כובש במגרש החברתי

“מאמן החודש” שלנו הוא עדי אלישע –  מנהל מחוז הגליל העליון בעמותת “שער שוויון” בשנים האחרונות

השם עדי אלישע מצלצל לרבים מאוהדי הכדורגל בצפון – ובפרט בגליל העליון, ככזה שמתקשר באופן אוטומטי לזכייה ההיסטורית של עירוני קרית שמונה באליפות המדינה בשנת 2012. עדי אלישע, אז בן 21, תרם תרומה נכבדת מעמדת הקשר האחורי להישג חסר התקדים, כשלצד סיכול התקפות וחילוצי כדורים תרם 4 שערים ו-4 בישולים. השנים חלפו ומסיבות כאלה ואחרות עדי אלישע מצא את עצמו נודד ברחבי הצפון בקבוצות מהליגות השונות.

בקיץ האחרון, אחרי עונה מוצלחת בהפועל עירוני צפת לצד אחיו, יוגב – בלם וקפטן הקבוצה גם העונה, החליט עדי אלישע לסיים את פרק המשחק ולעבור להתמקד עוד יותר במה שהוא עושה בשנים האחרונות בהצלחה גדולה – ניהול מחוז הגליל העליון בעמותת “שער שוויון” – עמותה המפעילה במאות בתי ספר ברחבי הארץ פעילויות של חוגי כדורגל וכדורסל וכן טורנירים בענפים אלה לבנים ולבנות וגם לבעלי צרכים מיוחדים, כשהמטרה העיקרית היא לספק לדור הצעיר ברחבי הארץ מסגרות ספורט המחנכות לערכים של ספורטיביות, הגינות, קבלת האחר וכבוד הדדי. ביום ראשון האחרון עדי אלישע, בן המושב כפר יובל, חגג יום הולדת 33. עבורנו זה זמן מצוין להעניק לו את תואר “מאמן החודש” שלנו, שנה לאחר שאירחנו אותו לריאיון בפינת “ספורטאי החודש”.

הרבה מאמנים ומאמנות בענפי ספורט שונים יש במרחב הגליל העליון והגולן. עדי אלישע מעבר מנהל ביד רמה את תוכנית “שער שוויון” ותוכנית “בועטות” – שמארגנת חוגי כדורגל וטורנירים לילדים וילדות מרחבי הגליל והגולן, זאת בנוסף לעבודה ברוכה כמורה לחינוך גופני בבית הספר “הנדיב” במטולה ולעבודה כמאמן במסגרת בית הספר לכדורגל של אלון יוגב בשלוחת כפר סאלד.

מדוע בחרנו בעדי אלישע? מעבר להיכרות רבת שנים והערכה גדולה לפועלו, כשקיבלנו את חוות הדעת של לירן ג’רסי – מנכ”ל עמותת “שער שוויון”, זה כבר היה בגדר שובר שוויון: “עדי אלישע מנהל כבר שנים ביד רמה את מחוז גליל עליון בתוכנית שער שוויון. הוא החל כמתנדב בעמותה וכאשר לקח על עצמו את ניהול המחוז, מהר מאוד הבנו שיש לנו, במחוז ה”מרוחק” ביותר ביותר מהמרכז, מנהל שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות וחוסך מאיתנו ביקורים תכופים בגליל העליון. מצד שני, המערך המדהים שהקים באזור והסטנדרט הגבוה, גורמים למנהלי הארגון להגיע מהמרכז לבקר, גם אם לא צריך… בזכות העבודה הנהדרת של עדי, הוא קיבל בקיץ גם את תפקיד מנהל מחוז גליל עליון בתוכנית “בועטות” של העמותה, וגם שם הוא כמובן עושה עבודה נהדרת, ומקדם את הילדות והנערות של האזור.  זכינו שיש לנו בשורותינו מנהל מוכשר ומחויב, שאפשר לסמוך עליו גם ממרחק מאות קילומטרים, ומנהל את העניינים בקור רוח ובהצלחה גדולה, ובמקביל גם מפתח את דור העתיד של הפעילים והמנהלים בעמותה. יישר כוח, עדי”.

עדי, מה גרם לך

“הגעתי למיצוי, הרגשתי שנכון יותר עבורי בעת הזו להגדיל את היקף המשרה בעמותת “שער שוויון”. הרגשתי שעוד עונה בליגה ב’ לא תיתן לי הרבה, כמו הדברים האחרים שבחרתי לעשות. אני שמח על ההחלטה שלקחתי. נהנה מכל רגע בכל אחת ואחת מהמסגרות שאליהן אני משתייך. נהנה מאוד לעבוד בעמותת “שער שוויון”, כיף לי לאמן חבר’ה בגילאי נערים – שלא בנוים למסגרת קשוחה של ליגה – אבל כן רוצים להתאמן ולשחק במסגרת מסודרת, כיף לי מאוד כמורה לחינוך גופני. לשחק ממש לא חסר לי. גם באימונים עם הנערים, אני לא לוקח חלק כשחקן בשום צורה, גם אם חסר שחקן במשחקון כזה או אחר”.

מה גרם לך להגדיל את היקף המשרה בעמותת “שער שוויון”?

“אני כבר שנה שמינית שייך לעמותה, מתחבר מאוד לרעיונות שהיא מייצגת. היא מאמינה ופועלת לקידום ערכים חשובים לילדים ובני הנוער. יש בעמותה אנשים טובים יקרים, שכל הזמן רוצים לשדרג ולהגיע לכמה שיותר ילדים ומסגרות. העונה לקחתי על עצמי גם את ניהול פרויקט בועטות במרחב הגליל העליון ובחלק ממרחב הגליל התחתון. זה מאוד מאתגר אותי כל הפעילות הזו.  אני רואה חשיבות גדולה למשוך בנות למשחק, זו מסגרת שעוזרת להעלות את כמות השחקניות ופלטפורמה מצוינת להתפתחות כדורגל הילדות, נערות והנשים בישראל. את העמותה מנהלים אנשים יקרים בדמותם של לירן ג’רסי ואורי שחם, יש לי חיבור מצוין איתם ועם ג’וני טננבאום – מנהל מרחב, ועם ספיר אלקובי – המנהלת הארצית של תוכנית “בועטות”. מדובר בארגון גדול, שכל הזמן מצוי בהתפתחות וגדילה, שסוד ההצלחה הוא באנשים טובים שלוקחים חלק בפעילויות ברחבי הארץ. כשכולם מאמינים באותם ערכים, מעניקים עזרה הדדית והפעילות מתבצעת בהרמוניה, אז ההצלחה לא מאחרת לבוא”.

מה המוטו שלך כמאמן, כמחנך וכמנהל?

“על המגרש כשחקן אני מאוד תחרותי. בכובעים השונים שלי כמאמן וכאיש חינוך אני מנסה להנחיל ערכים של שיתוף פעולה, עזרה הדדית, לנצח ביושר ולהפסיד בכבוד, לשמור תמיד על כבוד.  את הערכים האלה קל הרבה יותר להנחיל דרך הספורט, מאשר במסגרות אחרות”.

חזרה לדשא כשחקן, על הפרק?

“לא רואה את זה קורה. החברים שלי מקבוצת הוותיקים של קרית שמונה מציעים לי מעת לעת להצטרף, אבל כרגע טוב לי בפוזיציה הזו. אני עוקב אחרי הכדורגל הישראלי בדרגים השונים מהצד ונוח לי עם זה”.

קריירת אימון בדרג תחרותי, זה משהו שיכול לקרות בעתיד?

“אני לא רואה את עצמי מאמן בוגרים, אבל לאמן במסגרת של מחלקת נוער בעתיד – בהחלחט יכול לבוא בחשבון. אני מאוד תחרותי באופי שלי, התחרותיות היא משהו שכן חסר באיזשהו אופן, אבל כרגע אני מאושר בחלקי”.