צפו בוידאו מהטקסים לזכרו של מישל מויאל ז”ל

טקסים לזכרו של המעסה המסור נערכו אתמול בקרית שמונה ובכפר בלום, לפני משחקי קבוצת הנוער של קרית שמונה וקבוצת הבוגרים של הפועל גליל עליון.

שבת עצובה מאוד עברה על קבוצת הנוער של עירוני קרית שמונה בכדורגל ועל קבוצת הגברים של הפועל גליל עליון בכדורסל, שבת שבה נאלצו הקבוצות להתמודד לראשונה עם ההשלמה שהדמות האבהית של הקבוצה כבר לא איתם ולא יהיה איתם לעד. בשבת שעברה הלך לעולמו בגיל 58 מישל מויאל – המעסה המסור של הקבוצות מזה כעשור, שבחודשים האחרונים סבל מהתדרדרות קיצוניות של מחלת הסוכרת. לפני משחקה של קבוצת הנוער של קרית שמונה מול מכבי חיפה (0:3 לחיפה) ומשחק הכדורסל בין הפועל גליל עליון להפועל ב”ש-דימונה (84:90 לגליל) נערכו טקסי זיכרון בהשתתפות שחקני ואנשי הצוות של הקבוצות והקהל שהגיע למשחק. תיעוד וידאו מצורף לכתבה זו.

ההספד שהקריאה ימית זהבי – מנהלת קבוצת הנוער של עירוני קרית שמונה: “לפני כשבוע נפרדנו מהספורטתרפיסט שלנו שעבד עשרות שנים בקבוצה הבוגרת ובמחלקת הנוער שלנו ממישל מויאל היקר שלנו, בלתי נתפס לדבר על מישל בלשון עבר. האיש עם החיוך, עם העצה הטובה, עם המילה הנכונה בזמן הנכון, האבא של השחקנים שלנו כבר לא איתנו!זה בלתי נתפס!

רק לפני כשבועיים ישבנו יחד בהרמת כוסית לשנה החדשה ומישל שמח וזרח. אמר לנו שהוא מרגיש הרבה יותר טוב, שתינו יחד לחיי השנה החדשה ואיחלנו לכולנו הצלחה בעונה הקרובה.אף אחד לא האמין שכמה שעות לאחר מכן מישל שלנו יהיה כבר מחוסר הכרה, מונשם ומורדם במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים.

מישל יקר שלנו,משך שנים היית דמות צבעונית במיוחד במועדון הכדורגל של קרית שמונה. שנים עבדת בקבוצה הבוגרת ובעשור האחרון היית צמוד לקבוצות מחלקת הנוער. היית הכל במחלקה. חובש מעסה, יועץ, חבר, פסיכולוג, פשוט איש מקצוע מעולה שידו בכל ויד כל בו. כשהיה צריך לעשות משהו פנינו רק אליך, כי ידענו שמישל לעולם לא יאמר לא!עברנו יחד עליות ומורדות. לצד הצלחות חווינו גם אכזבות.לפעמים גם כעסנו והתווכחנו, אבל תמיד היית זה שמושיט את היד הראשונה כאילו כלום לא קרה. לא נשכח את הטיפולים המסורים שהענקת לשחקנים הצעירים שלנו. את הליווי הצמוד לכל אחד ואחד. את הדאגה היום יומית לכל מי שהיה צריך לקבל טיפול.אפילו בימייך האחרונים דאגת לשחקן הזר שלנו שינותח על ידי ד”ר רשף ודאגת לכל מה שצריך.

איפה יש עוד אנשים עם לב זהב כשלך?!ועכשיו אנחנו לבד. מי יעזור לנו כמוך? מי ימלא את החלל שהותרת?מישל היקר שלנו,קשה לנו. בלתי נתפס לעמוד כאן ולדבר עליך בלשון עבר.תראה כמה דמעות נשפכות עכשיו. תראה את הילדים והנערים שלא מפסיקים לבכות. את החברים והחברות שלא מאמינים ואת המשפחה המדהימה שהשארת. בלתי נתפס להבין שכבר לא נראה את מישל עוד. לא נשמע אותך עוד. לא נרגיש אותך יותר. מי יטפל בילדים שלנו? מי יצחיק אותנו? עם מי נריב לפחות פעם בשבוע ונשלים אחרי שעה או שעתיים?? ?השארת חלל עצום.הנחמה היחידה שלנו היא שעכשיו אתה לא סובל עוד. מחלת הסוכר הכריעה אותך. העיוורון כיבה אותך.מישל היקר,תחסר לכולנו. תחסר לעולם הספורט הישראלי.תחסר לקריית שמונה ולגליל העליון.תחסר למשפחתך.תחסר לחברייך.

אנו שולחים חיבוק גדול לילדייך אופיר, סהר ושי, לאמך אסתר, לאחיך דותן, לאחיותיך נלי ואורלי, לנכדים ולכל המשפחה.נזכור אותך תמיד כמישל עם החיוך שובה הלב ועם הנתינה שאין שני לה.מישל האהוב שלנו, בשם מועדון הכדורגל עירוני איתוראן קריית שמונה, בשם הקבוצה הבוגרת ומחלקת הנוער, בשם מנהלי, מאמני וצוות המחלקה, בשם שחקני הקבוצה לדורותיהם, הילדים והנערים שלנו, ההורים וכמובן בשמו של נשיא המועדון איזי שרצקי ומשפחת שרצקי, אנחנו רוצים לומר לך תודה עבור מה שהיית עבור כולנו.תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים!אמן!

מהדברים שקרא חיים רייכבך – יו”ר עמותת הפועל גליל עליון, בטקס לזכרו של מישל מויאל: ““מיש שלנו, מעל עשר שנים שעבדת איתנו. מעבר לעבודה, הפכת לחלק מהזהות של המועדון. התחברת לכל שחקן ולכל איש צוות שהגיע לפה. לא חשוב מי הוא, מה הוא ומאיפה הוא הגיע. הייתה לך את הדרך המיוחדת שלך, לגרום לכולם להתאהב בך מהרגע הראשון. תמיד עשינו כל שביכולתנו לתמוך בך ולעזור לך. מצטערים שכנראה זה לא היה מספיק. היית לנו אבא, חבר, אח וגם ילד לעיתים. שפת הסלנג היום יומית שכל כך אפיינה אותך תישאר אצלנו, תמיד. אנחנו מבטיחים לך. נקפיד לדבר עליך בכל יום – לזכור, לצחוק מרגעי זכרונות מרעננים, וגם להיות עצובים לעיתים עם הגעגוע. עדיין לא נתפס שאתה לא פה. לנצח יישאר חור בלב של כולנו. אוהבים אותך ומתגעגעים אליך. משפחת הפועל “נופר” גליל עליון”.