“קבוצת החודש” שלנו היא מ.ס “דניאל” צפת – שזכתה באליפות הליגה הארצית והעפילה ביום ראשון לליגה הלאומית. המאמן אסף רוטנשטיין והמנהל ברוך מזרחי – הנמנה על מייסדי הקבוצה, משתפים אותנו בסיכום שמח לתקופה מאתגרת, שהסתיימה עם טעם מתוק.
קבוצת הכדורסל של מ.ס “דניאל” צפת, שהוקמה לפני 12 שנים, עשתה היסטוריה גדולה ביום ראשון האחרון, כשהצליחה לנצח 74:81 את המשחק השני בסדרת הגמר סל מול הפועל גלבוע ברוש, שנערך באולם צר המידות בקיבוץ עין חרוד. מחר, בשעה 19:00, תערוך הקבוצה את חגיגות העליה באולם “הפיס” בצפת, השוכן ברחוב ז’בוטינסקי 1. הכניסה חופשית. תבואו עם הרבה מצב רוח טוב. יהיה שמח וזה בטוח. רגע לפני שזה קורה, זה הזמן שלנו להצדיע לקבוצה על עונה מופלאה בפינת “קבוצת החודש” שלנו.
מ.ס “דניאל” צפת סיימה את העונה הזו במקום השני בטבלת ארצית צפון, עם נקודה אחת פחות מאשר לאלופת הליגה הסדירה, הפועל עכו. צפת קלעה ב-26 משחקי ליגה ממוצע של 82.8 נקודות למשחק (מאזן מספר 3 בליגה) וספגה בממוצע 71.3 נקודות (המאזן הטוב בליגה). בסדרת רבע גמר הפלייאוף ניצחה 1:2 את הפועל נוף הגליל, שניצחה אותה במשחק השני בזכות שלשה מטווח של יותר מחצי מגרש ובמשחק ההכרעה בצפת נתנה פייט עד שצפת חגגה בסיום ניצחון. צפת לא ליקקה דבש גם בסדרת חצי הגמר מול הפועל כפר סבא, שהוכרעה במשחק שלישי בצפת – משחק שבו צפת חזרה מפיגור של 8 נקודות לניצחון דרמטי 72:77 ולהעפלה לסדרת גמר סל מול הפועל גלבוע ברוש – שיצאה לדרך ביום חמישי שעבר עם ניצחון 76:77 דרמטי לזכות צפת, שכבר הייתה קרובה מאוד להפסד, וביום ראשון צפת חגגה באולם בעין חרוד ניצחון נוסף, ששווה זכייה באליפות והעפלה לליגה הארצית.
מ.ס “דניאל” צפת נהנתה העונה מסגל רחב ואיכותי. השחקנים הבולטים לאורך העונה היו הגארדים הוותיקים אוראל לב ונועם מטלון והגארד הצעיר יותר רם זקס, הפורוורדים איגור סימין ואליאב אוחנון – לו זו עונה שלישית בקבוצה. אוחנון חזר בגדול בשלהי הליגה הסדירה אחרי פציעה ממושכת, הרכז עומר אל על – שהגיע במהלך העונה אחרי ריצוי עונש הרחקה ארוך והגארד רם זקס. גם הקלע דביר אוחנה – בן העיר, הסנטר צאלי נוימן – שחגג בעונה שעברה עליה עם אליצור שומרון.
זה שהרים את הכפפה
לפני שנגיע לריאיון עם המאמן, אסף רוטנשטיין, הבמה למייסד הקבוצה – ברוך מזרחי, מנהל הקבוצה, שבשבועות האחרונים מתמודד מוגבלות תנועתית כתוצאה מקריעת רצועה ברגלו. מזרחי החמיץ את משחק העליה בעין חרוד, אך אין מאושר ממנו בימים אלה ושום דבר לא יכול לפגום לו בשמחה הגדולה: “כמובן שבחלומות שלי לא ראיתי את עצמי חוגג עליה בבית עם האישה והילדים אלא במגרש, אבל אני מקבל באהבה את הדין ומבחינתי זו עליה מתוקה מדבש. אחרי כל כך הרבה שנים שהיינו קרובים ובכל פעם היה חסר לנו את הגרוש ללירה כדי להגיע לשלב הסיום ולעשות את הקפיצה, הפעם זה שלנו. אני אחגוג עם כולם בחגיגות האליפות באולם הביתי שלנו. מגיע שאפו ענק לאסף – מאמן בחסד עליון, שניהל את הסגל ואת המשחקים בצורה מושלמת, לאילן יפרח היו”ר – שמנהל ביד רמה, לשחקנים המדהימים שלנו – שידעו להתעלות ב”מאני טיים” וכמובן לקהל שלנו – שהוכיח שהוא שייך לטופ. יש קבוצות גם בליגות הבכירות, שאין להן קהל עוצמתי ודוחף כמו שלנו. ללא ספק, הקהל שלנו ניצח את משחקי הבית בסדרות הפלייאוף הצמודות”.
ברוך מזרחי משתף מהיכן נבע הרעיון להקים את הקבוצה: “לאורך שנים גיבשנו לנו קבוצה של חבר’ה צפתיים בגילאים שונים, צעירים בגיל וצעירים ברוח שעברו גם את גיל 50 ו-60. לכולנו צרם שאין לנו קבוצה ייצוגית בעיר. כולם זוכרים את הימים היפים והקסומים של הפועל צפת משנות ה-90, כולם זוכרים מה זה עשה לעיר ושבכל המדינה דיברו על שיגעון הכדורסל של העיר. ניגשתי לראש העיר דאז, אילן שוחט, וביקשתי ממנו בשם כולם שייתן לנו תקציב מינימלי להקים קבוצה בליגה ב’. לא חשבנו על הישגיות, רק על זה שיהיה איזשהו ייצוג רשמי לצפת במפת הכדורסל. אילן הסכים והרכבנו קבוצה רשמית, שאותה החלטנו לקרוא ע”ש צוער דניאל הרוש ז”ל – הן העיר, שנרצח בפיגוע בחיפה בשנת 2003. נבות רוכבברג מונה למאמן ויצאנו לדרך.
את העונה הראשונה בליגה ב’ סיימנו במקום השני והבנו שיש פוטנציאל לשחק בדרג גבוה יותר. בעונה שאחרי הצטרף אלינו שלום (פופי) חדד האגדי כמאמן-שחקן ואיתו שי קדוש כשחקן, הם הובילו אותנו יחד עד לליגה הארצית, שם פופי שימש כמאמן ושי כשחקן ולאחר מכן כעוזר מאמן. הם היו איתנו עד לפני שנתיים ותרמו המון להקמת המועדון. שי הקים מחלקת נוער ובית ספר לכדורסל עם פעילות ענפה. לצערי, תקופת הקורונה גרמה לזה להתמוסס. איך שלא יהיה, לפופי ולשי וליו”ר המועדון עד לפני שנתיים, חיים זינגר, יש חלק ענקי בכל ההצלחה של המועדון הזה ומבחינתי הם ראויים לכל ההערכה וההצדעה”.
הרבה יותר ממאמן
אסף רוטנשטיין (41), מאמן הקבוצה, הוא דמות בולטת ומוכרת בנוף של הליגה הארצית כשחקן וכמאמן. לפני שנתיים הוביל את הפועל מגדל העמק יזרעאל להעפלה לליגה הלאומית ואת העונה שעברה פתח בשורותיה בליגת המשנה. רוטנשטיין תפס פיקוד על הקבוצה הצפתית, שספרה 7 עונות בליגה הארצית וקיוותה הפעם לעמוד במטרה ולהעפיל לליגה הלאומית. למרות שעבד ללא עוזר מאמן וללא מאמן כושר, רוטנשטיין הצליח להוביל את הקבוצה אל היעד בצורה מרשימה, תוך שהיא מנצחת משחקי פלייאוף בפרקי זמן של 3-4 ימים בין משחק למשחק.
אסף, איך מסכמים שבוע כזה מטורף?
“לא חושב שזה שבוע מטורף. עברנו עונה הזויה ומטורפת לגמרי. זה התחיל בזה שאליאב אוחנון נפצע, עומר אל על הגיע, עברנו הרבה מכשולים בדרך. למרות שכלפי חוץ זה היה נראה שהכל טוב, כי פתחנו עם סדרת ניצחונות דו ספרתיים – זה לא היה פשוט עד שהקבוצה התחברה. לקח לנו זמן להתחבר. לא היה את הדבק שרצינו מבחינה מקצועית ומבחינה קבוצתית. אחרי כל השינוים בסיבוב השני זה כבר היה הרבה יותר טוב. התחברנו חברתית ומקצועית וכשהגענו לפלייאוף במצב שרצינו -במקום השני, פשוט עשינו פלייאוף אדיר עם משחקים צמודים ומרתקים. בסוף מה שגרם לנו לנצח זה העומק והניסיון ולשם כיוונתי. היה לנו עוד “אקס פקטור” בדמות הקהל המיוחד והמרגש שלנו. אני מאוד שמח שהשגנו את המטרה”.
בקריירת האימון והמשחק שלך, זכור לך בפרק זמן של שבוע שלושה משחקים מותחים עד הקצה, שאתה גורם מרכזי בהם?
“עברתי הרבה משחקים צמודים בחיים, ניצחתי גם כמה. כשעליתי ליגה לא היה פלייאוף, זו הייתה עונת קורונה. הפעם ה”מאני טיים” התרכז למשחקים בראשון ורביעי. אני באמת מעריך את החבר’ה שידעו לתת הכל ואת הלב והנשמה וזה מה שנתן לנו את הדרך לעלות ליגה”.
איך הצלחת להכין קבוצה לעומסים כאלה מבחינה פיזית ומנטלית, בלי עוזר מאמן ובלי מאמן כושר?
“למזלי, אני מורה לחינוך גופני, הייתי שחקן בעברי, כך שאני די מבין בדברים האלה. הגענו במצב הכי טוב שאנחנו יכולים. אליאב אוחנון חזר אחרי חצי עונה. כולם היו בריאים והיינו בסגל מלא. עובדתית בכל אחד מהמשחקים ברבע האחרון תמיד היינו דומינננטים יותר. אני מייחס את זה לעומק, הכנה טובה לאורך העונה וחבר’ה עם המון ניסיון שידעו לשמור על הגוף ולחלק כוחות”.
איך אתה מסביר את הסדרות הצמודות שסיפקו לנו שלבי הרבע וחצי גמר הפלייאוף?
“גם בעונה שעברה הפלייאוף היה שוויני וגם העולה חגגה בסדרת הגמר ניצחון 0:2. הליגה בשתי העונות האחרונות היא יותר שוויונית. יתרון ביתיות מאוד חשוב בליגה הזו. אני שמח שבסוף יצא לנו להיות עם יתרון ביתיות בכל השלבים, דבר גדול בשבילנו. עובדים קשה כל העונה, כדי להגיע לרגעים האלה ואני שמח שעשינו את זה”.
חמישה שחקנים שלכם הגיעו מהמרכז לימי אימונים מרוכזים, אך שלא התאמנתם תמיד בסגל מלא. איך הצלחת ליצור את האיזון?
“הרבה אנשים הרימו גבה, כשהבאתי שחקנים מהמרכז. עשינו אימונים מיוחדים, כדי לשמור על כושר ועל הביחד. יש חבר’ה שעשו שלושה אימונים ומשחק, החבר’ה מהמרכז רובם עשו שני אימונים ומשחק. לא כזה פשוט, אבל האמנתי שהם יכולים לעשות את זה. בפלייאוף כל השחקנים הגיעו לכל האימונים ואני שמח שזה התחבר על הצד הטוב ביותר. כדי לעלות צריך קבוצה בריאה, שאוהבת להתאמן, קשורה למקום, טובה מבחינה חברתית. לשמחתי, אצלנו זה השתלב בהרמוניה”.
אתה הרבה שנים בליגה הזו. יש לך תיאור לתופעה שנקראת אוהדי מ.ס “דניאל” צפת?
“אני 20 שנה בליגה הזו, מהן 3 שנים כמאמן. אין קהל כזה בליגה הזו. השחקנים ואני התרגשנו לראות אותם ממלאים את האולם, שרים ורוקדים, מעודדים גם בפיגור דו ספרתי, מרעיפים הרבה חום ואהבה. הקהל הזה עשה את ההבדל בעונה הזו. ללא ספק הם היו השחקן השישי שלנו”.
למי תודה ולמי ברכה?
“כל הכבוד לרה”ע – שוקי אוחנה, לחברי הנהלה – אילן יפרח וברוך מזרחי, לויקי אוואקי – מנהל מחלקת הספורט בעירייה ולויקי כהן אלקבץ – מחזיקת תיק הספורט, על התמיכה, על המסירות, על ההשקעה הגדולה. הם באמת עושים מעל ומעבר, כל כך אוהבים כדורסל ואת העיר. תרמו כל כך הרבה ורצו. מגיע להם ההישג הזה”.
תמשיך עם הקבוצה בעונה הבאה?
“תן לחגוג בימים האלה. כל דבר בזמנו”.
