בלי מקל ותרמיל לקריה ולגליל

“מאמן החודש” שלנו הוא מאמן הכדורסל הצפתי, שי קדוש – שמאמן את קבוצת הבוגרים של מכבי קרית ביאליק, מאמן במחלקת הנוער של הפועל גליל עליון ומשמש כמורה בבית הספר “הרב תחומי” בצפת.

בקיץ האחרון טלטלה גדולה עברה על מועדון הכדורסל של מ.ס “דניאל” צפת. שניים מהגורמים המרכזיים בהקמת המועדון, הן כשחקנים והן כמאמנים, שלום (פופי) חדד ושי קדוש, התבשרו שאינם ימשיכו עוד במועדון ונאלצו לפנות לדרכים חדשות. שי קדוש, בן 38, צפתי שורשי, שמזה כעשור שימש בתפקידי אימון במחלקת הנוער לרבות ניהול מקצועי, שימש כעוזרו של חדד באימון הקבוצה לאחר שפרש ממשחק. שי קדוש  משמש כמורה לחינוך גופני ומחנך כתה בבית הספר “הרב תחומי”, כבר יצא בעבר את גבולות העיר כשחקן, אך לראשונה מצא עצמו יוצא מהעיר כדי לאמן קבוצת בוגרים. קדוש מונה למאמנה של מכבי קרית ביאליק, שנשרה לליגה א’ ושואפת להעפיל לליגה הארצית. קדוש תפס פיקוד על הקבוצה, במקביל לעבודתו כמאמן בחטיבה הצעירה של הפועל גליל עליון – בקבוצות הקט סל ובית הספר לכדורסל של מבוא גליל. שי קדוש חיכה תקופה ארוכה כדי לסכם את הפרק במ.ס “דניאל” צפת, לשתף בתחושות שלו נוכח הפרידה ולשתף בפועלו בימים אלה. עבורנו זהו בדיוק התזמון המתאים ביותר לארח אותו לראיון בפינת “מאמן החודש”.

שי, אתה כחודשיים בקרית ביאליק. מה הביא אותך לשם ואיך אתה מרגיש במערכת הזו?
“קרית ביאליק מועדון ותיק ומכובד בכדורסל שלנו עם עבר עשיר . קיבלתי פניה משגיא רטנר-  המנהל מקצועי של המועדון, שאימן אותי בעבר, ממש לקראת סוף הקיץ. אחרי פגישה קצרה עם היו”ר משה פנחס הכל נסגר די מהר והתחלנו לבנות קבוצה בתקציב מאד צנוע, שהמטרה הייתה לנסות להתברג בצמרת הגבוה. פתחנו את העונה בצורה די טובה ובסך הכל מרגיש מאוד טוב במועדון”.

אתם כרגע במקום השני עם מאזן 1-5. מקדימה אתכם עם מאזן מושלם הקבוצה שלה הפסדתם, מכבי בקה. מה היה חסר, כדי שאתם תהיו במקום הראשון?
“במשחק נגד בקה כלום לא התחבר לנו הכל היה נגדנו והפסדנו רק ב-6 נקודות הפרש. אני מאמין שאפשר לתקן והתחלנו כבר במשחק שאחרי, כשניצחנו בהפרש של 20 נקודות ברעננה, המתמודדת השלישית על העליה ניצחנו בעוד אולמות מאד קשים שבקה עוד צריכים לנסוע אליהם. תהיה ליגה מרתקת וצמודה עד הסוף”.

יש לך בסגל נציגות נכבדת של יוצאי הפועל גליל עליון. איך הם משתלבים בקבוצה?
“מתן סונגו נחשב לאחד הגבוהים הטובים בליגה הזאת וגם בליגה הארצית. מתן הוא שחקן שאני מאוד אוהב ומעריך, שיתפנו בעבר פעולה, הוא מביא מהנסיון שלו וכייף גדול שהוא אצלי. החיבור המחודש עם צחי יתאח  מהווה סגירת מעגל שלי הוא התחיל אצלי מכיתה ז’ במ.ס “דניאל” צפת עד שעבר לקבוצת הנוער של גליל עליון. עכשיו הוא משחק אצלי בבוגרים כייף גדול. מארקי איברהים ילד מוכשר, שאני מקווה שיתרום לנו בשני צידי המגרש”.

בעונה שעברה הצטרפת לחטיבה הצעירה של הפועל גליל עליון. ספר על החיבור מהזווית שלך.
“אני מתחיל עונה שניה בהפועל גליל עליון. פשוט כיף גדול. אני מאמן ילדים מדהימים, שזכו בהורים תומכים. כמובן שלעבוד עם מקצוען כמו זיו ברתנא זאת חוויה לימודית גדולה בשבילי”.

בקיץ האחרון הסתיים הפרק עם מ.ס “דניאל” צפת. איך אתה מסכם את התקופה?
“צפת תמיד הייתה ותמיד תישאר הבית שלי. עשיתי פה דברים מדהימים, זכיתי באליפיות עם קבוצות הקט סל, ילדים, נערים ונוער. כאשר מוניתי למנהל המקצועי, לא היה כלום ובשיא שלנו היו 5 קבוצות ליגה ו150 ילדים בבית ספר לכדורסל. יחד עם שותפיי לדרך – פופי חדד, היו”ר חיים זינגר ארקדי בארסט – שהיה מחזיק תיק הספורט בעירייה  ואילן שוחט – ראש העיר לשעבר, קרו הרבה דברים יפים. אין יותר מספק ומרגש מלראות חבר’ה שהיו ילדים שגדלו אצלנו משחקים במקומות שונים בקבוצות בוגרים – טל חדד בחדרה מהליגה הארצית, צחי יתאח – אצלי בקרית ביאליק, ונציגות נכבדת שלנו בקבוצות נוער שונות, רם חדד בנוער על של הפועל כפר סבא,  נווה כהן בנוער על של הפועל גליל עליון,  עמית גולדשטיין בנערים לאומית של גליל עליון,  עדן אלעזרא ואיתי גרינבאום בנוער ארצית של הגליל. בבוגרים עלינו לאט לאט אני ופופי למדנו יחד טעינו יחד הצלחנו יחד עשינו הכל ביחד למען המועדון והעיר”.

האם נפגעת, כשלא הודיעו לך באופן רשמי על סיום ההעסקה שלך? האם קיים כעס כלפי גורם כזה או אחר?
“הציפיה הייתה שכן תיהיה שיחה ממישהו. זאת החלטה מקצועית או אישית ויש דרך לעשות דברים. יכולתי להישאר ללא עבודה בגלל ההמתנה לשיחה מצפת. 9 שנים נתתי את הלב למועדון. אין בי כעס כלפי אף אחד, אני איש מקצוע והרבה מאמנים בכירים מתייעצים איתי לגבי שחקנים, קבוצות מבקשות את העצה שלי, אז המשכתי בדרך שלי והתחלתי את קריירת האימון שלי במקום שהאמין בי ונתן לי את הבמה”.

אתה עוקב אחרי קבוצות המועדון?
“בבוגרים כל השחקנים חברים שלי. את חלקם הגדול אני הבאתי לצפת בשנים שעברו, את חלקם אימנתי כילדים. רועי נבארו שיחק אצלי בילדים של כרמיאל, שקד ירושלמי היה אצלי כמה שנים בקצרין. תמיד יש קשר כלשהו איתם,  אז אני מתעניין. לגבי מחלקת הנוער, כאב מאד לראות שיש קבוצה אחת מכיתה ז’ עד כיתה י”ב שמשחקת בנוער מחוזית. מזל שלפחות מאמן כמו אופיר בלחנס, שאני דאגתי להביא לצפת, הסכים להישאר במערכת ולאמן את הקבוצה”.

איזה מקום עולם ההוראה והחינוך תופס בחייך?
“מקום מרכזי מאוד. אני לא רק מורה לחינוך גופני, אני גם מחנך כבר 10 שנים.  זה הדבר שממלא אותי. בית הספר  “הרב תחומי” זאת משפחה, כיף גדול להיות חלק מהדבר הזה. לעבור בעיר ולראות בוגרים שלי באים ומחבקים אותי נותן את הכח להמשיך. אני איש חינוך, מאוד אוהב את הילדים. זה המקצוע הכי לא מוערך בארץ, אבל לדעתי הוא הכי חשוב – במיוחד במשבר הקורונה”.

מה השאיפות שלך בתחום האימון?
“להמשיך ליהנות מזה ולאמן ברמות הגבוהות של הארץ, לפתח צעירים ישראלים – שזה הכי חשוב בעיניי. דוגמא טובה – דביר אוחנה, שעבר אלינו באמצע הענוה שעברה מעכו והיה מקבל ממני אימונים אישיים, זה הראה תוצאות נהדרות במגרש במהלך העונה. זה דבר ממלא ובעצם הכי חשוב בעבודתי כמאמן”.