גיא כהן, קפטן אס”א תל חי, משתף בטור מיוחד מיומן המסע לבאר שבע – שהסתיים בהעפלת תל חי לגמר ליגת המשנה בכדורגל אולמות
ביום רביעי האחרון, שלושה ימים אחרי שניצחנו במדיסון סקוור דנציגר בקרית שמונה 3:6 את אס”א בן גוריון, התייצבנו למשחק הגומלין בבירת הנגב, במטרה לחזור עם כרטיס לגמר הפלייאוף. זה היה חתיכת מסע, הרבה תלאות והרבה התמודדויות מנטליות, אבל עם סיום מתוק. הצטרפו אלי ליומן המסע מקרית שמונה לבאר שבע וחזרה למען השגת המטרה.
הגענו לבאר שבע אחרי מסע ארוך, שהתחיל בנסיעה מקרית שמונהל רכבת כרמיאל בצהריים – משם ברכבת למגרש האוניברסיטה. מקרית שמונה לרכבת בכרמיאל הגענו בשלושה רכבים מפוצצים בציוד אישי וציוד של הקבוצה, באווירה קצת לחוצה אבל טובה. מהרגע שנפגשנו כולנו ברכבת כרמיאל הלחץ קצת ירד והחוויה התחילה, לראות את כולם מחויכים ומבסוטים תמיד מרגיע. תפסנו לנו קרון ברכבת וכל אחד הוציא את האוכל שהביא מהבית, נסיעה של צחוקים וחברה שת’כלס אף אחד לא הצליח להירדם בה.
הגענו למגרש גדול, שקט ובעל אנרגיות נמוכות. היינו צריכים להרים את עצמנו ולהישאר ממוקדים ככל האפשר, ידענו שקל זה לא הולך להיות. פתחנו טוב ושוב כמו במשחק הראשון, הבקעתי את הגול הראשון כבר אחרי דקה. הגול הזה שחרר אצלנו הרבה לחץ והוכיח לנו שאנחנו מסוגלים וצריכים לעלות לגמר. מכאן משחק שקול ואינטנסיבי בתוספת מספר עצירות ענק של גיל שושן השוער (כולל עצירת פנדל חמש שניות לסוף המחצית) משאיר אותנו ביתרון בירידה למחצית.
למרות שלכל משחק אנחנו מגיעים בשביל לנצח, היה קשה שלא לחשוב כל הזמן על הפרש השערים שמשחק לטובתנו ועל פער שלושת השערים שיש לנו מהמשחק הראשון. בן גוריון עלו רעבים יותר למחצית השנייה ואנחנו העלנו רמה בהגנה בהתאם. לאחר עשר דק במחצית השנייה, שחקני בן גוריון החלו לשחק ב5-4, מצב שבו השוער יוצא ונכנס שחקן שדה במקומו, מה שאומר שיש יתרון שחקן להתקפה. נערכנו לכך בהתאם ובאימון לפני המשחק התאמנו על התיאום והעמידה בהגנת 5-4. היה אפשר לראות שאנחנו לא מפחדים ותקפנו את הכדור בכל הזדמנות.
שמונה דקות לסיום הם הבקיעו והצליחו קצת להלחיץ אותנו. בעיטות שלנו משער לשער שרקו ליד הקורה והמשקוף והתוצאה עדיין 1:1. בערך חמש דק לסיום הם הצליחו להבקיע שער נוסף, והתוצאה 2:1 להם. לא נתנו לזה לשבור אותנו, והלחימה שמאפיינת אותנו כבר כל העונה המשיכה לאפיין אותנו. נתנו כל מה שיש לנו בהגנה, השחקנים רצו מצד לצד בשארית הכוחות, הכל כדי להביא את הגמר הביתה. שמרנו אותם על התוצאה הזאת והם לא הגיעו למצבים מסוכנים בדקות האחרונות. שריקת סיום באולם בבאר שבע סימלה את המשך המסע המרגש שאנחנו עוברים ביחד, ותוצאת 7-5 בסיכום שני המשחקים מעלה אותנו לגמר מול רייכמן.
אחרי המשחק לקח לנו קצת זמן להבין מה קרה ושאנחנו באמת בגמר. בהתחלה היינו די בהלם ואחרי רבע שעה בערך התחלנו להתרגש ולשמוח. התחלנו להסתובב סביב האוניברסיטה ומצאנו פאב די רגוע עם מקום לארח את כולנו. ישבנו לחגוג עם המבורגרים ובירות עד בערך שתיים בלילה. בנקודה הזו כל אחד התפזר לבית המארח שלו. התארגנו עם חברים מבאר שבע על כל מיני דירות להתארח בהן והתפצלנו.
יום למחרת חזרנו ברכבת מבאר שבע לכרמיאל – עם שתי החלפות בדרך, נסיעה מתישה, גמורים אחרי לילה ארוך בלי הרבה שינה, אבל היינו באופוריה והחיוך לא ירד מהפנים. משם ברכבים, ללא צפצופי שמחה, עד לעיר אשר בדד יושבת ובליבה שדרה… הלא היא, קרית שמונה – האחת והיחידה.
זהו, הפנים עכשיו לגמר. ביום רביעי הקרוב אנחנו מארחים את אוניברסיטת רייכמן מהרצליה, אצלנו במדיסון סקוור דנציגר בקרית שמונה, בשעה 21:30. נשמח לראותכם ביציע יחד עם האולטראס שלנו. נעשה הכל, כדי להסב לכם הנאה ולזכות בתוצאה טובה לקראת משחק הגומלין ב-19.6. מילה שלנו.
