המעבר לחדרה, הפרידה מברק פלג, הסיבות למינוי גוני יזרעאלי, הקשיים עמם מתמודדת הקבוצה ומשאלות הלב לשנה החדשה. טמיר אברהמס, יו”ר הפועל גליל עליון, בראיון מיוחד ל”גליל עולה”
קבוצת הגברים של הפועל Rivulis גליל עליון החלה עונה רביעית ברצף בליגת העל. אחרי משחקי גביע הווינר ואחרי ההפסד 93:87 במשחק הליגה מול בני הרצליה, עתידה הקבוצה להתייצב ביום שני הקרוב, בשעה 18:45, למשחק ליגה מול הפועל גלבוע, במה שמוגדר כ”דרבי ההתיישבות העובדת”. מידע על כרטיסים יעלה בעמודי הרשתות החברתיות של הפועל Rivulis גליל עליון.
מי שהחל זה מכבר עונה חמישית בתפקיד יו”ר המועדון הוא טמיר אברהמס, בן קיבוץ עמיעד, שחקן עבר במחלקת הנוער, שהתגורר בשנים האחרונות יחד עם רעייתו ושני ילדיו בקיבוץ כפר גלעדי סמוך לעבודתו בתפקיד ניהולי במחצבות הקיבוץ, אך מאז תחילת המלחמה נדדה המשפחה למלון בטבריה ובחודשים האחרונים המשפחה מהקיבוץ המפונה נקלטה בקיבוץ עמיר הלא מפונה. טמיר אברהמס משלב שירות מילואים פעיל בפיקוד צפון מאז תחילת הלחימה ולצד כל אלה מנווט בצד הניהולי את קבוצתו לעבר עונה מאתגרת במיוחד, שאותה היא מתחילה רחוק מהבית, כשלרשותה תקציב צנוע והיא הקבוצה היחידה בליגה שאינה משחקת באולמה הביתי. בראיון מיוחד ל”גליל עולה” משתף טמיר אברהמס בפתיחות בתמונת המצב העכשווית, בקשיים עמם התמודדה ומתמודדת הקבוצה, בסיבות לשינוי על הקווים ובמשאלות הלב בעונה הזו.
טמיר, בסיטואציה הזו, איך אפשר למצוא אנרגיות לנהל קבוצה?
“אני חושב שבסוף הפועל גליל עליון קבוצה שנבנתה בשביל הקהל – קהילה הר ועמק, קרית שמונה, מושבים, מושבות, יישובים וקיבוצים במרחב, במטרה לייצר תקווה ואור לילדים שלנו, מקור לגאווה אזורית. לכולנו במערכת חשוב לשמור על זה, מכאן אנחנו מקבלים את הכח. אני שמח שבשנה הזו ובפרט בתקופה האחרונה, למרות המרחק מהבית ולמרות הפיזור של האוכלוסיה ברחבי הארץ, הצלחנו לחבר ילדים לפעילויות עם הקבוצה. זה מפריח בהם אור ותקווה בימים כאלה קשים. כולנו תקווה שנחזור לגליל העליון האהוב שלנו, נחזור לשחק ולהתאמן בכפר בלום ונשמח את הקהילה שלנו. הסמל שלנו מייצר כל כך הרבה תקוות לקהילה הגלילית, במיוחד בימים טרופים אלה”.
איך מצליחים לגייס ספונסרים ונותני חסות בקבוצה שאינה משחקת בביתה והעבירה בעל כורחה את פעילותה הרחק מביתה?
“הצלחנו בקיץ לעשות פגישות עם גופים עסקיים. אלה שאיתנו ונשארים וזה לא מובן מאליו. החוויה של ספונסר בתקופה כזו היא לא כמו בקבוצות אחרות. הקהל לא מגיע בהמוניו. יותר קשה לקבל את החשיפה. רבים מהספונסרים שלנו הולכים איתנו דרך ארוכה, מעורבים בתהליכים שהקבוצה עוברת ורואים שליחות בתמיכה שלהם בקבוצה. אני שמח שחברת Rivulis עמה התחלנו התקשרות לפני שנה, החליטה לתמוך בנו כספונסרית ראשית. מדובר בחרה בינלאומית ענקית לייצור ושיווק מערכות השקיה, חברה שיש בה DNA קיבוצי וחיפשה משהו בקבוצה שמחוברת לקהילה ולחקלאות. לחברה הרבה לקוחות במרחב הכפרי בגליל העליון. בהזדמנות זו, אנצל את הבמה כדי להודות לחברת Rivulis, לנשיא זוהר לבקוביץ’ – שתומך בנו בצורה הדוקה בשנים האחרונות, נשיא זוהר לבקוביץ’ ולספונסרים מרכזיים, שהולכים איתנו דרך ארוכה: אופטיקה שמיר, מייסטר שיווק פירות וירקות, מבטח שמיר, רענן כץ וכמובן לעוד שורה של נותני חסות, שמסייעים לנו המון”.
מה הסיבות שבחרתם לעבור בשלהי העונה שעברה לחדרה? מה הסיבות שהשאירו אתכם שם?
” בשני השלישים הראשונים של העונה שעברה ניסינו להחזיק את הפעילות קרוב לקהילה שנותרה בגליל העליון, קרוב למה שמוכר ובמטרה לשמור עד כמה שאפשר על הבית. כשראינו שזה פוגע בתחרות ואנחנו עלולים לרדת ליגה, עשינו מעבר שהוכיח את עצמו וייצב את הקבוצה. המעבר לחדרה נוצר כדי לייצר ודאות ושגרה לקבוצה, מאחר והבנו שייקח זמן עד שנחזור לגליל, אליו אנחנו מאוד רוצים לחזור. האולם בחדרה, שהוא אולם ברמה מאוד גבוהה, היווה ומהווה עוגן להחתמת שחקנים, עזר לנו לרכז את הפעילות שלנו בסביבה שקטה. קשה לקרוא לזה צפון ובית, אבל בכל הנסיבות והתנאים להתמקם שם. זה המקום להודות לאנשים המדהימים בחדרה, שמארחים אותנו בצורה מאוד יפה ואוהבת. אוהד יתום – המנהל המקצועי של מכבי חדרה, בן קיבוץ סאסא, הביא קבוצות ממחלקת הנוער לעודד אותנו במשחקים. זה אמנם לא הבית, אבל אנחנו מרגישים מאוד טוב בזכות היחס החם שם”.
הרבה אוהדים ואוהדות מאוכזבים, שהקבוצה לא משחקת ביעד צפוני יותר
“מי שמכיר את ה- DNA של הקבוצה, יודע שהיא קיימת למען הקהל והקהילה.ולרגע לא שוכחים שקשה להגיע למשחקים. בסיבוב הראשון החלפנו ביתיות עם קבוצות, בסיבוב השני ניסינו לשחק באולם בצפת, שלא מתאים למשחקים בליגת העל, אירחנו משחקים גם בעפולה וקרית אתא, במטרה להיות כמה שיותר קרובים לאלה שפונו ולאלה שנשארו בגליל העליון, ראינו שזה לא הולך קל והנסיבות הביאו אותנו לעבור לחדרה. אנחנו יודעים שזה לא קל לקהל שלנו להגיע למשחקים, אנחנו כמובן נשמח לראות כמה שיותר קהל במשחקים שלנו”.
אם במהלך העונה המלחמה תסתיים ותותר חזרת תושבים. הקבוצה תחזור לכפר בלום?
“כרגע קיים חוסר ודאות גדול. לא ברור לנו איך נחזור ומתי, ברגע שהמדינה תחליט לגבי חזרת תושבים לצפון, נחליט מה לעשות. אין כל ספק שאולם “הפיס” בכפר בלום זה הבית, ברור שנשמח כשיגיעו ימים שקטים. אנחנו אמנם משחקים יחסית במקום יותר שקט, אבל המצב לא אידיאלי. רוב השחקנים חיים בחדר מלון, אין להם את האפשרויות שיש בגליל לגור בדירה מרווחת ביישובים הכפריים, את המפתחות לאולם, הזמינות לחדר כושר, את חדר האוכל המפגש החברתי ביניהם והחיכוך עם הקהילה”.
הרבה אנשים הופתעו מסיום הדרך הארוכה, המשותפת והמוצלחת בין הקבוצה לברק פלג, שאין עוררין על תרומתו לקבוצה והחיבור שלו למועדון ולקהילה. מה הסיבות, שבגינן הופסקה ההתקשרות בין הצדדים?
“ברק מאמן וקודם כל אדם מדהים. סיפור מיוחד ומתאים לגליל עליון. אני חושב שזה נדיר, שיש קבוצות בליגת העל שמסתכלות לטווח ארוך. אנחנו משתדלים לייצר תהליכים. ברק היה איתנו בעונת העליה מהלאומית והיה עמנו יחד עוד שלוש עונות מוצלחות בליגת העל, בהן הגענו פעמיים לפלייאוף עליון, זכינו באליפות הליגה הבלקנית והעונה שעברה שבה הצליח להוביל את הקבוצה להישארות בליגה, למרות הסיטואציות המורכבות. ברור שבכל עונה מנסים להאריך חוזה ועושים מאמצים להסתכל לטווח ארוך, הפעם פחות עבד ולכן נפרדנו. ברק עשה עבודה מדהימה. היה חלק מהקהילה ועשה דברים הרבה מעבר לכדורסל. אני מאחל לברוק הרבה בהצלחה, הוא לקח על עצמו פרויקט אדיר – להרים כדורסל בעוטף עזה. מגיע לו כל הכבוד. אנחנו מסתכלים קדימה. ברק המשיך לדרכו ואנחנו לדרכנו ובתקווה שלכולנו תהיה עונה מוצלחת”.
בחרתם במאמן, שקודם לכן לא שימש כמאמן ראשי. לא מדובר בהימור גדול לקבוצה בסיטואציה שלכם?
“אני חושב שמתאים לגליל עליון לא ללכת על שמות גדולים, להעניק הזדמנות למאמן שיכול להתפתח, לגוני יזראלי, שכבר שיחק כאן, יש אופק ויש DNA שמתאים לנו. כמובן שמבחן התוצאה ידבר בעד עצמו. אני חושב שגוני איש עבודה חרוץ, היה שחקן כדורסל ברמות הגבוהות, הוא היה דמות מרכזית בצוותים מקצועיים בחולון, גלבוע ובירושלים. אני חושב, שלא יהיה רע אם ניתן צ’אנס למאמנים חדשים בליגת העל, אם נכניס דם חדש. אני חושב שיש הרבה מה לפתח בשוק הישראלי. גוני הוא דוגמא טובה. יש עוד מאמנים בליגת העל, שעושים עונת בכורה כמאמנים ראשיים כמו אלדד בנטוב ויהוא אורלנד. אני חושב שהקבוצות ירוויחו מהצ’אנס שנתנו למאמנים צעירים ומוכשרים”.
איך ההתנהלות מול השחקנים הזרים בתקופה הזו?
“אנחנו בקשר שוטף ורציף עמם, מסבירים להם מה קורה, צה צריך לעשות אם חס וחלילה יש עניין ביטחוני. אנחנו מנסים לתרגם להם את המציאות בהשוואה למה שרואים בטלויזיה וברחוב. בינתיים אין כמעט סנוניות של שחקנים שעוזבים את הארץ בגלל המצב, אני מקווה שיישארו כאן ולא יעשו תנועות לחו”ל. מי שהגיעו לארץ, ידעו שבאו במצב מסוים ולא רגיל. נכון שיש שינוים במצב הביטחוני. בינתיים הזרים שלנו פה ומשדרים שהם איתנו ורוצים להישאר. אני מקווה שהמצב לא יחריף ולא נראה ליגה עם תנועות עזיבה של שחקנים זרים כמו שקרה בעונה שעברה”.
לדבר על פלייאוף עליון בסיטואציה הזו, זה ריאלי?
אנחנו מכוונים לפלייאוף וגם העונה. בעונה שעברה הסביבה החיצונית השפיעה. המטרה הייתה להישאר בליגה – ועשינו את זה. העונה אנחנו לא נבקש הקפאת ירידות. בנינו קבוצה חדשה, הן בשל השפעות המצב, בשל המחירים של השחקנים וגם השוק דיבר בעד עצמו. גם כשרצינו שחקנים מסוימים שיישארו עמנו, לא הצלחנו להשאיר את כולם. השארתו של הקפטן ליאור קררה מייצרת המשכיות, ניסיון, ותק בליגה. הישראלים שהצלחנו להחתים מייצרים איזונים בסגל, תומר אסייג, שחר עמיר, לוקאס גולדנברג. צוות האימון עשה עבודה טובה בבחירת הזרים והצליח לייצר קבוצה מאוזנת מבחינת ותק וכישרוןץ אנחנו נהיה קבוצה מעניינת ובתקווה שהסביבה החיצונית לא תשפיע. כמובן שאנחנו שמים דגש על פיתוח צעירים, גוני עובד איתם בבקרים ועושה איתם הרבה עבודה. זו דרישה של המועדון לראות שחקנים ישראלים צעירים מתפתחים, לצד הישראלים המנוסים והזרים”.
מה משאלת הלב שלך להמשך העונה?
“בראש ובראשונה, רוצים שיחזרו בשלום לביתם בריאים ושלמים החטופים, התושבים המפונים ואנשי כוחות הביטחון. ברמה האישית מקווה שנעמוד במטרות שהצבנו לעצמנו ונזכה להתאחד עם הקהילה שלנו בהקדם”.
