עירוני קרית שמונה משלמת ביוקר על כך שאין למועדון מנהל ספורטיבי לשירות קבוצת הבוגרים ומחלקת הנוער.
עירוני קרית שמונה ריכזה השבוע הרבה כותרות, בעקבות עזיבתו (המאוחרת ללא ספק) של מנחם קורצקי את תפקידו כמאמן הקבוצה, והמינוי ההזוי משהו של ניר ברקוביץ’ לתפקיד מאמן הקבוצה – פחות משלוש יממות אחרי שהוביל את סקציה נס ציונה למשחק דרמטי בקרית שמונה, שהביא לסיום הכהונה של קורצקי, כשבין הודעת ההתפטרות של ברקוביץ’ מנס ציונה להודעת המינוי בקרית שמונה הפרידו רק 19 דקות.
השאלה הגדולה כאן, מדוע איזי שרצקי, שבעבר זעם על רן בן שמעון וברק בכר, שבשלהי עונת משחקים סיכמו עם קבוצה אחרת על מעבר לשורותיה בעונה הבאה, נתן יד למהלך שבעצם מנתק מאמן מקבוצתו תוך כדי העונה? האם מקרב המאמנים הפנוים בשוק, לא היה מי שרצה להגיע לקרית שמונה? ניר ברקוביץ’ עבר הרבה קבוצות בפרקי זמן קצרים, אין לו ניסיון משמעותי בליגת העל – בטח לא בהובלת קבוצה מירכתי הטבלה לחוף מבטחים, גם האופי האמוציונלי והדעתן שלו ושל שרצקי מציב סימן שאלה גדול על היתכנות לעבודה משותפת לטווח הארוך. מה שכן, ניר ברקוביץ’ מאמין במשחק התקפי ונועז, הוא לא מאמן שמספר סיפורים אחרי משחקים – זה ייאמר לזכותו. האם זה מה שקרית שמונה צריכה, כדי להציל את העונה הזו? לטעמי לא, אבל ימים יגידו. דבר אחד בטוח: לא יהיה משעמם בקרית שמונה תחת הנהגתו של ברקוביץ’.
מהרגע הראשון ששמו של מנחם קורצקי עלה לאוויר כמועמד לאימון קרית שמונה, היה ברור שזה מינוי שלא יצליח. קורצקי ידוע כמאמן בעל תפיסה הגנתית ושמרנית. גרעין אוהדי הקבוצה מארגון ה- blue lions העביר מסרים לשרצקי ולהנהלה, עם בקשה מפורשת לא למנות את קורצקי ולהשאיר את דראפיץ או לפחות להביא מאמן אחר ולא את קורצקי. הבקשה לא נענתה וכבר מתחילת הדרך האנרגיות היו שליליות. ההתעקשות של שרצקי להשאיר את קורצקי בתפקיד נתפסת בקרב אוהדים ובקרב רבים, כהתבצרות של הבעלים בעמדתו, שזו לא הייתה טעות שלא להמשיך עם דראפיץ. מי שנפגעה היא הקבוצה.
שרצקי פיטר בעבר מאמנים כמו מסאי דגו ועמיר נוסבאום, שתחת הדרכתם הקבוצה לא נראתה רע יותר מאשר תחת קורצקי. מחליפיהם של השניים עזרו לקבוצה להגיע לחוף מבטחים ואפילו יצרו עתיד טוב יותר. במקום ליצור המשכיות ולקטוף את הפירות, שרצקי בחר שלא להמשיך עם קובי רפואה אחרי עונה שהסתיימה בפלייאוף העליון, ולאחר מכן בחר לא להמשיך עם דראפיץ – שהביא כדורגל שמח, קידם צעירים כמו נכדו של הבעלים והבלם איתי בן שבת ובהחלט יצר קבוצה עם פוטנציאל המשכיות מצוין לעונה בחלק העליון של הטבלה. כעת, קרית שמונה מחליפה מאמן עם החזרה לליגה מפגרה ארוכה, במקום לעשות זאת קודם ולנצל את תקופת הפגרה למינוי מאמן חדש, שיכיר את הקבוצה ויתחבר אליה בלי הלחץ שיש תוך כדי משחקי הליגה, שייתן את דעתו בנוגע לעמדות שבהן היא צריכה להתחזק, שחקנים שהיא צריכה לצרף ושחקנים שהיא צריכה לשחרר.
עירוני קרית שמונה צריכה מנהל ספורטיבי למועדון כולו, כמו ברק יצחקי במכבי ת”א, גל אלברמן במכבי חיפה ועומר בוקסנבאום בהפועל ת”א. דמות שמעמדה אינה מושפע מדמות האיש שמוביל את קבוצת הבוגרים מהקווים. מנהל ספורטיבי הוא הגורם המקצועי, שצריך לפקח על עבודת הצוותים המקצועיים בקבוצת הבוגרים ובמחלקת הנוער: מאמנים, עוזרי מאמנים, מאמני כושר, אנליסטים, סקאוטים, תזונאים ועוד ועוד. עליו להיות לעזר לכל גורם מקצועי במערכת, עליו ליצור גם לצפות כמה מהלכים קדימה: באיזה עמדות קבוצה צריכה להתחזק או למצוא תחליפים כתוצאה מעזיבה או שחרור של שחקן. קרית שמונה חוסכת בפונקציה הזו הרבה כספים, אבל היא משלמת ביוקר גם כספית – בצירוף שחקנים לא מתאימים, וגם מקצועית – יעידו על כך מצב הקבוצות בטבלאות השונות.
במועדון שבו כורח המציאות הוא להתמודד מדי עונה עם תחלופה גדולה של שחקנים בקבוצת הבוגרים ובקבוצת הנוער, בגלל היעדר בסיס רחב של שחקני בית ובגלל סיבות שונות שגורמות לעזיבות שחקנים (מכירה לקבוצה בכירה יותר, עזיבה מחוסר התאמה) מינוי מנהל ספורטיבי הוא צו השעה לא מהיום – מלפני עשור. הגיע הזמן שזה יקרה. כמובן שמנהל ספורטיבי בלי סמכויות ומעמד של אוטוריטה לא יצליח לעשות את העבודה כמו שצריך.
