אורי שמיר מוצא לא מעט דברים טובים באצטדיון בקרית שמונה. על כך, בטור הבא.
האצטדיון בקרית שמונה זכה השבוע להרבה הדים ברשת, נוכח חשיפת הציורים על קירות היציע המרכזי. הרבה תגובות מצד אוהדים של הקבוצה ואוהדים של קבוצות אורחות קבלו על רמת המתקן ועל איכותו. כמי שחי במרכז הארץ לא אוכל להעיד, שפקדתי את האצטדיון מדי שבוע או שבועיים, הגעתי לאורך השנים ליותר משחקי חוץ מאשר משחקי בית, בשנתיים האחרונות בשל משבר הקורונה הגעתי פעם אחת למשחק, כך שיכול להיות שיש דברים שאיני מודע להם – אבל כאחד שפקד את האצטדיון במצטבר לאורך השנים עשרות פעמים – בחלקן במשחקי הקבוצה הבוגרים ובחלקן במשחקי קבוצות הנוער והנערים, אוכל לציין שמדובר באצטדיון שאני באופן אישי די התאהבתי בו ועונה על הצרכים שלי כאוהד כדורגל.
אין בו תאי VIP, אין בו כל מיני יציעים עם דרגות מחיר שונות ואתם יודעים מה? טוב שכך. אצטדיון שמסביבו הרבה טבע, שניתן לחוש אותו לפני המשחק וניתן לחוש אותו מהיציע, שניתן לראות מסביבו אנשים על גבעות שמוצאים דרכים יצירתיות לחסוך רכישת כרטיס, הרבה יותר עושה לי את זה ממפלצת בטון מנוכרת ומוגבהות, בסביבה עמוסת תחבורה ונדל”ן. אין בו את האקוסטיקה של טרנר, אין בו את המדרגות הנעות שיש מחוץ לסמי עופר, אין לו את המורשת של בלומפילד ואין רכבת שחוסכת חיפוש חניה כמו במושבה ובטדי – אבל תמצאו לי עוד אצטדיון בארץ, כשבמשחקים באור יום רואים מצד אחד נוף הררי מרהיב ומהצד השני נוף טבעי עצים. תמצאו לי עוד אצטדיון בארץ, שבמרחק נגיעה ממנו יש פארק מדהים עם נחל קסום. לכם, אנשי הצפון, יכול להיות שזה בא בטבעי, כי זו סביבת המגורים שלכם, אבל האמינו לי, לנו, האנשים שבאים מהמרכז ההומה, הדחוס והצפוף, זה לא פחות מאטרקציה.
עבורי לפחות, המיזוג הזה עם הטבע מחפה על טענות כמו תאורה מחוץ ליציע המזרחי (שבו מרבית האוהדים ממוקמים ברוב המשחקים) והעשביה שמסביב, אם כי חשוב לשפר את המצב. קראתי טענות על מיקום הקופות, לטעמי, המצב סביר בהחלט בפרמטר הזה. אה, וציורי הקיר, גם לי זה מזכיר את יוון. באופן אישי, כאחד שמאוד מחובר להוויה היוונית, אני מאוד את הציורים וחושב שהם יפים ומוסיפים. מה שכן, מצוקת החניה מבאסת, אבל במצוקה כזו נתקלים ברוב האצטדיונים בארץ. במקרה שלי, בגלל שביקור באצטדיון הוא סיבה לדייט עם פארק הזהב – שזו עילה להגעה מוקדמת לסביבת האצטדיון, לא נתקלתי בבעיות מיוחדות. תנסו את זה גם.אין בו תאי VIP, אין בו כל מיני יציעים עם דרגות מחיר שונות ואתם יודעים מה? טוב שכך. אצטדיון שמסביבו הרבה טבע, שניתן לחוש אותו לפני המשחק וניתן לחוש אותו מהיציע, שניתן לראות מסביבו אנשים על גבעות שמוצאים דרכים יצירתיות לחסוך רכישת כרטיס, הרבה יותר עושה לי את זה ממפלצת בטון מנוכרת ומוגבהות, בסביבה עמוסת תחבורה ונדל”ן.
בשנה האחרונה נרשמו מאמצים מצד הנהלת הקבוצה, אוהדים, רשת המתנ”סים והעירייה, להביא יותר קהל צעיר באמצעות מבצעים שונים והפנינג של אוהדים – יוזמה מבורכת שגם הצליחה במידה כזו או אחרת. אין לי ספק, שאם הקבוצה הייתה מצליחה לגרום לאלפי אוהדים להיות בעקבותיה בקביעות, כפי שקרה במשחקי השלבים המאוחרים בגביע המדינה, האצטדיון היה הופך למבצר ולאחת האטרקציות הגדולות של הכדורגל הצפוני. כתבתי בעבר הרבה מאוד פעמים, זהות מקומית במידה נכבדת של שחקנים מקרית שמונה והגליל העליון, בהחלט יכולה לסייע לעניין. עד היום זה לא קרה – וחבל.
האצטדיון בקרית שמונה הוא קומפקטי ונאה, ישבתי בו בכל פינה אפשרית – מהקרוואן של תא העיתונים ועד למיקומים שונים בכל אחד מהיציעים. ביציע המרכזי התחושה היא שיושבים על הדשא, ביציע המזרחי יש קצת מרחק, אבל עדיין ניתן לראות את המשחק בצורה נוחה, במידה ולא יושבים בסמיכות לגדר ההפרדה בין היציעים. אז אין כסאות מתקפלים? ביג דיל. שכחתם ימים שנהניתם מכדורגל, כשישבתם או עמדתם ביציע בטון? מזנונים עם נראות ומבחר אטרקטיביים יוכלו לשפר את חווית הצפייה. מה שכן, חבל מאוד שבשנה האחרונה היו ועדיין יש בעיות עם כר הדשא. אגב, אחרי שזרוע החורף האחרון באצטדיוני ישראל, בהרבה מגרשים המשטחים היו ירודים. מה שכן, עיריית קרית שמונה, שהיא בסופו של דבר זו שחותמת על הצ’ק ושוכרת קבלן לביצוע העבודות, צריכה להיות הרבה יותר עירנית ומודעת לגבי החשיבות של התחלת עבודות בזמן, כדי שהעבודות יחלו בזמן ולא יגרמו לרמת דשא ירודה ובטח שלא להזזת משחקים כמו משחק גביע הטוטו מול בני סכנין, שאמור להיערך ביום שלישי הקרוב, בשעה 20:00 באצטדיון “גרין” בנוף הגליל.
להרבה אוהדים של הקבוצה ואוהדים של קבוצות אורחות יש מרחב ראייה רחב. רבים פקדו אצטדיונים מפוארים באירופה ורבים פקדו את האצטדיונים המובילים בארץ. אין ספק שזה משפיע על הדרישות ועל הציפיות של הקהל, כמובן שאפשר וצריך לשאוף לשדרג עד כמה שאפשר את רמת השביעות של הקהל, אבל גם צריך לזכור שבסופו של דבר עיריית קרית שמונה היא הנושאת העיקרית בעלויות התפעול של האצטדיון, עלויות של מעל מיליון שקלים בעונה – שהם בהחלט לא סכום מבוטל כשמדובר בעיר שהייתה עד לאחרונה תחת חשב מלווה ועם מקורות כספיים דלים. עם כל הכבוד לדרישות הקהל – ואין להקל בהן ראש, מן הראוי לזכור שיש הרבה דברים חשובים יותר בעיר, שדורשים מענה בדמות תקציבים גדולים, מה גם שצריך לזכור, שהאצטדיון משמש לרוב משחקים עם כמות קהל לא גדולה. אגב, אתם מוזמנים לבדוק עם אוהדי בני יהודה ת”א, אם המעבר לאצטדיון בלומפילד המפואר מהאצטדיון הקומפקטי בשכונת התקווה – שבהרבה פרמטרים הוא נחות בהשוואה לזה שבקרית שמונה, הוא מעבר שמניח את דעתם. רובם הגדול מרגישים שהם הולכים לאיבוד בהיכל הכדורגל של העיר הגדולה וישמחו לחזור לאצטדיון המיושן והמקורי שלהם, כי אין כמו הבית בסופו של דבר.
לסיכומו של דבר: אצטדיון טוטו קרית שמונה הוא לא אצטדיון בסטנדרט אירופאי, הוא גם לא אמור להתיימר להיות כזה – ואם לא באים ממקום של השוואה להיכלי הכדורגל בארץ, אפשר למצוא בו גם הרבה נקודות אור. אין ספק שיש יותר מפוארים ומרשימים באצטדיוני הארץ, אבל בוא לא נשכח, יש גם אצטדיונים כמו בסכנין ובאשדוד, שיסכימו איתי רבים, הם ברמה ירודה יותר מזו שבקרית שמונה, שלא לדבר על כך, שלקבוצות שכבר צברו פרק זמן משמעותי בליגת העל כמו הפועל רעננה והפועל רמת השרון – שמגיעות מהעשירות שבערי ישראל – אין אצטדיון שמאושר אפילו למשחקים בליגה הלאומית. גם להפועל חדרה אין אצטדיון ביתי, שמאושר לשתי הליגה הראשונות. האמינו לי, שבמועדונים האלה היו מקבלים בשמחה אצטדיון בסטנדרט של קרית שמונה אצלם בתוך העיר. אז בקיצור ולעניין, כשאתם רוצים לראות כדורגל לא דרך מסך הטלויזיה, תגיע לאצטדיון בקרית שמונה.
