זיו ברתנא מוביל בגאון את החטיבה הצעירה של הפועל גליל עליון בכדורסל, לצד הוראת חינוך גופני בשלושה בתי ספר בגליל. ברתנא נהנה במקום שהוא נמצא בו ועושה בו חיל, ואנו שמחים להעניק לו את תואר “מאמן החודש”.
אהבה לאימון ותחושת שליחות שהיא חלק מהעניין הפכה לפרמטר שהוא בערבון מוגבל בשנים האחרונות. יותר ויותר מאמנים רואים באימון בעבודה במחלקות נוער ברירת מחדל, מחכים ליום שבו הם יאמנו קבוצת בוגרים – שזה מבחינתם “הדבר האמיתי”. לא מעט מאמנים שאימנו קבוצות בוגרים מעדיפים לשבת על הגדר ולא לחזור לאמן שוב במחלקות נוער, אולי כי האגו לא מאפשר ואולי כי זה נראה עבורם חזרה אחורה.
זיו ברתנא, בן 43 מקיבוץ עמיר, נשוי לעינת ואב לשלושה, כבר היה שם. בתחילת העשור, אחרי שהוביל את קבוצת הנוער של הפועל גליל עליון לזכייה בשתי אליפויות בתוך חצי שנה – האחת בליגה הלאומית לנוער (אז הליגה הבכירה) והשניה בליגת העל לבתי ספר (תיכון עמק החולה) הוא זכה אחרי למעלה של עשור של אימון בכל שכבות הגיל ובשני המינים במחלקת הנוער ובמחלקת הנערות של הגליל לאמן את קבוצת הדגל של המועדון – קבוצת הבוגרים, שעד היום נחשבת לקבוצה עם מורשת מפוארת בכדורסל הישראלי. ברתנא הוביל את הקבוצה לעליה מהליגה הארצית ללאומית, המשיך איתה לארבע עונות בליגה הלאומית עם תקציב נמוך – כשבשלוש העונות הראשונות הקבוצה הצליחה להעפיל למשחקי הפלייאוף העליון – כשהשיא היה שלב חצי הגמר.
בתום הקדנציה המפוארת הזו המשיך ברתנא לאליצור קרית אתא – שאחרי שלוש פעמים שהגיעה לגמר הפלייאוף של הליגה הלאומית קיוותה שברתנא יוביל אותה עוד צעד אחד קדימה – לזכייה בצלחת, אך העונה ההיא הסתיימה בשלב רבע גמר הפלייאוף.
ברתנא, שלאורך כל העונות כמאמן בקבוצה הבוגרת המשיך לעבוד במחלקת הנוער והוציא לפועל הרבה פעילויות קהילתיות ורתם ספונסרים לתמיכה בקבוצות המועדון, חזר הביתה לגליל והוביל את קבוצת הנשים לגמר הפלייאוף. לפני שנה וחצי ברתנא החליט לעזוב את קבוצת הנשים ולהתמקד בעבודה בחטיבה הצעירה של מחלקת הנוער, לצד חזרה לתחום הוראת חינוך גופני.
זיו ברתנא, שכיום משמש כמורה לחינוך גופני בבתי הספר “עינות ירדן”, “עינת הגליל” ו”לב העמק”, משמש כמנהל המקצועי של שכבות הגליל כיתות א’-ו’ במחלקת הנוער של הגליל, לצד אימון של 5 קבוצות – שלוש קבוצות בשלוחה בקרית שמונה ושתיים בקיבוץ הגושרים.
ברתנא נשאר נאמן לדרכו, לצד דגשים מקצועיים והקפדה בלתי מתפשרת על רצינות באימונים, ברתנא מתווה דרך של כבוד הדדי, ספורטיביות ונתינה. בדיוק בנקודת הזמן הזו אנו מוצאים לנכון להעניק לזיו ברתנא את תואר “מאמן החודש” ולארח אותו לראיון.
איך אתה מסכם את העונה עד כה, בפעילות של הקבוצות שאתה אמון עליהן?
“אני קודם כל גאה. יש לנו צוות מאמנים מדהים, איכותי וערכי. אתן לך את הדוגמא הכי טובה, פשוטה ועכשווית: החל מה-1.4 כל המאמנים יוצאים לחל”ת, הפעילות כביכול נפסקת. שוחחתי עם כל המאמנים, וכולם רוצים להמשיך לשמור על קשר עם השחקנים, להיות בשבילם בתקופה הזו ולהמשיך לתת לילדים את מה שניתן לתת בנסיבות הקיימות. אם נחזור לרגע לפני מגפת הקורונה, היינו על הגל, הגענו ל-329 משתתפים ומשתתפות בפעילות שלנו לכיתות א’-ו’. לשם השוואה, כשניכנסתי לתפקיד לפני שלוש וחצי שנים היינו על כ-170 משתתפים בכיתות א’-ו’. אבל זה לא רק הכמות, זה גם האיכות, שידרגנו את המוצר שאנחנו נותנים, את המקצוענות, את המעטפת, את השרות. ניתן לומר בפרפרזה לדברי דוד בן גוריון, שתדע כל אם כי הפקידה את גורל בניה ובנותיה בידי מאמנים הראויים לכך”.
איך אתם מתמודדים עם הקורונה בחטיבה הצעירה? מה הפעילויות שנעשות כדי לשמור על כושר ומסגרת ספורטיבית כלשהי?
“אני חושב שאנחנו מתמודדים לא רע. הגבנו מהר ואנחנו מנסים לשמור על המסגרות שלנו בפעילות מצד אחד, אבל לא לחפור יותר מידי מצד שני. לכל אחד מתאים משהו אחר בתקופה הזו, זה נכון לשחקנים ולשחקניות וזה נכון גם לאנשי הצוות, למאמנים שלנו. בנינו מודל מסויים שהוא מאוד גמיש ושאיתו אנחנו שומרים על המסגרת, כאשר למאמנים יש אפשרות לקחת את זה לכל מיני מקומות. יש מאמנים שלא מוותרים על שום יחידת אימון ומאמנים דרך אפליקציית גוגל מיט או אפליקציית זום את הקבוצות שלהם, יש אחרים שמתרכזים בהעברת משימות ואתגרים לשחקנים דרך קבוצות הווטסאפ שפתחנו ויש שמשלבים. אנחנו מעבירים לכלל המאמנים חומרים מקוריים שלנו וחומר מקצועי שאנחנו מאמינים בו, בתדירות של פעמיים בשבוע ולכל מאמן יש את החופש להחליט מתי, איך ומה נכון להעביר לקבוצה שלו, כך שלילדים שרוצים תיהיה אפשרות להמשיך ולעבוד על המשחק שלהם”.
הילדים גם זכו להפתעה מלאה בהשראה.
“פנינו ליוגב אוחיון – מהשחקנים הגדולים ביותר שגדלו במועדון שלנו, על מנת שייטול חלק בשיחה אינטרנטית עם השחקנים. יוגב נענה בשמחה, כמו שתמיד הוא נענה לכל בקשה של מחלקת הנוער שלנו. יוגב סיפר כיצד כילד צפה באחיו הגדולים משחקים כדורסל וכל כך רצה וחלם להצטרף לחוג כדורסל. הוא דיבר על המעבר לקט-סל בהפועל גליל עליון, על המעבר בכיתה ט’ מביה”ס בקריית שמונה לתיכון עמק החולה ועל החוויות המדהימות והחברויות שהרוויח כילד וכנער ששיחק בהפועל גליל עליון. השיחה המשיכה עם האתגרים הגדולים בנבחרות הצעירות, ההפסדים הכואבים והניצחונות המרגשים. משם המשיך יוגי לענות על שאלות הילדים ולספר על קריירת הבוגרים, על חשיבות התזונה, על חשיבות המנוחה ועל ההשקעה הנדרשת כדי להיות הטוב ביותר שכל אחד מאיתנו יכול להיות. אני מודה ליוגב על הנכונות שלו להשתתף בשיחה שלנו. יוגב הוא מודל לחיקוי, בצניעות, בערכים, במוסר העבודה ובהישגים האישיים והספורטיביים שלו. יוגב היה אמור להגיע למחנה פסח 2020 GALIL CAMP, הוא היה ההפתעה הגדולה שלנו לשחקנים. עקב המצב במדינה ובעולם בוטל המחנה. אני שמח שכמו תמיד גם הפעם יוגב לא חשב פעמיים והסכים להקדיש מזמנו לטובת דור העתיד שלנו, הוא עושה כך בקביעות בכל הזדמנות”.
אם ביוגב אוחיון עסקינן, בוא נעבור למקום שהוא התחיל בו את דרכו – קרית שמונה. הכדורסל בקרית שמונה הגיע לשלב של סף היעלמות – ונראה שהוא חזר בגדול, לפחות ברמת הפעילות של מחלקת הנוער. כמי שמוביל את הפעילות בקריה, מה בעצם גרם לתחייה המחודשת בשלוחה?
“לשמחתי עם כניסתי לתפקיד המנהל המקצועי של כיתות א’-ו’ הבשילה ההזדמנות לחיבור אמיתי והכדורסל בקריית שמונה עבר במקום המקצועי לניהול מלא שלנו. לאחר שנתיים ראשונות טובות, אבל לא מצוינות, הבנתי שכדי להרים את העסק כמו שצריך חשוב שהמאמנים הבכירים שלנו יעבדו בקרייה ובהחלט רואים את התוצאות, גם בכמות, גם באיכות ובעיקר במחויבות של השחקנים למשחק. עם זאת הפוטנציאל של קריית שמונה הוא ענק, אני חושב שזאת מטרה ריאלית לכוון לגדילה מכ-100 שחקנים ושחקניות היום לכיוון ה-200 בעוד שלוש שנים במידה ויהיה לנו עוד אולם בעיר”.
העשור הזה התחיל עם קפיצה שלך לאימון בוגרים, עשית עונות מוצלחות כמאמן. בשנה וחצי האחרונה אתה ממוקד בעבודה עם ילדים בגילאים הצעירים. לא חסר לך “המגרש של הגדולים”?
“זכיתי בחוויות נהדרות ומיוחדות כמאמן בוגרים, חוויות שאדם רגיל לא זוכה לחוות. עשיתי כמה דברים שבעיני היו מאוד משמעותיים ונתתי את הטוב ביותר שלי כדי שהם יצליחו, מאוד ניהנתי מהדרך, מהעשייה, מהאנשים. אבל אני לא מתגעגע, עזבתי, כי הרגשתי שאני כבר פחות נהנה מהדרך והייתי צריך בשביל עצמי לעשות שינוי. מאוד טוב לי עם מה שאני עושה היום ועם אורח החיים החדש. אני מוצא אתגרים ועניין רב בעבודה שלי כמורה לחינוך גופני, בעבודה שלי כמאמן בגילאים הצעירים ובעבודה שלי בהובלת צוות המאמנים המיוחד שיש לנו בגליל לגילאים הצעירים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות לאיתי ירושלמי, מנהל מחלקת הכדורסל, שהציע לי את התפקיד לפני שלוש וחצי שנים, ומאפשר לי להוביל ביחד עם הרבה שותפים מיוחדים את דור העתיד שלנו”.
אם עונת המשחקים הזו לא תחודש. מה אתה צופה להמשך הפעילות של הכדורסל הישראלי? במה לדעתך יתבטאו הנזקים ומה לדעתך יצטרכו לעשות, כדי להתמודד עם זה?
“וואוו, שאלה קצת גדולה. צריך לעבור את הקורונה, ומשם לעשות בקרת נזקים וכמובן להמשיך קדימה. בהנחה שהעונה הבאה תיפתח בזמן, וששום שחקן משמעותי לא יחלה בצורה קשה, אני לא רואה השפעה משמעותית לקורונה על הכדורסל הישראלי בטווח הרחוק. בחלקה הקטנה שלנו, אני מאמין שאם אכן נחזור לפעילות מלאה בספטמבר, מהר מאוד נצליח לחזור לסדרי הגודל של כמות הילדים שהיו השנה ומשם נוכל להמשיך לתוכניות שכבר הכנו להמשך ההתפתחות שלנו”.
