הטעויות החוזרות והנישנות בהתנהלות של עירוני קרית שמונה בשנים האחרונות הביאו למצב, שבשלוש מחמש העונות האחרונות היא התרגלה לסרטי מלחמה ולשמחת עניים. יש הרבה דברים שצריכים להיעשות אחרת, כדי שהעתיד יהיה טוב יותר.
קבוצת הכדורגל של עירוני קרית שמונה הצליחה בשבוע שעבר להבטיח עונה נוספת בליגת העל, בזכות ניצחון דחוק 0:1 על סקציה נס ציונה – שבזכותו היא הצליחה לטפס אל מעל הקו האדום, מאחר ונהנתה מיחס שערים עדיף על פני נס ציונה – שאם נודה על האמת. בחמש העונות הראשונות של העשור הקודם עירוני קרית שמונה מצאה את עצמה עושה חמש פעמים היסטוריה – זכתה בגביע טוטו ראשון בליגת העל, זכתה באליפות מדינה היסטורית, שיחקה במוקדמות ליגת האלופות, שיחקה בשלב הבתים של הליגה האירופאית וזכתה בגביע המדינה. בחמש העונות האחרונות המצב שונה בתכלית: הקבוצה מצאה את עצמה שלוש פעמים מגיעה למחזור האחרון של העונה, כשאימת הירידה לליגה הלאומית מוחשית. מזלה היה, שבכל פעם חיכו לה יריבות יחסית נוחות: הפועל עכו בעונת 2015/16 הייתה קבוצה ברמה של ליגה לאומית, בני סכנין התייצבה למשחק בעונה שעברה – אחי שכבר ירדה ליגה ומרבית שחקניה משחקים רגע לאחר שבירת צום הרמדאן, סקציה נס ציונה זו קבוצה שהגיעה במקרה לליגת העל – הקבוצה עם התקציב הנמוך ביותר בליגה, קבוצה שלא שיחקה בביתה ולא זכתה לתמיכה של קהל משמעותי, אך למרות שתקציבה היה כמחצית מזה של קרית שמונה, היא הגיעה למשחק האחרון – כשגם תוצאת תיקו יכולה להשאיר אותה בליגה, בניגוד לקרית שמונה – שכל תוצאה מלבד ניצחון הייתה מורידה אותה לליגה הלאומית.
כבר כמה עונות שעירוני קרית שמונה משלמת מחיר יקר על בניה לא נכונה של הקבוצה. כבר כמה עונות, שאולי למעט הקשר שלומי אזולאי וואלון אחמדי, לעירוני קרית שמונה לא היה בעל בית דומיננטי במרכז המגרש. הקבוצות שנבנו בקרית שמונה נבנו עם הרבה שחקני הגנה והרבה שחקני התקפה – בדגש על שחקני כנף ופחות עם חלוצי רחבה איכותיים. הבניה הלא מאוזנת של הקבוצות באה לידי ביטוי גם במבחן התוצאה- מה שהשתקף בהרבה מקרים בכל אחת מהעונות, גם בכמות דלה של כיבוש שערים וגם בחוסר פרגון של שחקני ההתקפה. הדוגמא הטובה ביותר, שון וייסמן – ששיחק בקרית שמונה לפני שלוש עונות, כבש במדיה שלושה שערים בלבד. כן, אנחנו מדברים על מלך השערים של הליגה האוסטרית – שע”פ דירוג אופ”א נחשבת לליגה ה-11 בטיבה באירופה (הליגה הישראלית נחשבת ל-33 בטיבה באירופה).
בעונה הזו נעשו כל הטעויות האפשריות בבניית קבוצה. חמישה שחקנים איישו את עמדת המגן השמאלי – כשחלק גדול מהזמן היא אוישה ע”י בלם בעונתו הראשונה בקבוצת בוגרים, זיו מורגן. בעונה הזו נשברו שיאים שליליים של בניה לא נכונה של קבוצה. בתחילת העונה שוחרר מהקבוצה המגן הימני איאד אבו עביד, לאורך כל העונה איישו את העמדה הזו שחקנים שזהו לא תפקידם המקורי. עוד שחקן ששוחרר בתחילת העונה ובקבוצה לא הביאו במקומו שחקן שימלא את משבצתו הוא הקשר האחורי וובה בראון – “הגרזן” היחידי שהיה בקבוצה. נזכיר שעזיבתו הצטרפה לואקום גדול שהותיר עדן שמיר, שעבר להפועל באר שבע ומשם לסטנדרד ליאז’. בקרית שמונה לא חשבו לנכון להביא “גרזן” למרכז המגרש – והתוצאה הייתה קישור עמוס בשחקנים טכניים עם אוריינטציה התקפית, שפתאום מצאו את עצמם בפוזיציה לא מתאימה להם. לקראת חלון ההעברות החליטו בקבוצה לשחרר אתחלוץ הרחבה קיליאן שרידאן ונשארו רק עם חלוץ רחבה אחד, יואל אבוחצירה – שחקן מוכשר מאוד, אך בעל היסטוריית פציעות, שלצערנו גם נפצע זמן קצר אחרי עזיבתו של שרידאן. מי שהובא לאחר עזיבתו של שרידאן הוא מאליק פוסטר, שכונה “מסי הג’מייקני” – והתברר כשחקן כנף לא תכליתי ולא יעיל במיוחד, אחמד עאבד שב לקבוצה עם חלודה לאחר תקופה ארוכה ללא משחק – ועאבד הוא גם לא חלוץ רחבה פרופר, וכך קרית שמונה מצאה את עצמה מחפשת בנרות חלוץ רחבה, אך לוסיו לא הסכים לעזוב את הפועל חדרה, מכבי אחי נצרת סירבה לוותר על אלון בוזורגי – וקרית שמונה, וכך קרית שמונה נותרה בלי חלוץ רחבה טבעי. למזלה של קרית שמונה, מעז יצא מתוק, הקבוצה העלתה את עבדאללה חליחל, שחקן בית שורשי, שכבש שלושה שערים – מהם השער החשוב ביותר בשבוע שעבר, חמש דקות לאחר שנכנס לשדה המשחק.
אם בעבדאללה חליחל עסקינן, הרי שהעונה הזו הוכיחה מעל לכל ספק, עד כמה חשוב שבסגל יהיו שחקני בית שורשיים דומיננטיים, תושבי הצפון וכאלה שצמחו במועדון מגיל צעיר ולא הגיעו לליטוש בגיל נוער. הבלם אורי דהן מראש פינה, שגדל במועדון מגיל ילדים בבית ספר לכדורגל, הוא לא רק תגלית העונה – הוא גם גם השחקן המצטיין של העונה. בשני משחקים חשובים הוא הציל כדורים מקו השער בשלהי המשחק, שתי הצלות ששוות ארבע נקודות. אם נוסיף להם את השער הדרמטי במשחק מול הפועל רעננה, הרי שדהן חתום על 6 נקודות, שאם היו נגרעות ממאזנה של קרית שמונה, המשחק מול נס ציונה בשבוע שעבר היה לפרוטוקול. נוסיף לכך את המנהיגות של הבלם עידן נחמיאס – שהעונה הזו הייתה פחות מוצלחת עבורו מעונות קודמות, אך עדיין ההשפעה שלו על הקבוצה הייתה חשובה מאוד, וכמובן את “היהלום” החדש, עבדאללה חליחל, שכבש את השער החשוב ביותר של העונה, שעבר שלא בטוח שהיה מושג בלעדיו. שלושה שחקני בית שורשיים במחצית החשובה ביותר של העונה זה מקור לגאווה למועדון, לי אין ספק שכשדורון שנפר – יו”ר מחלקת הנוער וגולן מועלם – מנהל המחלקה, ישבו ביציע וראו את שלושת השחקנים משחקים בהקרבה גדולה במשחק כה גורלי, הם לגמו את מנת האושר הגדולה ביותר שלהם בשנים האחרונות – להם ולכל השותפים בהתפתחות השחקנים, בהחלט מגיעה מילה טובה.
אם מישהו צריך עוד הוכחה כמה פוטנציאל יש במחלקת הנוער של קרית שמונה, שיביט לצדדים. מלבד שלושת השחקנים המוזכרים, בבני יהודה ת”א שיחקו שני שחקנים בוגרי המחלקה – שחקן הכנף אריאל לזמי והמגן השמאלי אמיר רוסתום, על שערה של מכבי נתניה הגן דני עמוס, בהפועל כפר סבא שיחק הקשר אדריאן רוצ’ט – שמאז שהוא לא בקרית שמונה גם המזל ברח ממנה, במ.ס אשדוד שיחק הקשר נאור עבודי – ואם נוסיף להם עוד שני שחקני התקפה שהצליחו בליגה הלאומית במדי מכבי אחי נצרת – אלון בוזורגי ורותם חטואל, הרי שנקבל תמונת מצב מעודדת. עכשיו, שערו לעצמכם אם כל השחקנים הללו היו משתייכים לעירוני קרית שמונה, מה היה קורה מבחינת רמת ההזדהות עם הקבוצה במרחב הגליל העליון והגולן? שערו לעצמכם אם עוד כל מיני שחקנים שהלכו לאיבוד בליגות השונות, אחרי שהיו כישרוניים במחלקת הנוער, היו מקבלים מעטפת מקצועית מתוגברת, עירוני קרית שמונה הייתה יכולה ליהנות מסגל הרבה יותר שורשי ומעורר הזדהות – כשחלק מהשחקנים גם בעלי פוטנציאל להימכר לקבוצות עשירות יותר, ובכך להעשיר את קופת המועדון. מחלקת הנוער היא מניה בטוחה, לטעמי, אם לצוות הקיים של המנהלים והמאמנים יתווסף מנהל מקצועי במשרה מלאה, מאמני העשרה ורמת ציוד גבוהה יותר – והכל החל מהגילאים הקטנים ביותר, קרית שמונה תוכל בעוד חמש שנים להיות אחת מחמש מחלקות הנוער המובילות בארץ.
בחמש העונות שבהן עירוני קרית שמונה הגיעה לפיקים מרשימים, הובילו אותה מהקווים אנשי מקצוע איכותיים בדמותם של רן בן שמעון וברק בכר – אנשים שהתחברו לסביבה בצורה מצוינת, זכו לאהדה מצד אוהדי הכדורגל במרחב, ידעו להתנהל מול המעורבות והדומיננטיות של איזי שרצקי, הגיעו בקביעות למשחקי נוער ושלפו משם מעת לעת שחקנים שהשתלבו בשורות קבוצת הבוגרים בהצלחה. בשנים האחרונות בחירת המאמנים של עירוני קרית שמונה לא הייתה מוצלחת, אם כי לטעמי, את מסאי דגו חתכו מוקדם מדי. נכון, המאזן תחתיו לא היה מרשים, אבל הקבוצה נראתה טוב וסבלה מהמון חוסר מזל – אם זה בהפסד האכזרי במחזור הראשון מול בני יהודה ת”א, שבו הקבוצה הייתה קורבן של תצוגת שיפוט רעה של אלי חכמון, גם במחזור השני מול הפועל כפר סבא המזל ורמת השיפוט לא עשו טוב לקרית שמונה, במשחקי ההפסד מול מכבי חיפה והפועל באר שבע – שנהנו מרוב גדול ביציעים, קרית שמונה נראתה טוב – ויכול להיות שעם קצת יותר אורך רוח, העונה עם דגו הייתה נראית טוב יותר. ההגעה של קובי רפואה לא הביאה את הישועה. קובי רפואה דיבר על השתלבות בפלייאוף העליון, אך בפועל לא רק שלא הביא את הקבוצה למרכז טבלת הפלייאוף התחתון, הקבוצה נשארה בליגה רק במחזור האחרון בזכות יחס שערים – כך שהצלחה גדולה לא הייתה פה.
עצתי לאיזי שרצקי למנות מאמנים מנוסים ומתאימים לדינימיקה של הצפון ושל המועדון, גם אם מדובר במאמנים שדורשים שכר גבוה יותר גבוה ממאמנים אחרים. עמדת המאמן היא עמדת המפתח בקבוצה כמו קרית שמונה. ההצלחות הגדולות שכולנו מתגעגעים אליהן, הגיעו במידה רבה בזכות מאמנים, שלקחו סגלים די אפורים על הנייר והפכו אותם לקבוצות שהפתיעו רבים – בזכות עבודה נכונה ואווירה טובה שהייתה במועדון. אין לי ספק, שמאמנים כמו סלובדאן דראפיץ ושי ברדה – יוכלו להוביל תהליכים עמוקים גם בקבוצה הבוגרת וגם במחלקת הנוער, כפי שעשו במכבי נתניה. השניים גם דוגלים בכדורגל התקפי – מה שאיזי שרצקי מאוד אוהב ומתחבר אליו. אין שום דבר שאפשר להבטיח מראש, אך עם צמד מאמנים כאלה, יש הרבה יותר סיבות לאופטימיות. גם מאמן כמו מרקו בלבול עם צוות מקצועי טוב לצידו, בהחלט יכול להביא את קרית שמונה למקומות טובים יותר. מוטב לקרית שמונה גם למנות מנהל מקצועי למועדון כולו, שיעזור לצוות האימון בקבוצה הבוגרת ויהיה שם לעזר גם למאמני ומנהלי מחלקת הנוער. לאיזי שרצקי מגיע ליהנות מכדורגל אחרי שנים של סבל – ואם ישחרר מעצמו מתחים שנובעים מדברים שלא תלוים בו, שכן לא הוא זה שעולה לשחק ולא הוא זה שנמצא עם השחקנים באימונים, רק ייטב לו והוא יוכל לחזור וליהנות מכדורגל.
