לרוץ לצד רבבות, להתאמן כאן בגליל ולהודות לשותפים, זה מה שעושה שי מלילי מכפר סאלד בטור הבא
איפשהו בתחילת מאי נזרק לאוויר שהיעד הבא הוא מרתון ולנסיה. לקח לי קצת זמן להיסגר על זה, אבל בתחילת יוני התחלתי להתאמן. תקופת האימונים הייתה מאתגרת וכללה עליות ומורדות ופציעה ( איך אפשר בלי?) וללא תחרות הכנה.
ביום ראשון עמדתי על קו הזינוק בולנסיה עם עוד כ-30,000 משתתפים, מזג אוויר מושלם ואלפי מעודדים בדרכים, אווירה מדהימה. עד הק”מ ה-34 הכל עובד לפי התוכנית (זמן: 2:55:03), הרגשתי חזק ויציב בקצבים ואיפשהו בין הק”מ ה34-35 משהו קרה ( כנראה בראש) ואני מתחיל להאט ומתפרק. קצת מאכזב אבל זה קרה. לבסוף, סיימתי את המרתון על 3 שעות ו-21 דקות.
זה הזמן להגיד תודה לכמה אנשים יקרים שהיו שותפים לדרך: שי בית הלוי – המאמן שלי, תודה על הליווי, התמיכה ותוכנית האימונים. לחבריי לאימונים: עמי ביטון, יוסי הוד, צח אשנר וג’מיל הייב – על המון אימונים ומאות ק”מ משותפים. לברוך דניאלי על הרבה אימונים משותפים, תמיכה וריצה משותפת בהתחלה ובסוף המרתון.
ומה עכשיו? עכשיו אלך קצת לנוח ולבלות. בראש כבר יושב היעד הבא. בהצלחה לכל הרצים בשישי הקרוב במרתון טבריה.
