תקופות הסגרים והקפאת האימונים הקבוצתיים לא מנעה מהרצים והרצות של מועדון ריצה גליל עליון לשמור על קצב גבוה של עשייה. שמחים להעניק לקבוצה את תואר “קבוצת החודש”.
בשנה האחרונה מדינת ישראל חוותה מספר סגרים, כחלק מההתמודדות עם משבר הקורונה. מגבלות המרחק והנחיות משרד הבריאות לא אפשרו לקבוצות שאינן מוגדרות כקבוצות מקצועיות בענפי הכדור ולספורטאים שאינם נחשבים לספורטאים המתחרים בזירה הבינלאומית. המצב החדש הביא הרבה אנשים להעלות במשקל, לעגל פינות, לפרוש מקבוצות ספורט – אך בקבוצת ריצה גליל עליון, שמונה למעלה מ-70 רצים ורצות, מגילאי 17 ועד 70, המגיעים מרוב יישובי הגליל העליון ויש אפילו נציגים למספר יישובים ברמת הגולן, החליטו שאפשר גם אחרת. אי אפשר להיפגש לאימון קבוצתי? נפגשים דרך המסכים לאימון. אי אפשר לרוץ בחברותא גדולה? עורכים ריצות עצמאיות ולמי ששפר המזל ריצה משותפת עם חברים וחברות מאותו יישוב או מיישובים סמוכים. אי אפשר לצאת לתחרויות? מוצאים דרכים יצירתיות לאתגרים כגון שיפור שיאים, ריצה למרחקים ארוכים יותר, ריצה בתנאי שטח שונים. מוקדי הפעילות של הקבוצה הן בסביבת קיבוץ איילת השחר ובסביבת קיבוץ דפנה. חשוב לציין: כ-15 מחברי הקבוצה מוצאים את הזמן ללוות באדיקות את אימוני קבוצת הריצה לבעלי צרכים מיוחדים הפועלת בשיתוף עם עמותת אתגרים ובתמיכת עמותת הספורט גליל עליון – ולה פרגנו בכתבה פינת “קבוצת החודש” בחודש אוגוסט האחרון.
היום זה הזמן שלנו לפרגן לקבוצת ריצה גליל עליון ומכאן לראיון שערכנו עם שי בית הלוי – המאמן הראשי של הקבוצה, לצידו עובדת כמאמנת סימה הנדריקסון. שי בית הלוי משתף אותנו בהתליכים שעברו עליו כמאמן ועברו על הקבוצה בשנה הזו ובתקווה שהחזרה לשיגרה מעבר לפינה.
שי, איך אתה מסכם שנה עם מעט מאוד תחרויות ועם שילוב של אימון מרחוק ואימון רגיל?
“שנה מאתגרת מאוד, כולנו היינו צריכים לצאת מהקופסא ולהיות יצירתיים כדי להמשיך ואני חושב שסה”כ רובינו די הצלחנו”.
מה היו תוצרי הלוואי של השנה הזו ומה היו ההפתעות הנעימות של השנה הזו? מה גילית על עצמך כמאמן?
“למרבה ההפתעה כמעט ולא היו עזיבות, ההיפך – הצטרפו מתאמנים חדשים שהתחילו לרוץ במהלך הסגרים. רובם ככולם של המתאמנים התמידו והמשיכו להתאמן למרות הקשיים והמגבלות. גיליתי שוב שספורט בכלל וריצה בפרט זה אורח חיים ושום מגבלה או קושי לא יכולים לעצור את זה. מי שזה אורח חייו תמיד ימצא את הפתרון וייצא לרוץ ומי שלא תמיד ימצא את התירוץ למה לא לצאת”.
איך נראתה שגרת האימונים שלכם בתקופות הסגרים?
“יש לנו אפליקציה שנמצאת לכל אחד מהמתאמנים על הטלפון , באפליקציה אני מזין לכל אחד ואחת תכנית אימונים אישית ושעון הריצה של המתאמנים מסונכרן לאפליקציה וכך אני יכול לראות ולעקוב מה המתאמנים ביצעו בפועל. בפורמט הזה התאמנו במהלך הסגרים. כמו כן הוספנו אימוני זום של פילאטיס ותרגילי חיזוק. כך יצא שרובם ככולם של הרצים התאמנו 4 פעמים בשבוע, חלק התאמנו גם יותר כי ביקשו במהלך הסגר לצאת לרו במינונים גבוהים יותר “כדי לשמור על השפיות”.
עד כמה הרגשת באימונים שלאחר הסגרים את התשוקה והרעב של המתאמנים?
“לאחר הסגרים הנוכחות באימונים היתה מלאה והמוטיבציה גבוהה. אנשים כבר ממש חיכו להיפגש שוב ולרוץ ביחד, התגעגעו להווי הקבוצתי, לאימונים המשותפים, לקפה המשותף שאחרי הריצה”.
איך מצליחים למצוא אנרגיות בתקופה כל כך סבוכה לאמן ולהתאמן?
“שוב, מי שריצה היא אורח החיים שלו תמיד ימצא את הדרך לצאת ולרוץ ולא יחפש תירוצים. אני חושב שהסגרים גרמו לאנשים אפילו לרצות לצאת יותר ולאנשים שלמעולם לא רצו להתחיל לרוץ כי זאת היתה הדרך הפשוטה ביותר להתאוורר, לצאת קצת לנשום אויר ולא להיות סגורים בבית, ואם כבר ספורט אז ריצה היא הדרך הפשוטה לעשות זאת ללא שום דרישות מיוחדות”.
על מה אתם עובדים מאז שחזרתם להתאמן?
“כולם התאמנו אבל אנחנו נותנים יותר דגש על אימוני האיכות ותרגילי החיזוק מפני שאלה דברים שלרוב האנשים קשה יותר לעשות לבד”.
בתקווה שהקורונה תעזוב את המציאות שלנו בקרוב, מהן השאיפות של הקבוצה להמשך העונה?
“בצד המקצועי השאיפה היא להשתתף שוב במירוצים, לצאת למחנות אימונים ואולי אפילו מרוצים בחו”ל. בצד החברתי מאוד מתגעגעים לערבי קבוצה, ארוחות משותפות, נסיעות קבוצתיות לסופי שבוע, טיולים, הרצאות ועוד”.
