כדורסל נשים: ראיון עם משה רחמים, מאמן הפועל גליל עליון

קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון החלה עונה שניה בליגה הארצית עם שאיפות ברורות: לשוב לשחק בגליל העליון ולהיאבק על העליה לליגה הלאומית. המאמן, משה רחמים, משתף בראיון מיוחד באתגרים עמם מתמודדת הקבוצה בתקופה מורכבת

קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון בכדורסל ידעה ימים יפים בליגה הלאומית, הלא היא ליגת המשנה של כדורסל הנשים בארץ, ימים בהם נאבקה על אליפות הליגה הלאומית – אותה גם השיגה בשנת 2012. לאורך העשור הקודם אולם “הר וגיא” בקיבוץ דפנה היווה את מבצרה, תוך שהיא זוכה לתמיכה של עשרות ומאות אוהדים ואוהדות, כמובן שבהתאם לחשיבות המשחק ומזג האוויר. המחצית הראשונה של העשור הנוכחי טומנת בחובה הרבה אתגרים לספורט הגלילי ובפרט לקבוצת הנשים, במהלכה גם מצאה את עצמה עוברת לאולמות בקרית שמונה וביסוד המעלה. הקבוצה מצאה את עצמה מושפעת משמעותית מתקופת הקורונה ומתקופת המלחמה, אך למרות כל אלה ולמרות ירידה כואבת מהליגה הארצית ללאומית לפני כשנתיים וחצי, הקבוצה שומרת על הגחלת וממשיכה בפעילות בסמוך לכנרת, באולם בית בנדל המיתולוגי.

קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון מודל 24/25 הקבוצה משחקת במחוז הצפוני של הליגה הארצית, כשבסגלה שחקניות בית ובהן: אור דוידי, מאיה ברקוביץ’, דנה ביתן ומאיה טירקלטאוב, רום עמי בת ה-16 ומיכל אהרון – שהגיעה באמצע העשור הקודם לקבוצת הנשים, שיחקה עם הקבוצה בליגה הלאומית ומאמנת במחלקת הנערות. לצידן בסגל, בר גילינסקי – שידעה ימים יפים בליגות הבכירות, גילי ארמה, שירלי כהן פריינדלך. הקבוצה עומדת על מאזן של שני ניצחונות והפסד אחד. מחר (חמישי) תתארח הקבוצה בשעה 20:00 אצל הפועל עראבה, שהפסידה בשני המשחקים שקיימה.

קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון מודרכת ע”י משה רחמים, כדורסלן העבר של הפועל גליל עליון, שעושה בשנים האחרונות חיל כמאמן במחלקת הנוער, בה הוא מאמן במקביל העונה את קבוצת נערים א’ לאומית. בראיון מיוחד ל”גליל עולה” משתף משה רחמים באתגרים עמם מתמודדת הקבוצה, בשאיפות ובמשאלת הלב.

משה, איך מצליחים לגבש קבוצה תוך כדי מלחמה עם כל המורכבויות שבדבר?
“האמת שלא פשוט. הבסיס מהעונה שעברה היה חשוב. ההמשכיות יצרה לנו בסיס טוב למציאת שחקניות בנקודות בהן היינו צריכים להתחזק. הצלחנו להקים קבוצה, למרות המרחק מהבית ולמרות הסיטואציה הבעייתית של המצב הביטחוני”.

פעם ראשונה שאתה מאמן נשים. איך זה מרגיש?
“האמת שהיה לי עבר כבר באימון נערות במחלקת, בעונה בה הגענו גם לחצי גמר גביע המדינה ופלייאוף ארצי. ידעתי לאן אני נכנס. ההתאמות שנדרשות ממני הן בעיקר בהעברת התכנים המקצועיים. הדרישה הקיימת והרצון להיות תחרותיות ולהשתפר בכל רגע הם הקווים המנחים”.

מה רמת השביעות שלך מהקבוצה עד כה?
“מאוד שביע רצון מהקבוצה שבנינו. התבססנו על שחקניות בית שגדלו במחלקה וחיזקנו במקומות שהיינו צריכים, כאשר הרצון היה למצוא קודם שחקניות שיתאימו למרקם הקבוצתי שיצרנו וישלימו אותן.כראייה מערכתית אנו רואים בבנות הגליל עמוד תווך לעתיד.המועדון. המטרה שלנו להמשיך להיות תחרותיות עד הסוף ולייצר כדורסל גלילי ובתקווה שבקרוב נחזור לשחק בגליל העליון לעיני הקהל שלנו”.

ברמה האישית, כתושב קרית שמונה, איך עוברת עליך תקופת המלחמה?
“היה בהתחלה לא פשוט עבורי, לאור המצב שהמדינה שלנו עוברת, המלחמה והחטופים. עם הזמן, אפשר להגיד שהתקופה עוברת בסדר. מי אנחנו שנתלונן, כשיש חטופים בשבי, משפחות שמחכות להם, כשיש חיילים אמיצים שמסרו נפשים וכל כך הרבה משפחות שכולות? עומר, אשתיף היא באמת אישה מיוחדת וגורמת לנו לנצח כל סיטואציה. מבחינת הכדורסל זה דורש הרבה נסיעות בדרכים, אבל שוב, זה רק יגרום לנו להעריך יותר את העתיד. מייחלים יחד עם שאר עם ישראל לחזרת כל החטופים הביתה בריאים ושלמים ושרק נצא מחוזקים”.