76 ימים לאחר תחילת מלחמת חרבות ברזל ועדיין המדינה מסרבת לפנות 8 קיבוצים מאוימים בגליל העליון
לאחר שבתחילת המלחמה נקראו תושבי הקיבוצים בגליל העליון לעזוב בדחיפות את בתיהם. מרבית מהתושבים עזבו את האזור לבתי מלון ואורחנים על חשבונם הפרטי בציפייה שיכנסו למתווה מפונים מוסדר של המדינה. בסופו פונו כ 3.5 ק”מ וכל היתר 8 קיבוצים תושבי קו העימות (גונן, שמיר, להבות הבשן, כפר סאלד, נאות מרדכי, עמיר, כפר בלום ושדה נחמיה) נותרו בחזית ללא שום מענה ופיצוי על השארותם באזור לחימה אינטנסיבי עם חיזבאללה. ראשי האזור ובהם יו”ר ראשי קו העימות, משה דוידוביץ פנו לגורמי הממשלה והצבא לכלול את התושבים שלא פונו למתווה המפונים שזוכים להטבות ולביטול תשלומי ארנונה ומיסים נוספים. עד כה נענו בתשובות מעורפלות.
יועץ התקשורת וחבר מליאת המועצה יורם אבן צור, איש קיבוץ עמיר: ” כמה עוול גורמים לאוכלוסייה שהיא מהחזקות של המדינה. לא ייתכן שהמדינה הפקירה אותנו ללא מתן חוסן ושיפוי על השארותינו כאן. המדינה התחשבנה איתנו על כמה מטרים בין ה- 5 ק”מ לבין ה- 7ק”מ”. אמרו תושבים מתוסכלים. אבן צור הוסיף: “מסתכלים עלינו דרך החור של הגרוש ועושים מתמטיקה. לא רק שאנו לא נכנסנו למתווה המפונים אנחנו לא זכאים להטבות המפונים , משלמים ארנונה ויתר השירותים כימי שגרה. לביזיון הזה שותפים כולם”.
“פועלת קבוצה אקטיבית של תושבות ותושבים שעובדים ללא שכר כמובן מול גופי הממשלה, הצבא ואמצעי התקשורת בניסיון לבנות לובי בוועדות הכנסת. אנחנו פועלים כל העת על מנת שיכירו בנו. התחושה היא מאוד קשה, איך יכול להיות שדווקא בזמן מלחמה בחרה המדינה להתעלם מאיתנו ולהציב אותנו מול מציאות בלתי אפשרית”. אמר אהרון גמזו תושב כפר סאלד ששכר דירה במרכז הארץ עם משפחתו על חשבונו וכבר הופיע שלוש פעמים בכנסת ונאם בפני הוועדות השונות בכנסת.
