אחד מהאוהדים הווקלים ביותר של הפועל גליל עליון משתף בזיכרונות מעונת האליפות הקסומה והוא חדור אמונה, שזו לא הייתה אליפות חד פעמית
פרויקט ההצדעה שלנו לרגל 30 שנים לזכייה ההיסטורית של קבוצת הכדורסל של הפועל גליל עליון באליפות המדינה ממשיך במלוא המרץ. היום אנו נוחתים שוב בקיבוץ חולתה, הפעם אצל יונתן פרידמן, נשוי לענת ואב לשלושה, שידוע כאחד מהאוהדים הכי ווקלים שידע אולם “הפיס” בכפר בלום לאורך ימיו, יעידו על כך ימי הליגה הלאומית, בהם רבים ממשחקי הקבוצה התנהלו אמנם לעיני מאות אוהדים, אך רבים מהם התעקשו לשמור על שקט מופתי – ומי שהיה שם מעת לעת להעיר את החבר’ה ביציע, לבקר את השופטים ולעודד את השחקנים היה יונתן פרידמן, שגם שימש תקופה ככרוז. ביציעים היו מי שטענו, שפרידמן יכול לוותר על הרמקול, כי את קולו שומעים בכל פינה באולם.
לאורך השנים מקפיד פרידמן להגיע למשחקי הקבוצה בליווי בניו. בתקופת הקורונה ובתקופת התו הירוק נעדר מהיציעים, אך חזר בגדול למשחקי הפלייאוף ולא החמיץ את הזכייה באליפות הליגה הלאומית. פרידמן הוא גם אוהד מושבע של קבוצות הרוגבי של הגליל וגם של קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון בכדורסל.
יונתן פרידמן היה חייל בשירות סדיר בעונת הזכייה של הפועל גליל עליון באליפות המדינה. פרידמן התחבר לאהדת הקבוצה מילדות ודווקא בשנת האליפות מצא את עצמו כמי שנאלץ להפסיד מעת לעת צפייה במשחקי הקבוצה. כמו באליפות האחרונה, גם הפעם פרידמן ידע למצוא את הדרכים להגיע למשחקי ההכרעה ולחוות את העוצמות מקרוב וכמובן לתרום ולרתום את גרונו למען הצלחת הקבוצה.
כמו רבים וטובים, גם יונתן פרידמן לא חזה את הזכייה באליפות ההיא בשלב מוקדם: “כל העונה הייתה מיוחדת ושמחה, אבל לא היה משהו שגרם להרגיש שאנחנו שם. היינו חזקים, הייתה אווירה מצוינת בקבוצה ובקהל – שהיה מורכב מכל סוגי האוכלוסיות בגליל ובגולן. היה חיבור מיוחד בין צעירים וותיקים. זרים מדהימים בראשות ברד ליף וסטיב מאלוביק וישראלים צעירים מוכשרים בראשות דורון שפר. הניצחון על מכבי ת”א בליגה בהפרש גבוה היה המרגש ביותר במשחקי הליגה. אחרי שניצחנו את מכבי ת”א בסדרת חצי הגמר, אמרתי שאין סיבה שלא ננצח את הפועל ת”א בסדרת הגמר. אחרי שניצחנו את המשחק הראשון באוסישקין והרווחנו את יתרון הביתיות, הרגשתי שהצלחת תהיה שלנו”.
החוויות של פרידמן כאוהד באותה עונה היו מגוונות: “בגלל שהייתי בשירות סדיר, לא יכולתי להגיע לכל המשחקים. כשלא יכולתי להגיע, האזנתי לתוכנית הרדיו “צעד וחצי”. כולם היו יודעים שזה זמן שלא מדברים איתי. כשהגעתי למשחקים התמקמתי במה שמכונה “היציע הישן”, היכן שהיום שוכן היציע החדש. אז היציע היה עם קיבולת הרבה יותר גדולה. בשני הקצוות התמקמו גושים של אוהדים מעודדים ואני הייתי חלק מהם. האווירה ביציעים הייתה עוצמתית. הרבה קבוצות ידעו, שכבר בצומת גולני הן במינוס 10 נקודות. מאז שפתחו את היציע מחדש שבתי לשם, מדובר בשדרוג גדול לחווית הצפייה ולאנרגיות באולם. כמי שישב על כס הכרוז בצמוד לספסל במיקומו הקודם, אני פוסק שמדובר במהלך משמעותי וחשוב מאוד גם לאוהדים, גם לשחקנים וגם לצוות, שעכשיו מרגישים את הקהל הרבה יותר”.
את ליל האליפות והיום שלמחרת פרידמן חגג בצורה מגוונת: “חגגתי עם כולם על הפרקט, עליתי עם הרבה אוהדים לפאב החקורה במטולה וחגגנו. חזרתי הביתה לחולתה – שהפכה גם היא למוקד של קרנבל. ישנתי שעתיים ובחמש לפנות בוקר כבר חיכיתי להסעה לצבא בצומת. הגעתי לבסיס וצנחתי על המיטה”.
יונתן פרידמן מלא באמונה, שצלחת אליפות נוספת תונף ע”י שחקני הגליל: “הקבוצה מתנהלת בצורה מצוינת, מחוברת מאוד לקהילה. מוביל אותה מאמן שהוא אישיות נדירה בנוף בדמותו של ברק פלג – שמעבר להיותו איש מקצוע מצוין, הוא איש ערכי ברמות. אני לא מכיר הרבה מאמנים, שהתייצבו למילואים כמה שעות אחרי שהובילו את הקבוצה שלהם לעליית ליגה דרמטית. ברק הוא כזה ואכן זכינו. התמהיל של חבר’ה רעבים, זרים טובים וישראלים מנוסים וצעירים רעבים, הוכיח את עצמו. הקבוצה נבנית בצורה טובה ואני מאמין שהתהליך הזה יימשך ויגיע הזמן שזה גם יבשיל לזכייה באליפות”.
בכתבות הקודמות הפנו זרקור גם לדברים הבאים:
כתבה עם אהוד אלדד דיניסמן – לקריאה, לחצו כאן
טור אליפות של דורון שפר מתוך הספר “משחק החיים” שכתב שפר – לקריאה, לחצו כאן
התרומה הרוחנית של חסידי חב”ד – לקריאה, לחצו כאן
כתבה משולבת וידאו מליל החגיגות בקיבוץ חולתה וזיכרונותיו של האוהד דורק’ה חצב – לקריאה, לחצו כאן
כתבת וידאו עם תקצירים משלושת הניצחונות על מכבי ת”א בסדרת חצי גמר הפלייאוף – לצפייה, לחצו כאן
