ג’ולאן איברהים, מנכ”ל מכללת MBC בחצור, במאמר מקיף בנושא הכשרה מקצועית בישראל
רובוטיקה, בינה מלאכותית, רכב אוטונומי, רכב חשמלי. מקובל לחשוב בטעות שהעולם החדש הינו יקום נפרד שכולו מדבר בשפת ההיי-טק, ואם אתה לא שם (תעסוקתית) אתה לא קיים. מחשבה בעייתית ומנוונת. אין קידמה ללא קרקע מוצקה שתהווה לה תשתית. כל שמתרחש סביבנו והוא יצירה של האדם – מתחיל בייצור בורג (מטפורי וגם לא) בתעשייה, ומקצועות עתירי הון טכנולוגי אינם יוצאים מן הכלל. זאת ועוד, לא כולם מסוגלים, יכולים, אוהבים או נולדו להיות הייטקיסטים, והנה לנו מצב לא בריא המעודד יצירת פערים בין אלו שנמצאים במקום “הנכון” וערכם בשוק העבודה גדול, ואלו שפחות.
נניח לרגע למַקְרו ונביט על המיקרו, על יקום מקביל החי ונושם ברחבי הארץ ובעיקר בפריפריה, בגליל ובגולן. חיים כאן נשים וגברים שלא רכשו מיומנויות מקצועיות, שבקושי רב מפרנסים את משפחותיהם, והם רק זקוקים לרוח במפרשים, למנוע שיביא את ספינת החלומות שלהם לחוף מבטחים. קיימת תעשייה שלמה בעשרות תחומים שמשוועת לידיים עובדות, ידיים מקצועיות, וצריך גוף לאומי שיתווך בין הצרכים של התעשייה לעובדים הבלתי מקצועיים, שיעניק להם מעטפת שלמה של הכשרה מקצועית ובכך יאפשר להזניק את כל המשק קדימה.
קצת נתונים:
בשנים האחרונות נרשמה שחיקה תקציבית ורעיונית בתחום ההכשרות לעובדי תעשייה.
תיכונים מקצועיים כמעט ואינם קיימים.
קיים מחסור גדול בכוח אדם במפעלים.
נתוני האבטלה הסמויה גבוהים. תוסיפו לכך את נתוני העובדים הבלתי מקצועיים; בממוצע של גברים ונשים מדובר על כ-57 אחוזים מתושבי הגליל מעל גיל 18 שלא ממשיכים לאקדמיה, והדירוג הסוציואקונומי של הפריפריה נע בין 3-5.
מה צריך לעשות? לעשות!
הנתונים מדאיגים. זרוע העבודה במשרד הכלכלה והתעשייה חייבת לקבל גיבוי ולפעול ללא דיחוי לגיבוש מדיניות ממשלתית ארוכת טווח לקידום התעסוקה באמצעות הכשרה מקצועית, לתקצב ללא דיחוי ובאופן משמעותי את תחום ההכשרה המקצועית תוך מתן עדיפות לפריפריה.
להניף את דגל “המהפכה התעשייתית – העידן המודרני” ולצאת בקמפיין הסברה לאומי שיכוון לשינוי הסטיגמה של מפעילי מכונות, כל עבודה מכבדת את בעליה, קמפיין שיכוון לאמץ פרויקט ‘מקצוע לכל תושב/ת’ ויעודד לימודים והכשרה.
המציאות מחייבת גיוס צוות חשיבה תעסוקתי, שיידע לנסח את דפוסי העבודה הרלוונטיים בני ימינו ואת אלו שעברו מהעולם.
צוות שיידע למתג מקצועות כמו שטבח מוכשר הפך לשף וכך תפיסת העולם השתנתה.
כדי להבטיח שההכשרות יהיו איכותיות ומעודכנות, צריך לאפשר למכללות ביחד עם המעסיקים להוביל את קביעת המקצועות והתכנים של הקורסים, הלימוד וההתמחות.
המדינה חייבת לתגמל את מי שבוחרים במסלול הכשרתי כמו: נקודות זיכוי מס, אולי גם מענק תלת חודשי שהעובד אשר למד מקצוע ועסק בו, יוכל לפרוע בכל רבעון את חלקי המענק, ושמענה זה יתאפשר לכלל הציבור והגילים, כדי לגשר בין שכר התחלתי נמוך לצבירת הניסיון וההתמקצעות.
יותר מזה – צריך שכל מי שרוצה ללמוד מקצוע יתאפשר לו ללמוד במימון ממשלתי מלא, כי זה יוציא אנשים מאבטלה ויאפשר שדרוג תעסוקתי למי שעובדים בשכר נמוך.
חשוב מאוד שכל אישה ואיש בלתי מקצועיים, בלתי מאותגרים, מכל שכבות האוכלוסייה החיים בפריפריה ידעו שגם הם חלק מההון האנושי, וככאלה – יוכלו בעתיד הקרוב להשתלב במקצוע אליו יוכשרו, מקצוע לחיים, יפתחו כישורים, מיומנויות, בעזרתם יזכו ביציבות וודאות תעסוקתית ויהינו מעבודה מאתגרת. הם יתוגמלו בהתאם (לפעמים יותר מאקדמאים), וחשוב להבין, שעצם הצטרפותם למעגל ההכשרה יוביל לפתיחת מעגלים מתגמלים נוספים שמשמעותם – חוסן ופיתוח של הפרט באופן אישי, שמוביל לחוסן חברתי, רמת חיים טובה לפרט, חוסן כלכלי – הגברת הפריון במשק, חוסן לאומי במושגים של צמיחה.
ההכשרות יאפשרו לעובדים להעז לשנות מקום מגורים בהתאמה לביטחונם שהם נדרשים תעסוקתית, וכך יושג רווח נוסף – חיזוק ההתיישבות והמודעות הציונית. הנדידה הדמוגרפית צריכה לשוב עם הפנים צפונה, יש לה סיבות טובות, מישהו צריך למנף את זה. זהו צו לאומי ויפה שעה אחת קודם.
ההשקעה צריכה להיות רחבה, משמעותית תאפשר לעשרות אלפי אנשים בשנה ללמוד.
כולי תקווה שמקבלי ההחלטות והשר המיועד ישקלו לקדם את הרעיונות שהועלו כאן, שכן, למעט ‘פורום 121’ ועמותת ‘צורים’ מיסודו של התעשיין סטף ורטהיימר ועמותת לה”ב מיסודו של התעשיין דוד גיגי – אין למרבה הצער אף גוף לאומי שעושה זאת. להשכלה אקדמית, הנדסאים, עובדי היי-טק – יש קבוצות לחץ ואינטרסים, ומנגד – ליותר ממחצית הציבור האחר אין. רק כך נגשים את רעיון צמצום הפערים ונקדם חיים טובים יותר במדינת ישראל.
הכותב הינו מנכ”ל עמותה לה”ב לקידום חינוך טכנולוגי בגליל ובגולן.
