכה וקשה. עם איזה קשיים התמודדת ובאיזה דרכים?
“קודם כל, נתתי לעצמי להישבר. לא נלחמתי במה שהרגשתי. היה לי המון כאב על כל מה שעשיתי. הגעתי למצב שבו אני עונה רביעית ברציפות משחק בקבוצה מצליחה בליגת העל, שימשתי קפטן, התחלתי לא רע את משחקי אימון, הרגשתי שכל מה שחיכיתי לו מגיע – ובשניה אחת במשחק אימון בבאר שבע הכל התנפץ. אחרי יומיים של בכי, שיחות עם אשתי, נועם, תהיות אם הפציעה מרמזת שעלי לפרוש, אחרי יומיים קיבלתי החלטה שלא סיימתי את דרכי בכדורסל, שהפציעה היא אתגר גדול ויש לי עוד מה להוכיח לעצמי ולהראות שיש לי מה לתת. נשארתי חלק מהקבוצה בנס ציונה, השתדלתי לתרום לקבוצה מהצד. במקביל לשיקום אינטנסיבי הרחבתי אופקים, לקחתי חלק בקורס בישול ובלימודי אנטומיה ובעוד דברים שמסקרנים, שקודם לכן לא היה זמן בשבילם. זה עזר לי לשמור על שפיות. ברגע שהנפש הייתה מאוזנת וקיבלתי את ההחלטה לא להרים ידיים, הכל היה פשוט. אם הייתי מתמהמה בקבלת ההחלטה זה היה יותר קשה. לא הסתכלתי לרגע אחורה, כל יום עשיתי עוד צעד אחד קדימה”.
מה החלק של המשפחה בתהליך ההשתקמות שלך?
“ברור שכל המשפחה תמכה, לא ניסו להוריד אותי מהכדורסל. מגיע קרדיט גדול לנועם, רעייתי, שבשלושת החודשים הראשונים שלאחר הניתוח טיפלה בי במשרה מלאה. לקחה אותי לכל מקום, דאגה לאכול, דאגה לבית ודאגה להרים את המוראל. בלי האנרגיות והעשיה שלה, בוודאות לא הייתי שורד את המצב. היא עזרה לי לא לוותר. מודה לה ולכל המשפחה על התמיכה הכל כך חשובה”.
העונה הזו אתה עם סרט הקפטן, מה זה אומר מבחינתך?
“להיות קפטן בכל קבוצה זה תפקיד גדול עם המון משמעויות, דורש תקשורת עם הצוות המקצועי גוני, דורש ממני להיות בשביל השחקנים, לדאוג שנשמור על רמת מחויבות אחד כלפי השני, להיות ווקלי על המגרש ולהיות דמות דומיננטית על המגרש ומחוצה לו וכמובן שנהיה תמיד חזקים בשביל האוהדים המיוחדים שלנו”.
