מלאך שומר סף

אריק מלאכי החזיר לבעליה 70 אלף שקלים שנשכחו באוטובוס שבו הוא נהג. שמחים לארח את שוער קבוצת ותיקי בניטה קרית שמונה לראיון בפינת “ספורטאי השבוע”.

פינות המצטיינים שלנו מפרגנות לספורטאים על פועלם הספורטיבי. אריק “חוש” מלאכי, בן 45, פעיל חברתי מקרית שמונה,  שהוא גם שוער מצטיין בקבוצת ותיקי בניטה קרית שמונה, שבשבוע הבא תשוב למעגל משחקי ליגת מחוז הגליל, אנו שמחים לפרגן גם על הצטיינותו בשער ובמיוחד על המעשה המדהים שעשה במהלך השבוע האחרון. מלאכי, נהג אגד בקו 11 בקריית שמונה, איתר בעזרת נוסעת נרתיק רחצה ובו שטרות בסכום של כ-70,000 שקלים – במזומן בשטרות של שקלים, דולרים ויורו. מלאכי פעל במרץ, כדי לאתר את בעל האבידה – משימה לא פשוטה בהתחשב בעובדה שבנרתיק היה בעיקר כסף. הרבה כסף. מסמך המעיד על העברה בנקאית עזר למלאכי לאתר את בעלת התיק, דוברת רוסית שכמעט ואינה מבינה את השפה העברית. בעזרת עובר אורח דובר רוסית הגיע המסר אל הנוסעת, שהגיעה לתחנה המרכזית בקרית שמונה ושם לאחר זיהוי, הושבה לה האבידה. מלאכי זה לפרגון בתקשורת המקומית והארצית ואנו שמחים להעניק לו את תואר “ספורטאי השבוע” שלנו ולארח אותו לראיון הנוגע באזרחות טובה, אהבה לכדורגל ומסירות למקצוע.

אריק, חז”ל אמרו ש”כסף יעוור עיני צדיקים”. איך הצלחת לתפקד בסיטואציה כזו עם שמירה מירבית על יושר וצדק?

“קודם כל, זה הכי טבעי מבחינתי להתנהג כך. אלה הערכים שעליהם חונכתי וגדלתי מבית, יושר והגינות הם נר לרגליי. אני מכיר חלק גדול מהנוסעים שלי ורוב הנוסעים מכירים נוסעים אחרים. לא הייתה מבחינתי אופציה אחרת, מאשר לעשות כל מה שאני יכול, כדי להשיב את האבידה לבעליה. כשראיתי את ההערכה והשמחה של הנוסעת, אין סיפוק גדול מכך. היא מאוד הודתה לי. אפילו הסעתי אותה לביתה בביטחה ברכבי הפרטי”.

זה המקרה הכי עוצמתי שקרה לך כנהג?

“הכי עוצמתי לטובה. אני חבר אגד כ-20 שנים, עברתי הרבה בשנים האלה, ואפילו נפצעתי בפיגוע הנורא בשנת 2001 בעיר עמנואל, בקו 189 של חברת “דן”. זה היה פיגוע שנרצחו בו 12 אנשים וילדים, ועוד עשרות נפצעו – ביניהם גם אני. הרבה זיכרונות לא נעימים. אני שמח שהפעם היה אירוע עם זיכרון טוב, גם הוא לכל החיים”.

ולמרות הכל נשארת בעבודה כנהג.

“עבורי “אגד” זה בית, אני אוהב את העבודה שלי, את הקולגות ולא ויתרתי. אתה לא מוותר על בית חם. למרות שלעיתים העבודה סיזיפית ותובענית. לאחר הפיגוע הקשה, נלחמתי בפחדים שלי, ולבסוף גם ניצחתי אותם, כי הבנתי שהשגרה הכי עוזרת ושחייבים לחזור למסלול החיים כמה שיותר מהר. לאחר חצי שנה של שיקום (שנתיים בסה”כ), חזרתי לעבודה מלאה באותו הקו בשומרון, למרות שזה היה בתקופה של האינתיפאדה השנייה. כל יום היה התמודדות עם הפחדים והחששות, אך לא נשברתי, אפילו לא פעם אחת. כשאתה מסתכל למוות בלבן של העיינים, כל החיים שלך משתנים באחת, ולתמיד. הפיגוע הקשה הזה לימד אותי לקחת את החיים בפרופורצייה. ב”אגד” אני לא רק נהג, בין התפקידים שמילאתי הייתי גם מנהל משמרת מספר שנים, ממונה בטיחות סניפי, בהדרכה והכוונה של נהגים חדשים. בהמשך לימודי תעודה להכשרת דירקטורים מטעם אוניברסיטת בר אילן, אני גם אחד מבין 16 עובדי החברה שמשתתפים בתוכנית המנטורים, תוכנית שנועדה להעביר הדרכות וידע מקצועי בהטמעת תהליכים ושינויים בארגונים גדולים, ואני שמח מאוד להיות חלק בפרויקט המאתגר הזה”.

בוא נעבור לכדורגל. אתה משמש בשנתיים האחרונות כשוער של קבוצת “בניטה” קרית שמונה. מה הרקע שלך כשוער?

“אני יליד נתניה וגדלתי במחלקת הנוער של מכבי נתניה. בגיל  17 וחצי נרכשתי ע”י קבוצת הנוער של הפועל רמת השרון – שיחקתי כשוער ראשון בליגת המשנה לנוער, והוקפצתי לקבוצת הבוגרים אחרי תקופה ממש קצרה, כשוער שני – בקבוצה ששיחקה אז בליגה א’. ברמת השרון אימן את הקבוצה הבוגרת בני טבק, שהמליץ למאמן נבחרת הנוער דאז, גיגי כהן לבוא ולהתרשם ממני, וכך קיבלתי זימון למחנה אימונים בנבחרת ישראל כהכנה לאליפות אירופה לנבחרות נוער. ברמת השרון זכיתי ליחס מאוד חם ומפנק מצד ההנהלה בראשות איציק רוכברגר – שבעבר הלא רחוק כיהן כראש העיר. קיבלתי דמי כיס, מימון של נסיעות, טיפולים ועוד הרבה הטבות, דבר שהיה נדיר מאוד בשנות התשעים לשחקני נוער. הגיע שלב שבו זומנתי אפילו למבחנים בבורוסיה דורטמונד – אבל קצת חששתי מהסיפור ולא האמנתי כנראה מספיק בעצמי ולא יצאתי לגרמניה. המשכתי לשבוע אימונים במכבי חיפה ורצו אותי שם על חוזה לשנתיים, אך הדברים לבסוף לא יצאו לפועל. בצבא היה קשה לי עם יציאות לאימונים וכך מצאתי את עצמי משחק בקבוצות בוגרים מהליגות הנמוכות באזור המרכז והשרון, עד שבגיל 28 פרשתי ממשחק בליגות של ההתאחדות לכדורגל. שיחקתי לאורך השנים עם הקבוצות של “אגד” בליגה למקומות עבודה ובספורטיאדה. נולדתי מוקדם מדי, בתקופה שבה לא הייתה תקשורת כמו היום, לא היה אינטרנט לשתף בו סרטונים ולזכות בחשיפה, בקושי היו סוכנים, ולא הייתה גמישות בצבא”. תחושת החמצה שמלווה אותי עד היום”.

מה הביא אותך לקרית שמונה?

“הגעתי הנה בעקבות זוגיות. ונשארתי כאן גם לאחר שפרק זה נגמר, כי בסך הכל מאוד התחברתי למקום. השקט שיש כאן, האנשים הטובים והמרחבים, פשוט עושים לי טוב על הנשמה ואני מרגיש כאן בבית. אני מוצא את עצמי מאוד מעורב בעניינים חברתיים ומאוד חשוב לי להביע את דעתי ולהשפיע, לא רק בדיבורים. בין היתר כרכז שטח של איזור הגליל, מינוי מטעם “פורום הדיור הציבורי הארצי” כמספר שנים, וממובילי המאבק הציבורי בנושא חדר המיון הקדמי בקריית שמונה, ועוד”.

שבוע הבא ליגת הותיקים חוזרת. מה מצבך ומה מצבה של הקבוצה?

“כולנו רעבים לחזור לשחק אחרי למעלה משנה בלי פעילות ליגה רציפה. רוב החבר’ה שמרו על כושר, בין אם באימונים עצמאים ובין אם באימונים קבוצתיים. בשבועות האחרונים קיימנו כמה משחקי אימון מול ותיקי עירוני קרית שמונה. מחכים עכשיו לדבר האמיתי – הליגה”.

בעונה שעברה הייתם חזק במאבק האליפות, אבל לא הובלתם את הטבלה באף שלב. העונה יש לכם סיכוי לאליפות?

“כן. מה שמייחד את הקבוצה שלנו מעל הכל היותנו מפעל הנצחה לזכרו של ישראל בניטה ז”ל. נוסיף לכך את הלכידות, הערבות ההדדית והמחויבות. כשאנחנו מביאים את זה למגרש, קורים דברים טובים וקשה מאוד לנצח אותנו. אם נלמד להביא את זה בכל משחק, יהיה מאוד קשה למנוע מאיתנו אליפות, והצלחה  גם בפלייאוף הארצי, שם המשחקים הם נגד מועדונים גדולים”. אני מבקש לנצל הזדמנות זו, ולהודות בשמי ובשם כל השחקנים בקבוצה, למנהלי הקבוצה אליאב מלכה ואליעזר פרץ, על העבודה וההשקעה הרבים בקבוצה”.