מאמן הכושר, מאיר חנאי, נפרד מדניאל פורת ז”ל, שנהרג בתאונת הדרכים הקטלנית יחד עם חבריו, אורי מלול ואריאל שטרן ז”ל
דאפו, או כמו שאהבנו לקרוא אחד לשני – שזיף, לא חשבתי בחלומות הכי רעים שלי שנעבור כזה סיוט. שלא תבין, אני לא מעכל וגם לא אעכל. אתה אחד המתאמנים הצעירים שהיו לי. כשהפנו אותך אליי, האמת חששתי לקבל אותך. לא היה לי ברור כמה אתה רציני או כמה תהיה מחוייב לאימונים. אני זוכר את האימון הראשון, שבו נכנסת בדלת של חדר הכושר עם מכנס קצר, נעלי נייקי שחורות עם פס לבן וחולצה של קבוצת הרוגבי בצבע תכלת דהוי, עם חיוך ביישני ועיניים טובות. אני זוכר את השיחה הראשונה שלנו, כשאתה היית על ההליכון, אני לידך, בכמה דקות של חימום, אתה מספר לי על עצמך – מי אתה ולמה בעצם הגעת אליי. סיפרת לי על מות אביך, עמירם ז”ל, שאהבת מאוד. כבר באותה שיחה התאהבתי בך ! קשה שלא ! סיפרת לי על הקשיים שלך בבית הספר, על כמה אתה לא אוהב ללמוד, עד כמה המסגרת פשוט לא מתאימה לך. אהבת את החברים, זה מה שהחזיק אותך. סיפרת לי על כל מיני תחבולות שעשית (אשאיר את זה בינינו, אל דאגה). כשדיברנו על המטרות שלך, אמרת לי: ״מאיר, יש לי כאבים בברכיים, אני חייב לחזק אותן, כי אני רוצה לחזור לשחק רוגבי כמו אבא”.
מה שחיבר אותי אליך זה הטוב שבך, זו הבגרות שבך. אפילו קצת קינאתי בך. איך זה יכול להיות שילד כל כך צעיר, כל כך בוגר?כשהתחלנו לעבוד היית מאוד מחוייב לאימונים בניגוד למה שחשבתי. באת, התמדת, ראיתי אותך פורח בחדר הכושר. פגשת חברים, היית נכנס כמו טווס, בא לסרוק את השטח. עבדת קשה, לא התלוננת על כלום, היית חזק בראש מאוד. מעולם לא ויתרת. לאט לאט, הפכנו כבר לחברים. אפילו לאחים.. ממש הרגשתי אח שלך הגדול, תמיד ניסיתי לעשות את ההפרדה שבין מאמן לחבר/אח, אבל זה היה חזק ממני. המון פעמים כעסתי עליך, על הדברים שאני שומע ממך. רציתי שיהיה לך טוב, שתמצא מסגרת שתחזיק אותך. היה לך קשה לממן את האימונים והלכת לחפש עבודה. כשסיפרת לי שהתחלת לעבוד ב”סי קפה”, שמחתי מאוד בשבילך. היית מסור מאוד לעבודה והלכת בגיל מאוד צעיר לממן את עצמך. התנהלת עם הכסף בצורה טובה. ידעת שאתה חייב לדאוג לעצמך. רצית מאוד ללכת לעבוד עם שף, באיזו תוכנית שהבית ספר חיבר אותך. אתה זוכר באיזה אורות חזרת אחרי האירוע הראשון? סיפרת לי כמה השף היה מבסוט עליך. לא היה לי ספק. סיפרת לי על הבנות שאיתן יצאת, כמה רצית זוגיות. אני זוכר שסיפרת לי על מישהי שאתה מאוד מאוד רוצה, שהיא בת של חברים של המשפחה ועל כמה שהאהבה הזאת קשה להשגה מבחינתכם.
דניאל, זכיתי להכיר אותך כמתאמן, אח קטן וחבר. תמיד חלמתי לאח קטן ואתה ברגעים שהיינו ביחד מלאת לי את החלל הזה. אני הכרתי ילד מדהים, שעם כל החזות שלו, שלפעמים יכולה הייתה להתפרש בצורה לא נכונה, יש לב ענק !!!. ילד מתוק עם חלומות, שאיפות, שלא מפחד מכלום, שלא פוחד לקחת סיכונים – חוצפה חיובית אני קורא לזה. אני רוצה לומר לך תודה על כל הרגעים הכייפים שלנו, על רגעי רצינות, על שיחות, על מלא צחוקים, וכן – גם על כעסים שהיו ששמעתי על השטויות שאתה עושה. מתנצל שלא הפסקתי לרגע לכעוס עליך. פשוט רציתי שיהיה לך טוב לא אשכח אותך לעולם אח. .
נ.ב אל תדאג, השטויות ואת הסיפורים שלא כולם צריכים לדעת – ישארו בינינו. מקווה שהתמונה ששמתי באה לך בטוב. נוח על משכבך בשלום אחי, אני מקווה שאתה במקום טוב.. שמור על עצמך ועלינו, חביבי.
