תחום התעמלות המכשירים עלה על מפת הספורט הגלילית בזכותה של רעות רז, שמסיימת 15 שנים של עשייה מוגברת ומסכמת בסיפוק מירבי את פועלה בספורט בגליל העליון
הספורט בגליל העליון התפתח בעשור וחצי האחרונים להרבה מאוד כיוונים. לא מעט ענפי ספורט, שלא ממש היו בהיצע החוגים והפעילות הספורטיביות עלו על הקרקע בזכות יוזמה של מאמנים ומאמנות, חלקם בני ובנות המקום וחלקם כאלה שהגיעו מאזורים שונים כדי ללמוד במכללת תל חי וחיפשו להביא לידי ביטוי את הבשורה שלהם לעולם.
רעות רז, בת 40 מקיבוץ נאות מרדכי, אם לשני ילדים, הגיעה צפונה בשנת 2008 ממושב בית חרות שבשרון, עם רצון עז לשלב אימון התעמלות מכשירים במקביל ללימודיה במכללת תל חי. רז, אז רווקה בת 25, התמקמה בקיבוץ דן, הקימה פעילות חוג באולם הספורט המקומי ובעבודה מאומצת הצליחה לקבץ סביבה קהל נאמן של ילדות ונערות מרחבי הגליל העליון והגולן. בחמש השנים האחרונות פעלה תחת עמותת הספורט הגליל העליון ובשנים האחרונות הפעילות עברה לקיבוץ דפנה וליסוד המעלה. עם החלפת הקידומת החליטה רעות רז, שזה זמן לחשב מסלול מחדש בחיים האישיים, זה הזמן הנכון מבחינתה לפרוש מפעילות. לאורך שנות הפעילות רעות רז נמנתה על קהילת המפרסמים שלנו באתר ותרמה את חלקה לקיומו וצמיחתו של האתר – ואנו מודים לה על כך ומצדיעים לה על פועלה. עבורנו זה הזמן להעניק לה את תואר “מאמנת החודש” ולערוך עמה ריאיון סיכום.
לפני שנגיע לריאיון, כמה מילים מעמותת הספורט הגליל העליון: “רעות רז מאמנת מוכשרת ומקצועית מאוד, ששמחנו מאוד שנמנתה על כוחותינו. רעות תרמה לאורך השנים המון לחיים הספורטיבים והאישיים של מאות נערות וייתכן שאף יותר מכך. אנו מודים לה על תרומתה, מוקירים את השקעתה לאורך השנים ומאחלים לה המון הצלחה. בימים אלה אנו עמלים על מציאת צוות אימון על מנת להמשיך פעילות הענף ואת העבודה הברוכה של רעות והמאמנות שעבדו לצידה לאורך השנים”.
רעות, מה הביא אותך להחלטה לפרוש?
“הגעתי לנקודת זמן כזו, שאני מרגישה שהגיע הזמן להתקדם ולהתפתח. אנשים עושים שינוים בחיים והחלטתי שזה הזמן הנכון לחפש אתגרים חדשים ואפיקים אחרים. הייתה לי תקופה מדהימה עם הרבה סיפוק וחדוות עשייה, השקעתי הרבה אנרגיות ומאמצים למען הילדות והנערות המקסימות שעברו תחת הפעילויות השונות ורוויתי מזה המון שמחה. זה הזמן להעביר את השרביט ולמצוא כיוון חדש. בשלב זה אני בוחנת כל מיני אפשרויות ורעיונות”.
מה הביא אותך לפתוח מסגרת פעילות בגליל?
“הגעתי לכאן כסטודנטית אחרי שאימנתי משך 5 שנים באזור המרכז. מאוד רציתי להמשיך לאמן ולא הייתה כאן מסגרת להתעמלות מכשירים שיכולתי להשתלב בה. מהמקום הזה גיליתי חוש יזמי. מגיעה תודה ענקית למשפחה שלי שתמכה ודחפה אותי ועזרה לי להאמין שאפשר לעשות את זה”.
מה ייחד את הפעילות לאורך השנים?
“התחלתי עם פעילות בקיבוץ דן והייתה היענות מצד בנות מהקיבוץ ומהסביבה הקרובה. עם הזמן הצטרפו בנות מאזורים מרוחקים יותר, הגיעו מהגולן ועד ישובי הרי נפתלי. הסיפוק הכי גדול מגיע מזה, שהרבה בנות התמידו והיו חלק מהפעילות כמה שנים. היו אפילו בנות שעשו מסלול מכתה א’ ועד הגיוס לצבא. לאורך השנים לא פיתחתי קו תחרותי, בגלל שכמי שבא מהעולם הזה, לא ראיתי לנכון להכניס את הבנות לתובענות הזו. מה שכן, קיימנו תחרויות פנימיות, יצאנו מעת לעת לאקדמיית “גילגולים” בכרמיאל וזכינו להתאמן עם מכשור ברמות הגבוהות ביותר וגם לראות אימונים של ספורטאיות תחרותיות. עשינו הרבה פעילויות גיבוש כמו מסיבת פיג’מות. גולת הכותרת של כל שנה הייתה הופעת הסיום מול קהל גדול”.
איך עברו השנים האחרונות?
בחמש השנים האחרונות שימשתי כמנהלת בית הספר לתעמלות של עמותת הספורט הגליל העליון ועבדו תחתיי גם מאמנות. התמודדנו עם הרבה אתגרים כמו למשל ההשלכות של תקופת הקורונה. השנה הפעילות מנתה כ-80 בנות מכתה א’ ועד כתה י”ב. בגלל עזיבה של מאמנת, נאלצנו להעביר את הפעילות של שלוחת דפנה ולמזג אותה עם יסוד המעלה. המאמנת שרון ג’קסון ראתה בזה שליחות, לקחה על עצמה הרבה יותר שעות ופעילות, כדי שהילדות משלוחת דפנה יוכלו לשמור על מסגרת. מגיע לה שאפו ענק”.
איך היה החיבור שלך עם אנשי עמותת הספורט?
“בעמותת הספורט יש אנשים טובים, המנכ”ל אחיקם שושן וכל צוות המנהלים והמאמנים, שמשרים. תמיד אווירה טובה. גם אם רוצים להגיד משהו ביקורתי, זה תמיד עם טיפת הומור וציניות קלילים לאוזן. תמיד הכל נעשה באווירה טובה. מהבחינה הזו זה פשוט מדהים לעבוד עם אנשים כאלה. מודה להם על התקופה המשותפת יחדיו ועל היחס והגישה”.
מה התקופה הזו תרמה לאישיות שלך?
“עונג גדול. למדתי המון בזכות הבנות, למדתי על הגליל הרבה דברים. הפעילות חיברה אותי למקום ועובדה שנשארתי כאן ואפילו הקמתי משפחה בגליל. הבנות לימדו אותי הרבה על עצמי, איך להיות ומה להיות. הבנות הפכו אותי למאמנת הרבה יותר טובה. הן לימדו אותי להיכנס לעולם הפנימי של כל אחת ואחת מהן, עבורי זו הייתה חוויה.זה אתגר גדול ליצור הרמוניה במסגרת שבה לכל אחת יכולות שונות. מדהים לנסות להגיע לכל אחת ולקדם אותן דרך התעמלות – להתגבר על פחדים, חווית, הצלחה וכישלון. נתקלתי בכל כך הרבה סיפורים ועולמות פנימיים. יצרתי מערכת יחסים בריאה עם ההורים של החניכות, שתמיד מצאו לנכון לשתף אותי בדברים, תמיד הייתי עם אוזן קשבת, רוצה ללמוד, להיות יותר מדויקת עם הבנות. כיף ללכת את הדרך הזו עם אנשים כאלה. אני חייבת לציין שהבוגרות ביותר בקרב החניכות עם השנים למדו את עולם ההדרכה. נוצרו קשרים מאוד אישיים. נתתי להן רקע לעולם ההדרכה לאט לאט לפני הקורס. משהו שלקחתי על עצמי לאורך השנים. לטפח את התחום של ההדרכה. “.
את רואה את עצמך ממשיכה לגור בגליל?
“בהחלט. אני חברת קיבוץ בנאות מרדכי, ילדיי מתחנכים פה. אני מאוד אוהבת את החיים בגליל, בעיקר לגדל פה את הילדים שלי. בנאות יש מערכת חינוך מצוינת, בית ספר שאני אוהבת. בגליל יש אפשרות לחיות בנוף ובטבע הזה עם כל כך הרבה אוויר לנשימה. באווירה כזו גדלתי בעמק חפר ואני רוצה שכך יגדלו ילדיי”.
