ללו וילנסקי, מנכ”ל פארק תעשיות דלתון, בטור פטריוטי מרגש

ללו וילנסקי, איש קיבוץ פרוד, שסוגר 44 שנים בישראל, משתף בטור עוצמתי את הסיבות להתיישבות בצפון ועל חדוות העשייה דווקא בתקופה זו

אני חי בישראל כבר 44 שנה, וזהו אחד הרגעים הקשים ביותר שחווינו. הלילה האחרון היה נורא; האזעקות נשמעו ללא הפסקה, ולא הפסקתי לחשוב על ההחלטות שקיבלתי לפני 44 שנים, ואיך ההחלטות האלה משפיעות היום על כל המשפחה שלי. אני תוהה אם עשיתי את הדבר הנכון כשהבאתי לכאן את הילדים, הנכדים, ואת הדורות הבאים, וגזרתי עליהם לחיות במקום שבו המלחמה נראית אינסופית, גם אחרי 80 שנה. אני מרגיש שאנחנו כלואים במעגל ללא מוצא, שבו מי שמנהיגים אותנו, עם בורותם וחוסר יכולתם, לא עושים דבר כדי לעצור את זה, ומן העבר השני ישנם רוצחים שמחפשים להמיתנו ללא רחמים.

כיהודי, אני לא רואה מקום אחר בעולם לחיות בו. החלטתי לבוא לצפון מסיבה אידיאולוגית, מתוך אמונה שיש ליישב ולבנות את ארצנו. זו הייתה החלטה מלאה במשמעות, מעשה של אמונה ומחויבות לאדמתנו. עם זאת, היום אני מוצא את עצמי נאבק עם רגשות אשמה ומועקה על כך שהבאתי את משפחתי למקום שנראה כאילו לא מוצא את השקט.

אני מוצף ברגשות של חוסר נחת ומצוקה כשאני חושב על אזור התעשייה שאני מנהל. אזור התעשייה דלתון הוא אחד מאזורי התעשייה המרכזיים בישראל, וההצלחה שלו נלמדת באוניברסיטאות. בזכות מאפייניו הייחודיים, יצא לי להרצות עליו ברחבי העולם. לפני 30 שנה יצרנו כאן משהו חדש ושונה, פרויקט שתמיד הייתי גאה בו, אבל עכשיו אני מרגיש שהוא מתפורר בין ידיי. ההתקפות התמידיות לא רק משפיעות על חיי היומיום, אלא גם על היכולת שלנו לעבוד, לבנות ולהתקדם. לראות את כל זה קורס זה הרסני. זהו כאב שאני נושא בליבי ושאותו רציתי לבטא.