שחקן ההוקי איתמר מלצר ממטולה חזר ארצה אחרי כחצי שנה של התנסות בהוקי הקנדי. למלצר יש הרבה מה לספר על התקופה בקנדה ועל החזרה לבית החם במועדון צעירי מטולה. שמחים להעניק לו את תואר “ספורטאי החודש”.
אם תשאלו כדורגלנים מה החלום הגדול ביותר שלהם, רובם יענו “לשחק באירופה”. אם תשאלו כדורסלנים מהו החלום הגדול שלהם – קרוב לוודאי שהם יענו “לשחק ב-NBA”. אם תשאלו את שחקני הוקי באיזו מדינה הם שואפים לשחק, לא תקבלו תשובה חד משמעית – אך אין ספק שקנדה תהיה גבוה ברשימת האפשרויות.
איתמר מלצר, בן 17 ממטולה, תלמיד מגמת גאוגרפיה בתיכון עמק החולה, חזר לאחרונה ארצה אחרי חצי שנה בקנדה – שם הוא טעם מהוקי קרח ברמה הרבה יותר גבוהה ומתקדמת, אך החליט לשוב לארץ ולמועדון שבו הוא צמח – מועדון צעירי מטולה. איתמר מלצר מגן על שערה של קבוצת הנוער ומשתלב גם בקבוצת הבוגרים.
במועדון המטולאי שמחים מאוד על חזרתו ארצה ובחרו בו ל”ספורטאי החודש” – מהסיבות הבאות: “איתמר התחיל כשחקן הוקי ורק לפני 3 שנים עבר לתפקיד שוער. שלוש שנים בלבד הספיקו לאיתמר להגיע לעמדת השוער הראשון בקבוצת הנוער והבוגרים של מועדון מטולה ולהיות מועמד בכיר לנבחרת ישראל בנוער. איתמר שהה חמישה חודשים בויניפג קנדה שם שיחק בשביל קבוצת ג׳וניור. איתמר התקבל לקבוצת תיכון בטורונטו קנדה אך ויתר על ההזדמנות וחזר ארצה לשחק בשביל המועדון בו גדל”. מכאן נעבור לראיון שערכנו עם איתמר מלצר.
איתמר, איך אתה מסכם את התקופה הקצרה בקנדה?
“תקופה מעצימה, למדתי המון על עצמי ועל ההוקי. בתחילה נקלטתי במשפחה יהודית בקנדה וינפג’ ומשם עברתי ללימודים בפנימיה בקנדה. בתקופה ההתחלתי בסך הכל נהניתי, הייתי בבית ספר יהודי ומצאתי את עצמי. בטורנטו לא ממש התחברתי לחיים שם. מאחר ומדובר בהוצאה כספית נכבדת והגעגועים לבית גברו, העדפתי לחזור לארץ למקום המוכר והטוב”.
ואיך זה לחזור לבית ולמועדון אחרי תקופה הרחק מהבית?
“אין כמו בבית. הייתי צריך לעבור את מה שעברתי, כדי להבין את זה. מטולה זה הבית, כאן נולדתי וכאן אני חי וזה המקום שאני הכי אוהב. אני מגיל 3 על הקרח, הגעתי בעקבות אחותי – שהייתה אלופת אירופה בהחלקה אומנותית. מרכז קנדה הוא מרכז חיים עבורי, אני במועדון צעירי מטולה מגיל ילדות מוקדם, כאן אני גם מתאמן בחדר הכושר וגם מתאמן ומשחק במדי הקבוצה שלי. בתקופה הזו של הבגרויות אני מתאמן שלוש פעמים בשבוע, בתקופות יותר מרווחות התאמנתי חמש פעמים בשבוע. החברים שרכשתי כאן עם השנים הם חברים לחיים – כאלה שעברתי איתם הרבה חוויות כמו מחנות אימונים בחו”ל, טורנירים ודברים שגם מחוץ להוקי. אין ספק שהם היו חסרים לי בתקופה בקנדה”.
אתה משתייך לשתי קבוצות,איך זה משתלב מבחינתך?
“אני מאוד נהנה מזה ומאוד שמח להיות חלק מזה. אני מתאמן בקבוצת הבוגרים תחת הדרכתו של המנהל המקצועי בוריס מינדל ובקבוצת הנוער תחת הדרכתו של מייק מז’איקה. עם שניהם אני הולך דרך ארוכה של הרבה שנים ושמח על הזכות להתאמן אצל שני מאמנים איכותיים ואיכפתיים כמוהם. בשתי הקבוצות יש אחלה חבר’ה ואני נהנה מכל רגע לצידם”.
איך החיבור שלך להוקי מתבטא מחוץ למגרש?
“אני מאוד אוהב לצפות במשחקים מליגת ה-NHL, שזו הליגה הטובה בעולם. יש לי מנוי לצפייה דרך האינטרנט. אני צופה באדיקות במשחקי הפלייאוף. גם חבריי לקבוצה חזק בעניין וזה מוסיף לנו עוד מימד לאינטרקציה ביננו”.
לאיזה כיוון אתה רואה את העונה הזו הולכת?
“בנוער אנחנו במצב טוב חזק בתמונת האליפות – ואני מאמין שאנחנו גם נזכה. בבוגרים הסיפור קצת יותר מורכב, מאחר ואין כמות אחידה של משחקים בין הקבוצות קשה להעריך את הסיכויים – אבל אני מאמין שגם בבוגרים אנחנו יכולים לעשות את זה”.
אתה רואה את העתיד שלך בהוקי?
“בגדול, כן. באיזו רמה ובאיזה דרג אני לא יכול לענות. השאיפה שלי להתגייס לשירות קרבי ואני מקווה לשמור על חיבור להוקי בתקופת הצבא. הלוואי ואצליח כאדם בוגר לשחק בליגה בכירה בעולם”.
