ג’יוג’יטסו: ביד אחת ועם הרבה אמונה ונחישות

“ספורטאי השבוע” שלנו הוא אביחי ציפיה מקרית שמונה, שעל אף קטיעת ידו, משתלב בצורה מרשימה בענף הג’יוג’יטסו

לאורך השנים ענפי אומנויות הלחימה קיבלו אצלנו במה נכבדת. הענקנו במה לכאלה שעושים חיל בזירה המקומית וכאלה שעושים חיל גם בזירה הבינלאומית, אבל סיפור עוצמתי  ברמה הזו לא היה לנו: הפעם את הזרקור שלנו אנו מפנים לאביחי ציפיה – בן 28, בן העיר צפת המתגורר ב-6 השנים האחרונות בקרית שמונה, נשוי לדור ואב לשני ילדים. אביחי ציפיה איבד את ידו בתאונת עבודה לפני שנתיים וחצי, נעזר בחודשים האחרונים פרוטזת יד ומתמודד עם קשיים פיזיים ומנטליים כבירים ולמרות כל זאת, החליט להצטרף לפני חודשיים לאימוני ג’יוג’יטסו באקדמיה של דני חזן לצידם של מתאמנים ללא מגבלה גופנית –  ובשבוע שעבר הצליח לראשונה לנצח בקרב בתחרות פנימית. מעבר על עמוד הפייסבוק של אביחי ציפייה מגלה לנו דמות מעוררת השראה, אדם אמיץ שלמרות כל הקשיים שעמם הוא מתמודד, מוצא לנכון לחזק אחרים ולפזר הרבה אהבה ואנרגיות. אנחנו שמחים להעניק לו את תואר “ספורטאי השבוע”.

לפני שנגיע לריאיון שערכנו עם אביחי ציפיה, אי אפשר בלי חוות דעת מקצועית של מאמנו, רועי בן זקן:     “אביחי פנה אלי לפני כחודשיים, ציין שעבר קטיעת יד ולמרות זאת ישמח להגיע וללמוד להיות מתאגרף. הזמנתי אותו לאימון, פגשתי הבחור מלא מוטיבציה, שפגש  מאמן צעיר ורעב להצליח. עבורי זה אתגר גדול ולפני המפגש ערכתי אימונים עם יד מודבקת לגוף, כדי שאוכל להנחות בצורה טובה את אביחי, שאותו אני מלמד אלמנטים של עמידה והורדה לקרקע. אביחי לא מחפש הנחות והקלות, אני מתייחס אליו כאל מתאמן רגיל. אביחי מאוד אהוב על החבר’ה, מעורר בהם השראה, כשהם רואים אותו מבצע פעולות עם יד אחת הם לא יכולים להרשות לעצמם להתלונן או לחשוב שהם לא מסוגלים לעשות משהו. כולנו מצדיעים לאביחי ושמחים שהוא חלק מאיתנו. אני שואף להביא אותו בעתיד לתחרויות ברמה הארצית, אין לי ספק ביכולותיו להצליח”. 

אביחי, שתף אותנו במה שעברת בשנים האחרונות

“עבדתי באחד המפעלים באזור. במהלך העבודה נסגרה מכונה על יד שמאל ועברתי פציעת מעיכה, שבה היד לא נתלשה במקום. אחרי שלושה חודשים אובחנתי כמי שסובל מתסמונת crps – תסמונות שבה הדרגה הכי גבוהה של כאבים כרוניים. משך שנתיים וחצי ניסיתי להציל את המצב, עברתי שלושה חודשים של טיפול בביה”ח השיקומי “רעות” בת”א, הצלחתי להגיע להישג קטן, אבל שבוע אחרי קיבלתי מכה ביד שהחזירה אותי אחורה. התסמונת הזו ארורה, כדי לצחצח שיניים ולקצוץ ציפורניים הייתי צריך הרדמה. הגיע שלב שבו המליצו לי להתאשפז באיכילוב כדי להציל את היד, עשיתי זאת ואחרי מספר שבועות הרופא המליץ לכרות את היד. לאחר מכן, שהיתי באשפוז ב”רעות” למשך ארבעה וחצי חודשים, עד שחזרתי לביתי לפני מספר חודשים”.

איך עולם אומנויות הלחימה מתחבר לסיפור כזה?

“בתקופת האשפוז שלאחר הכריתה ראיתי הרבה מאוד סרטונים של ענפי אומנויות הלחימה, התוודעתי   לניק נאוול – שמגיע להישגים מטורפים עם יד אחת. הגעתי להחלטה, שכשאחזור הביתה  זה מה שאני רוצה לעשות עם עצמי. שלושה שבועות אחרי השחרור ראיתי שאני במצב נפשי וגופני טוב, התחלתי להתאמן אצל רועי בן זקן – שמהרגע הראשון הסתכל בגובה העיניים, לא עשה הנחות. רועי ודני חזן נתנו לי לראות את האור בקצה המנהרה, גרמו לי להבין ולדעת שאני כן יכול, יחד עם הרבה כח רצון והרעב שלי”.

בשבוע שעבר היה לך רגע מכונן

“נכון. ניצחתי מתחרה חזק, שמתאמן כבר 9 שנים. כל האקדמיה הייתה באווירה, הרגשתי כמו אחד שניצח קרב ואצטדיון שלם מריע לו. מאוד מרגש ועוצמתי זה היה בשבילי. קיבלתי המון תגובות מהחבר’ה ומאנשים שנחשפו לזה ברשתות החברתיות”. זה הישג  שמחזק את השורשים שלי. דווקא כשהיו לי שתי ידיים לא הצלחתי לעשות הישג כזה. הילד שלי היה בתחרות והוא הדבר היחיד שהסתכלתי זה עליו. בטקס ההכתרה המדליה הונחה עליו. כל עוד אני הורה ובעל ועומד על הרגליים, אני לא מוותר על החיים. ההישג  הזה נטו בזכות ילדיי ובזכות רעייתי – הם השחפ”ץ שלי, העורק הראשי. בלעדיהם ובלי תמיכה של המשפחות שלנו לא הייתי שורד שניה אחת. מודה לבורא עולם שזכיתי במשפחה כזו ובצמד מאמנים בדמותם של דני חזן ורועי בן זקן”.

אחרי הניצחון בקרב בתחרות הפנימית, מה השאיפות ההישגיות שלך?

“עם האוכל בא התיאבון. אני שואף להצליח בתחרויות בארץ ובחו”ל. רואה את עצמי מביא הישגים למדינה ברמה בינלאומית”.

איך השתלבת עם החבר’ה באקדמיה?

“זכיתי להתחבר למסגרת עם חבר’ה שהם משפחה. ביום שישי אנחנו עושים אימון MMA של כל החניכים, מגילאי הילדים ועד הבוגרים. באימון האחרון ניגשה אלי ילדה קטנה בת 11, שריגשה אותי מאוד ואמרה לי, שהיא מעריצה אותי. מאוד שמחתי. אני צריך את החיזוקים האלה. הכי פשוט לוותר ולברוח מכל הסביבה ולהתבייש, אבל אני בוחר בדרך ההפוכה, להראות שאני מסוגל ויכול ולחזק סביבי אנשים, שיאמינו שהכל אפשרי”.

כחלק מהארגון החדש שלך בחיים, מה עוד עלק הפרק לתקופה הקרובה?

“אני מאוד רוצה לחזור לשוק העבודה ומאוד אשמח אם מקרב הקוראים, יהיו אנשים שיעזרו לי להתפרנס בכבוד. עבודה תעזור לי מאוד גם בצד המנטלי. אני אשמח להשתלב בעבודה משרדית. אני מתחבר מהר לאנשים, לא עושה הנחות לעצמי, אוהב ללמוד, לא מתלונן, מקבל מה שנותנים לי. אני מסתייע בפרוטזת יד, שמאפשרת לי לתפקד בצורה טובה – אני אפילו מצליח להחליף חיתולים, להאכיל ולקלח את ילדיי ולתרום לכל מה שצריך למטלות של בית. אין משהו שניסיתי ולא הצלחתי. אני נוהג ויש ברשותי רכב. אני פנוי לעבודה מאזור צפת וראש פינה צפונה”.

פרטים ליצירת קשר עם אביחי ציפייה: טלפון –  052-6656270