דר מנקרמן, מקיבוץ שמיר, תשחק העונה בצרפת אחרי ששיחקה בספרד והייתה שותפה להופעה ההיסטורית של נבחרת הנשים באליפות העולם ביפן
פינות המצטיינים שלנו התקשטו לאחרונה גם בנציגים שעושים חיל מעבר לים, היום יש לנו נציגה שעושה זאת בגדול – דר מנקרמן (19), בת קיבוץ שמיר, שמתחילה עונה שניה בינלאומית בליגת כדורמים מקצוענית. דר מנקרמן מגיעה ממשפחה שאוהבת ספורט. אביה, נדב – שיחק במועדון רוגבי גליל עליון, האח הצעיר נועם – משחק בקבוצת הנוער של הפועל גליל עליון בכדורסל והאם קומיקו תומכת בדרכה.
אחרי שבעונה שעברה שיחקה בטראסה הספרדית, אחרי ההופעה המרשימה וההיסטורית עם נבחרת הנשים באליפות העולם ביפן בקיץ האחרון – אחרי חזרה מפציעה ארוכה וסייעה לנבחרת ישראל לסיים במקום ה-10, ביצעה מנקרמן מעבר חד לצרפת וחתמה בקבוצת מולהאוס הצרפתית, כל זאת לאחר שעשתה דרך ארוכה מאוד כאן בישראל, שהתחילה באגודת הכדורמים שמיר גליל עליון ולאחר סגירתה במועדון הכדורמים יקנעים ובאקדמיה של איגוד הכדורמים ומשם לנבחרות ישראל. אנחנו כמובן מצדיעים לדר על פועלה ושמחים להעניק לה את תואר “ספורטאית החודש”.
דר, לא מובן מאליו לעשות דרך שכזו בעקבות החלום
“אכן כן, אבל למזלי יש מאחוריי משפחה תומכת, שבלעדיה לא יכולתי לעשות דרך שכזו. הוריי השקיעו המון זמן וכספים בהסעות לאימונים וחזרה, בציוד ובכל מה שצריך כדי שאוכל להתפתח ולהגשים את עצמי”.
היית שותפה לאחרונה להיסטוריה בענף הכדורמים הישראלי. איך עברה עליך החוויה ברמה האישית?
“אליפות העולם ביפן הייתה לא קלה, באופן אישי זו הייתה התחרות חזרה שלי אחרי פציעה לא פשוטה בכתף, ובנוסף אליפות העולם לנשים הראשונה בהיסטוריה של כדור מים נשים בישראל, התרגשתי מאוד לקראת התחרות הזאת וחיכיתי לה מאוד, זו הייתה התחרות הכי גדולה שהשתתפתי בה עד עכשיו. אמי, ילידת יפן, כך שניצלתי את ההגעה לשם למפגשים משפחתיים, המשפחה באה לראות אותי משחקת. בנוסף, נשארתי שם אחרי התחרות עוד שבוע עם המשפחה שם”.
העונה שעברה הייתה עונה ראשונה מחוץ לבית. איך את מסכמת את התקופה בספרד?
“שיחקתי בטראסה – פרבר של ברצלונה, משך עונה אחת. התאקלמתי שם מבחינה חברתית ומקצועית מהר, רמת האימונים הייתה גבוהה בהרבה ממה שהתאמנתי בארץ לפני כן, אבל מהר מאוד נכנסתי לשגרת אימונים והתרגלתי אליה. מבחינה חברתית המאמנים והבנות לקבוצה קיבלו אותי יפה מאוד ונתנו לי להרגיש שייכת ורצויה מהרגע הראשון. סדר היום בממוצע לשחקנית מקצועית שם הוא אימון בוקר של כ-3 שעות, ארוחת צהריים משותפת כל הבנות לקבוצה, מנוחת צהריים או טיפולי פיזיותורפיה/מסג’ לפי הצורך, אימון ערב של שעתיים. מבחינת קהל ותקשורת החשיפה בספרד גדולה הרבה יותר מאשר בישראל, לכל משחק חוץ באו איתנו אוהדים, כשאירחנו משחקים הבריכה הייתה מלאה. תקשורת סיקרה אותנו באופן יחסית קבוע”.
מה הביא למעבר שלך לצרפת?
“אני חתומה כרגע לשנה בקבוצה שמייצגת עיר, ששכונת קרוב לגבול עם שוויץ. בחרתי לעבור לצרפת, כי זו הייתה הזדמנות מקצועית טובה מאוד לשחק בקבוצה שתשחק בליגת האלופות, גם בגלל הלו”ז השנתי שלי עם הנבחרת, הקבוצה בצרפת מתאימה לי. אני פה רק שבוע, כך שאני עדיין מתאקלמת, אבל הבנות נחמדות מאוד וגם צוות האימון. אני מרגישה במקום הנכון”.
ואיך את שומרת על קשר עם המשפחה?
“המשפחה ואני נפגשים בתדירות של בערך אחת לחודש-חודש וחצי, תלוי בתקופה. במהלך השנה אני נמצאת בארץ בממוצע כשלושה-ארבע חודשים, לא באופן רציף – אבל מגיעה לארץ לפי החופשות שלי ואימוני נבחרת ישראל. ההורים מגיעים אליי גם ככה, הם משתדלים להיפגש כמה שיותר.ביום יום אנחנו מגשרים על המרחק עם שיחות טלפון, והודעות והם. זה לא קל, אבל זה חלק מהדרך הזאת שבחרתי”.
עונה חדשה בפתח, מה המטרות שאת מסמנת?
“ברמה האישית חשוב לי להתחזק ולקחת חלק יותר משמעותי בנבחרת הבוגרת, ברמה הקבוצתית בצרפת המטרה היא ברורה מאוד – לזכות באליפות וגביע ולשחק כמה שיותר שלבים בליגת האלופות. בגזרת הנבחרת אני מצפה לאליפות אירופה – שתהיה בארץ בינואר 2024 בנתניה. אחת המטרות מהאליפות אירופה היא לקבל כרטיס לאליפות העולם, שתתקיים כחודש אחרי. זו שנה עמוסה מאוד, אבל אני מתרגשת ובטוחה שזו שנה חשבה מאוד לצורך ההתפתחות המקצועית שלי”.
יש מקום לתקומה של ענף הכדורמים בגליל העליון?
“חד משמעית ענף הכדור מים חייב לחזור למפת הספורט בגליל, כדור מים נתן לי כל כך הרבה כלים, שאני אשמח שכל ילד וילדה יקבלו, במיוחד בגליל. באופן אישי הייתי שמחה לעזור בכל מה שאפשר בשביל להחזיר את הכדור מים לגליל, בשביל שהענף יצליח צריך לגייס בהתחלה הרבה ילדים, לדאוג למאמן ברמה גבוהה וצוות ניהול מקצועי, כמובן שכמה שיותר שעות בריכה – שזה דבר נדיר בארץ”.
