כדורגל: וויאם עמאשה כובש את פינת “ספורטאי השבוע”

לאחר שלקח חלק במדי אגדות מכבי חיפה מול אגדות ברצלונה, הזמן שלנו לריאיון עם גדול שחקני העדה הדרוזית, הגולן ועירוני קרית שמונה

שישה ימים חלפו מאז משחק האגדות בין כוכבי העבר של ברצלונה לבין כוכבי העבר של מכבי חיפה. לאזור הסיקור שלנו היה נציג אחד על כר הדשא, החלוץ וויאם עמאשה – שבגיל 38 עדיין כדורגלן פעיל ופותח זה עתה עונה נוספת בבני ממב”ע. וויאם עמאשה היה זה שחתום על מסירת העקב, שהובילה לבעיטה העוצמתית של ראובן עטר לרשת. בהמשך עמאשה הגיע לשני מצבים קורצים, שאותם לא הצליח לתרגם לשערים, אך אין ספק שלעמאשה כל הסיבות לגאווה עצומה נוכח העובדה שמכבי חיפה בחרה בו להיכלל בנבחרת הכל כך איכותית, שייצגה את המועדון במשחק מול כוכבי כדורגל בינלאומיים. עבורנו זה זמן מצוין לארח את וויאם עמאשה לריאיון בפינת “ספורטאי השבוע”.

הדרך שעושה וויאם עמאשה בכדורגל הישראלי מהווה השראה לכל ספורטאי. בגיל 15 עת ששיחק בקבוצה בליגת הנערים בגולן קיימה קבוצתו משחק אימון מול קבוצת הנערים של עירוני קרית שמונה. דורון שנפר, יו”ר מחלקת הנוער של קרית שמונה, ששימש אז כמאמן הקבוצה, קלט את כישרונו של עמאשה ופעל לצרפו לקבוצתו ומשם נסללה דרכו לקריירה מרשימה במדי קבוצות מחלקת הנוער ובהמשך בשלוש קדנציות שונות בקבוצת הבוגרים, עמה היה שותף לשתי עליות ליגה, זכייה בגביע המדינה וזכייה בגביע הטוטו. עמאשה הגיע משורות הקבוצה לנבחרת הצעירה, בשורותיה רשם 5 הופעות.

וויאם עמאשה שיחק שלוש וחצי עונות במכבי חיפה, בהן כבש 32 שערי ליגה ועוד 12 שערים במסגרות אירופאיות. בהמשך יצא למסע נדודים שכלל תחנות בבני סכנין, הפועל ת”א, הפועל חדרה, מ.ס דבוריה, מ.ס טירה ובני ממב”ע – המייצגת את כפרי הדרוזים בגולן ובה הוא פותח עונה נוספת, זאת במקביל ללימודי הנדסה אזרחית מאתגרים וקשוחים באוניברסיטת אריאל.  אין ספק שהמסלול המיוחד והמרשים שעשה עמאשה לאורך השנים בהחלט ראוי להערכה. וויאם עמאשה הוא בהחלט אייקון אמיתי באזור הגליל העליון והגולן. רבים יסכימו, כי מדובר בגדול שחקני הגולן, העדה הדרוזית וגם גדול שחקני תוצרת עירוני קרית שמונה.

וויאם, כמעט שבוע אחרי משחק האגדות, איך התחושות?

“אני כל יום מסתכל על התמונות והסרטונים מהמשחק ונדהם, שהייתי חלק ממשחק כזה. כאוהד מכבי חיפה מילדות עבורי זה מרגש לחלוק את אותו מגרש ואותו חדר הלבשה עם אגדות שגדלתי עליהן, אגדות שהייתי מעודד ותליתי פוסטרים שלהם בחדר כמו ראובן עטר, אלון מזרחי ויניב קטן – עמו זכיתי גם לשחק. עשינו אימון אחד משותף וכבר אז מאוד התרגשתי. כמובן שההתרגשות התגברה ביום המשחק ובמהלכו. מהצד השני לשחק מול כוכבי כדורגל שזכו במונדיאל, בליגת האלופות, בכדור הזהב ובכל תואר אפשרי, זו גם חוויה עוצמתית.  הקהל היה מדהים, האווירה באצטדיון וכל מה שהיה סביב המשחק ובמהלכו. אמנם הגעתי לשני מצבים והחמצתי, אבל זה קרה גם לריבלאדו.  אותי המשחק הזה ריגש אפילו יותר מהמשחק הראשון שלי כשחקן בוגרים”.

כשמסרת לראובן עטר, צפית את מה שיקרה לאחר מכן?

“את ראובן עטר אי אפשר לצפות מראש. נתתי לו מסירה קטנה עם העקב, צעקתי לעברו שיחכה שאגיע לכיוון הרחבה וימסור לי כדור עמוק, תוך כדי ריצה אני רואה את הגול המיוחד הזה ופשוט לא מאמין למה שראיתי. שער אדיר וזכות גדולה עבורי לקחת חלק קטן במהלך הזה”.

לעומת מכבי ת”א, המשחק שלכם הסתיים בהפסד בהפרש גבוה.

“ברצלונה קבוצה של אגדות והיא הגיעה עם הרבה שחקנים צעירים יחסית. בברצלונה עלו במחצית השניה סאביולה בן ה-42 וקרקיץ’ בן ה-33.  מכבי ת”א התייצבה עם סגל צעיר יותר משלנו. אצלנו בסגל היו שחקנים מעל גיל 50 ואפילו 60 – שבאופן טבעי היה להם יותר קשה, אבל מגיע להם כל הכבוד על המאמץ ועל האנרגיות. יש להם חלק גדול במורשת של המועדון”.

בשנים האחרונות אתה לומד הנדסה אזרחית באריאל הרחוקה. איך אתה מצליח לשלב בין לימודים לכדורגל?

“מגיע שלב בחיים, שמבינים שהכדורגל הוא לא נצחי וצריך מקצוע לחיים. בשלב הזה החלטתי ללכת לכיוון הזה ולשלב כדורגל בדרג נמוך יותר. מאחר ועיקר הלימודים בשעות היום הצטרפתי למ.ס טירה מליגה א’, שהייתה לי לבית חם. בשנים הראשונות הייתי רוב השבוע מחוץ לבית וחזרתי בסופי השבוע. מהשנה שעברה עומס הלימודים אפשר לי לחזור לגולן, אני מתאמן בימי ראשון ושני עם הקבוצה, בימי שלישי ורביעי אני באריאל ומשמש במקביל כמאמן החלוצים של הפועל אום אל פאחם מהליגה הלאומית”.

את העונה שעברה פתחת כמאמן-שחקן ובהמשך ויתרת על האימון והמשכת כשחקן. זו הייתה גם עונה מאוד קשה מבחינה כלכלית. איך עברה עליך העונה שעברה ברמה האישית?

“זאת הייתה עונה קשה לכולם. אני הרגשתי בשלב מוקדם, שקשה לי לשלב בין אימון, משחק ולימודים, לכן ביקשתי מווג’די אלקיש – המנהל המקצועי, לשחרר אותי ממשרת האימון. קשה מאוד לתפקד, כשיש מצוקה כלכלית ושחקנים לא מקבלים שכר – מה שגרם לכך, שהתייצבנו למשחקים ולאימונים עם סגלים דלים מאוד. כל הכבוד לשחקנים ולווג’די, שנתנו מעצמם מעל ומעבר ללא שכר, אבל אני מאוד מקווה שהעונה זה ייראה אחרת”.

מה ההתרשמות שלך עד כה מהקבוצה וממה שצפוי לה?

“עד כה, לא הייתי בהרבה אימונים, אבל התרשמתי שהמאמן החדש, מוחמד אבדאח הוא איש כדורגל, שמבין שתפקיד של מאמן זה גם ללמד ולתרגל ולא רק לתת הוראות. נראה שיש לו הרבה סבלנות בעבודה עם השחקנים. רוב הסגל שלנו רץ יחד כמה שנים ויש בו שחקנים טובים, הצטרפו עוד שחקנים טובים. אני מאמין שאם לא יהיו בעיות כלכליות, תהיה לנו קבוצה שתעשה דברים יפים בליגה. קבוצה שעם חיזוקים נקודתיים גם יכולה להתמודד על עליה”.

בממב”ע אתה משחק לצד האחים הצעירים שלך, אסעד ותא’אר. עד כמה זה מוסיף לפיקנטריה במשפחה?

“מוסיף המון. אנחנו אוכלים ביחד אחרי משחקים ואימונים, נפגשים לפני האימונים, מדברים הרבה על כדורגל עם המשפחה ובפרט על הקבוצה. להורים שלנו הרבה יותר קל, ששלושתינו משחקים באותה קבוצה והם לא צריכים להתפזר בין מגרשים”.

אתה עושה דרך מיוחדת בכדורגל. אתה מרגיש אהדה מצד אנשים בסביבת הגולן?

“המון. הדבר שהכי משמח אותי, שהורים שפוגשים בי יחד עם ילדיהם, מספרים עלי ונותנים את הדוגמא הזו שהצלחתי בכדורגל ולמרות הכל אני משלב לימודים גבוהים ומסמנים אותי כמעין מודל עבורם”.

מה תוכל לשתף על עבודתך כמאמן חלוצים בהפועל אום אל פאחם

“נהנה מאוד לעבוד עם החלוצים של הפועל אום אל פאחם. מדובר בקבוצה עם יומרות בליגה הלאומית. אני נהנה ללמד, שמח לתת מהניסיון שלי, לשלב בין עבודה במגרש ועבודה עם וידאו. אני מרגיש רעב גדול ללמידה וידע מצד החבר’ה וזה ממלא אותי. אני חושב שזה נכון לכל קבוצת כדורגל בליגה גבוהה להוסיף פונקציה של מאמני תפקידים. למאמן הראשי יש הרבה מאוד עבודה, לא תמיד הוא יכול לתת דגשים על פרמטרים ספציפים ומאמן תפקיד יכול מאוד לעזור בזה “.

אנחנו בתקופת בחירות למועצות. מה המסר שלך לראשי המועצות בגולן?

“המועדון שלנו מייצג 4 כפרים: בוקעאתא – הכפר ממנו אני מגיע, מג’דל שמס, מסעדה ועין קיניא. עד כה, רק בוקעאתא תומכת בצורה משמעותית. חשוב שגם המועצות האחרות יירתמו, כי המועדון הזה מביא הרבה כבוד וגאווה, יש פוטנציאל לעלות ליגה, יש פוטנציאל ליצור מחלקת נוער טובה – במידה ויהיו משאבים לצרף מאמנים, להעשיר את הרמה של המאמנים המקומיים, זה יוכל לעזור גם למשוך ילדים מוכשרים מקיבוצי האזור. זה לא תהליך של יום אחד, אבל אם הוא ייעשה בצורה נכונה ובסבלנות, בעוד 7-8 שנים אפשר יהיה לקצור המון פירות”.