מיקה ביתן היא “ספורטאית החודש” שלנו מענף הכדורסל, לאור הצטיינותה כבר בגיל 15.5 במדי קבוצת הנשים ובקבוצת נערות א’ של הפועל גליל עליון.
*. צילום: לילך וייס
קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון סיימה לפני כשלושה שבועות את עונת הכדורסל עם צמד הפסדים ברבע גמר הפלייאוף של הליגה הלאומית, זאת לאחר שבעונות שלפני עידן הקורונה היא הגיעה עד לשלב הגמר. עם זאת, בעונה כל כך לא שגרתית, שכללה הפסקות וחזרות לפעילות, אפשר למצוא גם יותר מחצי כוס מלאה – השמירה על גחלת כדורסל הנשים בגליל העליון והדור החדש של שחקניות הבית הצעירות, שהחל להיכנס לעניינים. נוי לפושניאנסקי בת ה-19 סיימה עונה רביעית בסגל הקבוצה, נגה גיא בת ה-16 רשמה מספר הופעות מוצלחות בשלבי הסיום של הבית הצפוני וגולת הכותרת – מיצובה של מיקה ביתן, בת ה-15.5 מכפר בלום, תלמידת תיכון עמק החולה, כשחקנית מרכזית בקבוצה, זאת לאחר שכבר בשלהי העונה שעברה הספיקה לעלות לסגל הקבוצה ולשחק לצד האחות הגדולה, דנה – שפרשה לטובת שירות צבאי קרבי.
זיו ברתנא, שהוביל העונה את קבוצת הנשים ומאמן את מיקה ביתן גם בקבוצת הנערות, מסביר עד כמה מיקה ביתן הייתה שחקנית משמעותית העונה בקבוצת הנשים: “מיקה שחקנית צעירה מוכשרת ומנהיגה חיובית על המגרש ומחוץ לו. זה לא מובן מאליו להצטרף לקבוצת בוגרות בליגה לאומית בגיל 14.5. מיקה לקחה את ההזדמנות שקיבלה בשתי ידיים, הראתה אופי, מחוייבות והפכה מהר מאוד לשחקנית משמעותית מאוד בקבוצה טובה מאוד. אני גאה במיקה, במחויבות שלה ובהתקדמות שלה. הקרדיט הוא לגמרי שלה. אני חושב שצריך ונכון גם לפרגן לשחקניות בקבוצת הבוגרות שלנו, שידעו לקבל אותה, לפרגן לה, להכניס אותה לעיניינים, ללמד אותה ולתמוך בה לאורך כל העונה. אני חושב שהפוטנציאל שיפור של מיקה גדול מאוד ושאם היא תשפר בקיץ מספר אלמנטים במשחק שלה, היא יכולה להפוך לשחקנית עוד יותר טובה ושלמה ועוד יותר משמעותית כבר בשנה הבאה”. אכן, מיקה ביתן ראויה למרב המחמאות וגם לתואר “ספורטאית החודש” שלנו. מכאן נמשיך לראיון שערכנו עמה.
מיקה, תיארת לעצמך שתמצאי את עצמך העונה כשחקנית מרכזית בקבוצת נשים מובילה בליגה הלאומית?
“האמת שזה לא היה בתוכנית שלי. אני אמורה לשחק בשנתון נערות ב. זיו הציע לי בשביל ההתקדמות להתאמן עם קבוצת הנשים. כל השנים שיחקתי עם שנתונים מעלי. אני לא אחת שעושה חשבון להפרש הגילאים, כך שלא הייתי צריכה לעכל את זה. מה שכן, הייתי צריכה קצת זמן להבין את המקום שלי. פתאום לשחק ליד שחקניות שעודדתי כילדה כמו ענבר לברון וירדן גוט ולצד שחקניות אחרות – מוכשרות ומנוסות, זה היה משהו אחר. אני מודה על הזכות הזו. מודה לבנות על שקיבלו אותי בצורה מאוד חמה, עזרו לי לבוא לידי ביטוי וקיבלו אותי מהרגע הראשון. למדתי מהן המון, גם מההתנהלות במגרש וגם מחוץ למגרש. מודה להנהלה האיכפתית והמדהימה שלנו וכמובן למאמן זיו ברתנא, שהאמין בי, נתן אקסטרות של זמן עבורי באימונים אישיים ובהכוונה הכי טובה שיכולתי לבקש”.
זה לא סוד שבבית המוקדם הייתן גדולות על היריבות, לראיה כמעט את כל המשחקים ניצחתם בהפרשים דו ספרתיים גבוהים מאוד. האם זה היה לרעתכן בהתאמות לסדרת רבע גמר מול קבוצה כמו בני יהודה ת”א – ששיחקה בבית הדרומי שנחשב לאיכותי הרבה יותר?
“הבדלי הרמות לאורך העונה השפיעו. יכול להיות שהיו חסרים לנו משחקים יותר צמודים וקשוחים. אני מרגישה שהיינו יכולות לתת יותר בפלייאוף, שפחות הבאנו את המשחק הרגיל שלנו לידי ביטוי.בשני המשחקים היינו בתמונה עד לשלהי המשחק. כנראה שהיינו לחוצות מזה שמדובר במשחקים שהם הכל או כלום”.
דנה, אחותך, הייתה שחקנית דומיננטית בקבוצה בעונה שעברה. שיחקתן יחד בקבוצת הנערות. היא חסרה לך העונה?
“דנה בחרה בדרך שלך ואני שמחה בשבילה וגאה בה. כל אחת במקום שלנו. אם היינו יחד – זה היה קשוח. אנחנו בקשר מאוד טוב. מדריכה אותי ותומכת, כאחות וכשחקנית. אולי בעתיד נשתף פעולה שוב על המגרש”.
בקבוצת הנערות אתן הקבוצה היחידה ששיחקה ארבעה משחקים, בעוד שרוב הקבוצות שיחקו 7-9 משחקים. איך העונה עוברת עליכן?
“עונה מאוד מוזרה. במחזורים הראשונים היינו אמורות לשחק מול קבוצות מיישובים אדומים. זו עונה מורכבת עם עצירות, תקופות בלי משחקים, לכן השקעתי יותר כח בקבוצת הנשים. יש לנו קבוצת נערות קבוצה מוכשרת, כולן חברות טובות. ליגה קשוחה ומאתגרת. המטרה לנצח כמה שיותר עד לסיום העונה. בהיעדר פלייאוף ויורדות, זו המטרה היחידה שיש. אנחנו עומדות על מאזן מושלם לאחר ארבעה משחקים. הלוואי ונסיים כך גם את העונה”.
מה המטרות שלך לעתיד הקרוב?
“אני משתייכת כרגע לסגל הרחב של נבחרת הקדטיות, אחת מ-20 בנות. בכל יום שישי מגיעה לאימון במכון וינגייט. אני שואפת להימנות על הסגל הסופי, שייצא לייצג את המדינה באליפות אירופה. אני רואה את עצמי ממשיכה לפחות עד הגיוס לצבא להשקיע ולהתפתח בכדורסל ולעזור לגליל להגיע לקדמת הבמה”.