“ספורטאי החודש” שלנו הוא הכדורגלן שגב קמארי, בן שדה אליעזר, שמקריב רבות כדי לשחק כדורגל ברמות הגבוהות בארץ“
בשנים האחרונות התפתחה לה מגמה מסוימת של כדורגלנים צעירים, שעשו את צעדיהם הראשונים ככדורגלנים בעירוני קרית שמונה ובשלב מסוים החליטו לארוז מזוודה ולהתנסות באתגר חדש רחוק מהבית, מתוך מטרה לקדם את מעמדם ואת יכולותיהם. הדוגמאות הבולטות הם של ישי בוזורגי (קרית שמונה) – כיום חלוץ קבוצת הבוגרים של בית”ר ת”א/בת ים, שבגיל 14.5 עזב למכבי ת”א, עידו אלמישלי (דפנה) – כיום כדורגלן קבוצת הנוער של מכבי חיפה – אליה עבר בגיל 12 ובעת האחרונה מדובר בשני כדורגלנים בני 16, ששיחקו יחדיו בקרית שמונה עד לפני שתי עונות ובתחילת העונה שיתפו פעולה בקבוצת נערים ב’ של מכבי נתניה: הקשר אלון פחימה (דפנה) ו”ספורטאי החודש” שלנו, הבלם שגב קמארי (שדה אליעזר), שעבר לפני כחודשיים לבית”ר טוברוק נתניה וסייע לה להיחלץ מתחתית הטבלה אחרי פתיחת עונה לא מוצלחת.
שגב קמארי שיחק בעונה שעברה במכבי פ”ת – מה שגרם לו להעתיק את מגוריו לעיר, שם הוא שוכר דירה יחד עם בת משפחה. קמארי מדי יום עושה נסיעות ברכבת מפ”ת לנתניה, משלב לימודים בתיכון “אחד העם” ועובד במרץ על מנת לטפח את כישרונו. זמן קצר לאחר תחילת הסיבוב השני, זמן מצוין עבורנו להעניק לשגב קמארי את תואר “ספורטאי החודש” ולארח אותו לריאיון.
שגב, אתה כבר שנה וחצי מחוץ לבית החם בצפון. מה גרם לך לעבור למרכז הארץ?
“הסיבה העיקרית שהביאה אותי לעבור למרכז, זה בעיקר שאין לנו מספיק קבוצות בצפון שאפשר להתפתח בהן, בשביל להפוך לשחקן ברמה באמת גבוהה. כאן במרכז יש הרבה יותר מועדונים מקצועיים, שיכולים לפתח אותך כמו שצריך בשביל להיות שחקן טוב”.
מי הגורמים שעודדו אותך לעשות את המעבר?
“שני בני משפחה קרובים ויקרים: אלון בוזורגי – שחקן מצוין ומאמן אישי ענק, שלקח אותי כמו שצריך ופיתח אותי מקצה לקצה באימונים חזקים ובעיקר מוטיבציה וביטחון שנתנו לי את הכח לדעת שאני יכול להתמודד מול כל יריב. השני זה הסוכן, אריאל בוזורגי – שעושה הכל מחוץ למגרש, כדי שיהיה לי טוב וארגיש בנוח בכל מקום – גם כשזה דורש לדבר עם הצוות המקצועי , הוא תמיד שם כדי לכוון עם עצות מקצועיות ברמה הכי גבוהה. יודע לצפות מהלכים קדימה – מה צריך לעשות בכל מצב ולאיזה קבוצה כדאי להגיע. ועד עכשיו בכל מה שהוא אומר הוא פשוט צודק ב 100%. בשבילי הוא סוכן שחקנים מהטובים ביותר בארץ. לא בכדי הוא הביא לארץ את הקשר הכי לוהט בכדורגל הישראלי בשנים האחרונות, צ’רון שרי. אריאל פשוט אלוף”.
מגורים מחוץ לבית כרוכים בהרבה אתגרים. עם איזה מהם אתה מתמודד?
“האתגרים שהתמודדתי איתם בשנה האחרונה היו הריחוק מהבית, מהחברים והמשפחה, מעבר לסביבה חדשה למגורים, לימודים וכדורגל, מקום ובית חדש. במכבי פ”ת ההתאקלמות בקבוצה הייתה מהירה מאוד. מרגע שהגעתי השחקנים קיבלו אותי כמו שצריך והתחברנו תוך שניה. היינו שם כמו משפחה וזה נשאר עד עכשיו. גם המאמנים נתנו לי הרבה ביטחון וגרמו לי לשחק כמו שאני יודע ובלי לפחד – שזה שווה הכל”.
מה הביא אותך לעבור למכבי נתניה ובהמשך לטוברוק?
“הרצון לאתגר את עצמי בקבוצה חדשה וחזקה ולראות את עצמי מתמודד עם עוד אתגר בדרך שלי. כשהגעתי לשם הייתי בתקופה מצוינת באימונים ובמשחקים, אבל אחרי פרק זמן לצערי קרו דברים שלא אפשרו לי להתקדם כמו שציפיתי, בגלל זה עברתי לטוברוק – שפ קיבלו אותי בחמימות ונתנו לי הרבה ביטחון וגב בכל מה שאני עושה. ברוך השם, הולך מצוין שם. מדובר במועדון צנוע ומקצועי, שהצמיח הרבה כדורגלנים לטופ של הכדורגל. מועדון שמתאים את עצמו לשחקנים ולא דורש את התאמת השחקנים למועדון. גם השחקנים שאיתי בקבוצה קיבלו אותי בחמימות, הכירו לי את המועדון כמו שצריך והם חברים מאוד טובים”.
איך נראה הלו”ז הספורטיבי השבועי שלך?
“במסגרת הקבוצה יש לנו ארבעה אימונים בשבוע ומשחק בשבת. מחוץ למסגרת הקבוצתית אני עושה עוד שני אימונים בחדר כושר ועוד שני אימונים אישיים של כדורגל בשבוע”.
מי השחקן שמהווה עבורך מודל לחיקוי?
“השחקן שהכי מעורר בי השראה הוא וירג’יל וואן דייק – הבלם של ליברפול ונבחרת הולנד. אני מוקסם בעיקר מההתנהלות שלו במגרש, מקור הרוח. הוא תמיד זה שלוקח את האחריות על עצמו, תמיד שם את עצמו בשביל הקבוצה , מבין את המשחק בצורה מאוד טובה. מבחינתי הוא הבלם הטוב ביותר בפרק הזמן שאני רואה כדורגל”.
מה השאיפות שלך לעתיד?
“השאיפות שלי לעתיד הן להמשיך את הדרך שאני עושה, לא לעצור כשקשה, לכבוש כל מטרה שיש לי, לקחת אחריות על הדברים שאני עושה בקריירה שלי – וכמובן שהחלום הכי גדול זה לשחק בליברפול כמו ואן דייק”.
