“מאמן החודש” שלנו הוא אלון יוגב, שמוביל להצלחה גדולה את מועדון הכדורגל גליל-גולן.
מחלקת הנוער של מ.כ גליל גולן החלה עונת פעילות שלישית בליגות ההתאחדות לכדורגל. בשבת הקרובה שתיים מקבוצות המועדון יתייצבו למשחקים במסגרת גביע המדינה ואין ספק שמדובר במועדון שהוא המרענן הרשמי של הכדורגל בגליל העליון, סיפור על מועדון שאין מאחוריו איש עשיר או תמיכה רחבה של רשויות, שהחל את דרכו מחוגי כדורגל והתפתח למועדון כדורגל, שאפילו קבוצת בנות תחרותית היא חלק ממנו – הקבוצה שזכתה בחודש שעבר בתואר “קבוצת החודש” שלנו. על הפעילות הברוכה הזו מנצח מאמן הכדורגל אלון יוגב, בן 32, שמתגורר במושב שאר יישוב והגיעה צפונה מהוד השרון למטרת לימודים במכללת תל חי ומצא את עצמו הופך עם הזמן למאמן כדורגל מצליח – כזה שגם שחקנים מקבוצת הבוגרים ומחלקת הנוער של עירוני קרית שמונה עבדו ועובדים עמו. ההצלחה הגדולה של המועדון נזקפת רבות לזכותו ואנו שמחים להעניק לאלון יוגב את תואר “מאמן החודש” ולארח אותו לריאיון.
אלון, איך הכל התחיל?
“הקמתי את המועדון לפני שבע שנים כשלוחת בי”ס לכדורגל צפונית של מכבי ת”א בכפר סאלד. בתקופה ההיא הייתי סטודנט בשנה השניה במכללת תל-חי ובמסגרת עבודתי כמדריך נעורים בקיבוץ שניר זיהיתי שאין מסגרת כדורגל חוגית בקיבוצים והמושבים עבור ילדי האזור. כמו הרבה מדריכי ילדים ונוער בקיבוצים, כל היום הייתי נמצא במגרש עם החניכים, והופתעתי שרק מעטים מהם התאמנו במסגרת כדורגל מסודרת. כל מה שהוביל אותי בשנים הראשונות של בית הספר לכדורגל הוא לספק עבור ילדי האזור את אותה המסגרת בכפר סאלד ולאחר מכן בכפר בלום, ולא הייתה לי כל כוונה לפנות גם לעולם התחרותי. כאשר הגיעו הילדים לגיל בו המוכשרים והנחושים בהם יכלו להמשיך למסגרת תחרותית, הם המשיכו למסגרות שפעלו באזור ואנחנו המשכנו ללוות אותם ע”י הגעה למשחקים שלהם בקבוצות החדשות. את חלקם אף המשכתי לאמן באופן אישי”.
מה גרם לך להחליט להקים מועדון?
“לאחר ארבע וחצי שנים, כאשר הצוות כבר התרחב וכלל מאמנים שאימנו בעבר במסגרת ליגה ובער בהם לעשות זאת גם תחת המועדון, יחד עם ההבנה שאנחנו לא מספיק מסכימים עם הדרך של המסגרות התחרותיות הקיימות – קיבלנו את ההחלטה לפתוח עמותה ושתי קבוצות תחרותיות ראשונות, לשנתונים 2009 ו-2010”.
איך מצליחים לקיים מועדון ללא תמיכה של רשות מקומית וספונסר עשיר?
“מרגע שהחלטנו להוביל את המועדון בצורה עצמאית, הבסיס הכלכלי שלו נשען על תשלומי ההורים בלבד לביה”ס לכדורגל ולעמותה שהקמנו עבור קבוצות הליגה. יש אתגר ניהולי וכלכלי לקיים את המועדון בתנאים האלו. קבוצות הליגה טומנות בחובן הוצאות רבות אם רוצים להתנהל ברמה מקצועית גבוהה – צוות מאמנים רחב, מאמן שוערים, מאמן בניה גופנית, חובשים, הסעות, שכירות מגרשים, ציוד אימון, ציוד טכנולוגי ועוד. גם קבוצות ביה”ס מקבלות ציוד ברמה הגבוהה ביותר וצוות אימון רחב עוד יותר מקבוצות הליגה.קבוצת הבנות שלנו נתמכת ע”י עמותת הספורט של המועצה האזורית גליל-עליון וממש לאחרונה הצטרף למועדון נותן חסות ושותף לדרך שמלווה את חמש קבוצות הליגה התחרותיות ועוזר גם כלכלית – עמותת נאמני תל-חי ששמה למטרה להפיץ את מורשת מגיני תל-חי. החיבור איתם היה מיידי ויכלול בעתיד מלבד התמיכה הכלכלית, פעילויות משותפות סביב הערכים המובילים קבוצה באשר היא. הלוואי שגם הרשויות והמועצות ישימו להן למטרה לקדם נושא זה ויעזרו לנו בתשתיות המגרשים באזור. עד היום מסתמך המועדון על המגרשים הקיימים (בכפר בלום למשל) ועל יוזמות ועזרות מקומיות כפי שקרה בכפר סאלד, עמיר ואליפלט. ההירתמות של היישובים האלו ראויה לציון”.
למה אתה מייחס את ההצלחה שלכם?
“את גדילת המועדון בשנים האחרונות, אני חייב לייחס הצלחה זו לצוות של המועדון, באמצעותם אנו מצליחים להמשיך ולספק לשחקנים והשחקניות את אותה תחושה בכל אימון ומשחק מחדש. החל מדניאל פרומין המנהל המקצועי, דני תומסון מנהלת המשרד, מאמני הקבוצות – רגב אלקיים, טל ברוקס, תומר עדיני, עדי אלישע, יאיר ברקוביץ’, טל בקאל ודניאל פיס, וכמובן כל צוות עוזרי המאמנים הרחב של המועדון. לפני כחודשיים הצטרף כשותף לשלוחת אליפלט גם יובל שבתאי שעושה עבודה מדהימה.
יש ברחבי הארץ מועדונים שזוכים לתמיכה רחבה מהרשות המקומית ועוד מקורות – ולא נמצאים באותו דרג איכות וארגון שלכם. מה הסוד שלכם?
“אני מעדיף לדבר על המועדון שלנו ולא על אחרים. המועדון מעולם לא היה מונע מהרצון להגדיל את כמות השלוחות, הקבוצות או השחקנים והשחקניות שמתאמנים בו. כל מה שעמד ועומד לנגד עינינו הוא לתת לילדי וילדות האזור מסגרת כדורגל ערכית, חינוכית ומקצועית. כאשר הבנו שיש לנו את כח האדם, הציוד והביקוש להתרחב לשלוחות בית ספר נוספות – עשינו זאת. בתחילה לכפר בלום ולאחר מכן לעמיר ואליפלט. כאשר הבנו שהדבר הנכון עבור השחקנים שלנו הוא שתהיה במועדון מסגרת תחרותית מקצועית – פתחנו אותה וקבענו את כמות הקבוצות בהתאם לחומר השחקנים שהיה לנו. לשמחתי הרבה אותן שתי קבוצות התרחבו בכל שנה וכיום כולל המועדון ארבע קבוצות תחרותיות לבנים (בשנתונים 2009-2012) וקבוצת בנות תחרותית לאותם גילאים. לא פחות משמחת היא העובדה שההגעה לעולם התחרותי עזרה להגדיל גם את כמות הילדים והילדות בבית הספר לכדורגל וכיום יש במועדון כ-450 שחקנים ושחקניות וכ-30 אנשי צוות, תוך שאנחנו משתדלים להמשיך ולספק את אותו יחס אישי ולראות כל ילד וילדה במסגרת ע”י העברת אימונים בצוותי מאמנים רחבים. לצד הצוות, אני חושב שכל עסק צריך קצת מזל ואנשים טובים בדרך. במקרה שלנו אני תמיד אציין את אהרון גמזו מכפר סאלד, שהיה הראשון לפתוח בפנינו את הדלת ואיפשר להקים את החוג במתכונתו המקורית. עד היום הוא חבר אמת ושותף לנעשה במועדון”.
גדלתם העונה בעוד קבוצת ילדים ועוד קבוצת בנות. גדלתם בעוד אספקטים?
“מטרה נוספת שהשנה מקבלת במה רחבה יותר היא קיום פעילויות מגוונות יותר מלבד חוגים ומסגרות ליגה לילדי וילדות האזור. היא התחילה עם קבוצת הנשים הבוגרות שמאמן טל ברוקס, שהשנה פועלת בכפר בלום תחת המועדון. השבוע תחל הפעילות של קבוצת הבוגרים (“האבות”) בכפר סאלד”
מה לדעתך מבטא הצלחה במחלקת נוער?
“אני חושב שהצלחה של מועדון כדורגל לגילאים הצעירים לא מתבטאת בתוצאות של הקבוצות השונות על המגרש וגם לא בכמה שחקנים ושחקניות יש במועדון. ההצלחה האמיתית היא היכולת להגיע לכל ילד וילדה באזור שמעוניינים להנות ולהתקדם בתחום הכדורגל, ולעשות זאת תוך מתן יחס אישי והקניית ערכים שילוו אותם לכל החיים, על המגרש ומחוץ לו”.
מה המטרות שלכם לעתיד הקרוב?
“המטרה הראשונה היא להמשיך לספק חוויית כדורגל מלמדת, מאתגרת ומהנה, הן במישור החוגי והן בזה התחרותי. ברמה המקצועית והתחרותית המטרה היא שהקבוצות הקיימות ימשיכו להתקדם, להשתפר ולהתמודד מול קבוצות איכותיות בליגות חזקות יותר ויותר. כפי שקרה בשנתיים האחרונות, נמשיך להוסיף קבוצת גיל נוספת בכל שנה עד שתהיה במועדון מחלקת נוער תחרותית מלאה מגילאי 10 ועד 18, לבנים ולבנות. בית הספר לכדורגל של המועדון ימשיך להתרחב כל עוד יהיה לנו את הצוות הנכון לכך, ונגיע לשלוחות נוספות ברחבי הגליל העליון. בעתיד אנו מכוונים גם לפעילות כדורגל עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים. הרעיון הוא להגיע לקהלים רחבים יותר באזור באמצעות המשחק האהוב, הצוות המסור והמעטפת של המועדון”.
מהן מטרות העל ההישגיות שלכם לעתיד הרחוק יותר?
“בתוך כמה שנים אני מאמין שכבר נוציא שחקנים ראשונים לקבוצות נוער ובוגרים מהטובות בארץ ואף בחו”ל. הם מקבלים כאן את הבסיס והכלים לכך, ויחד עם הכישרון שלהם, העבודה הקשה והתמיכה מהבית, זו לא רק שאיפה וחלום של המועדון, אלא משימה אפשרית לחלוטין”.
מה הוביל אותך לעולם של אימונים אישיים?
“כשהבנתי שיש צורך ופער בנושא באזור – בניגוד למרכז או לאזור חיפה, שם יש הרבה מאוד מאמנים שעובדים אישית עם שחקנים ושחקניות בכל הרמות. הכוונה היא לאימון כדורגל נטו ולא לאימון כושר. היתרון הוא היכולת להתמקד בשחקן אחד או בקבוצה קטנה, להתאים את האימון לחוזקות והחולשות שלו, לעמדה שלו במגרש, למצב הנתון שלו בקבוצה ולדרישות המאמן ממנו. אני עובד עם שחקנים בכל העמדות, משוער ועד חלוץ, ונהנה יחד איתם מהאתגר. לראות אחר כך את השיפור בנקודות שעבדנו עליהן קורה במשחק ולנתח יחד איתם את הוידאו זה סיפוק אדיר”.
על מה אתה שם דגש באימונים?
“הנושאים העיקריים שבהם יש פערים ועליהם אני נותן את הדגש הם חיזוק הרגל החלשה, הנגיעה הראשונה בכדור, ההתמצאות במרחב וקבלת ההחלטה הנכונה. לאורך האימון נעשות סריקות רבות של המגרש ע”י השחקן תוך שימוש במערכת BLAZEPOD המחייבת אותו להרים ראש, לחשוב, להגיב ולקבל את ההחלטה הטובה ביותר בכל סיטואציה במשחק”.
מה אתה עושה ברמה האישית, כדי ללמוד ולהתפתח?
“קודם כל אני נמצא המון במגרשים, כשפתחתי את בית הספר לכדורגל לראשונה הייתי נוסע בכל הארץ כדי לצפות בבתי ספר אחרים, להסתכל על הגישה של המאמנים, על התכנים, על תגובות הילדים וההורים. למדתי מזה המון. זיהיתי דברים חיוביים שהייתי רוצה שיקרו גם במסגרת שלי ודברים שפחות. גם היום אני נמצא רוב היום במגרשים. בין אם מאמן אישית בבקרים, מאמן קבוצות בי”ס לכדורגל אחה”צ או מגיע לאימוני קבוצות הליגה של המועדון. מאוד אוהב ללמוד מצוות המאמנים של המועדון ולראות את הדינמיקה שלהם עם השחקנים. כמובן שגם ברמה הפורמלית אני מגיע להשתלמויות בארץ ולומד המון מהתכנים הקיימים ברשת. בשנתיים האחרונות עברתי שני קורסי מאמנים של ההתאחדות לכדורגל כדי להיות מוסמך עם תעודת UEFA A. מאמין שבעתיד הקרוב אגש לקורסים נוספים”.
מי המאמן הישראלי שאתה שואב ממנו השראה?
“כפי שניתן להבין, אני מאמין גדול במחלקות נוער ובבניה מהגילאים הצעירים. זו הסיבה שאבחר בארץ בזיו אריה. הכרתי אותו לפני כ-15 שנה כשהגיע לקבוצת הנוער של הוד השרון, העיר בה גדלתי, אחרי שאימן קבוצות ילדים במכבי ת”א. ראיתי מקרוב את כל הדרך הארוכה שעשה חזרה לקבוצות הנערים והנוער במכבי ת”א, ואז לקבוצות בוגרים בליגה הלאומית והיום בליגת העל. לצד האמונה שלו בתהליכים ארוכי טווח ובשחקנים צעירים, האימונים המקצועיים שלו, היסודיות והקשר האישי עם השחקנים, הוא נשאר צנוע ותמיד עם רגליים על הקרקע. גם לאחר הצלחות גדולות. זה מאוד מוערך בעיני. לפני כחודש היה לקבוצת ילדים א’ של המועדון שלנו משחק גביע בירושלים יום אחרי שהפועל ירושלים שלו ניצחה את הפועל ת”א בבלומפילד. הוא סיים אימון במגרש לידנו ומיד לאחר מכן הגיע פתאום לספסל שלנו לאחל הצלחה ולשאול איך המועדון מתקדם”.
איזה מאמן אירופאי עושה לך את זה?
“כאן אבחר בחירה פחות מקורית ואציין את פפ גווארדיולה. לאו דווקא בזכות הפילוסופיה המקצועית המדהימה שלו וההצלחות שלו בכל מקום אליו הגיע כמאמן, אלא בעיקר בזכות הטוטאליות בה הוא מבצע את הדברים, המחויבות למשימה ולמועדון והיכולת להתאים עצמו לסביבה אליה הוא מגיע לעבוד, מבלי לוותר על ה”אני מאמין” שלו ועל הדרישות הבלתי מתפשרות מאנשי הצוות ומהשחקנים. הכל תוך שמירה על כבוד גדול למשחק וליריבה ופיתוח קשר אישי ומקצועי מיוחד עם השחקנים שלו”.
