“מאמנת החודש” שלנו היא מורן קויפמן – שמנצחת מזה 23 שנים על פעילות “האקדמיה לקראטה” בקיבוץ דפנה.
השבת שעברה הייתה שבת מרגשת מאוד עבור מורן קויפמן, אם יחידנית מקיבוץ דפנה, שחגגה יום הולדת 44 בחוג חברתי משפחתי עם ילדיה, דריה וגוני, בכור מחצבתה, קיבוץ דפנה. מורן קויפמן הקימה לפני 23 את “האקדמיה לקראטה” בקיבוץ דפנה, שמפעילה שורה של חוגים לילדים, בני נוער ובוגרים. בנוסף לקראטה פועלים במבנה האקדמיה גם חוגי קיקבוקסינג , קרב מגע, נינג’ה. על הפעילות מנצחת מורן קויפמן יחד עם המאמן סהר הורביץ, שהיה התלמיד הראשון באקדמיה וסגר עמה מעגל לפני מספר שנים והצטרף לצוות ההדרכה. אז אחרי שפרגנו בתחילת השנה לסהר הורביץ בפינת “מאמן החודש”, הגיע הזמן לרגל יום ההולדת ולרגל העשיה הברוכה להעניק את תואר “מאמנת החודש” למורן קויפמן, חברה יקרה שלנו, שהולכת איתנו דרך ארוכה מאז הקמת האתר.
שנות עשיה זה לא הולך ברגל. איך את שומרת על חדוות עשייה?
“פתחתי בספטמבר את השנה ה-24. אני עושה את הדבר שאני הכי אוהבת. זאת דרך החיים שלי. מגיל 5 מתאמנת באומנויות לחימה ומגיל 20 מאמנת זאת. אני נושמת את זה וחיה את זה 24/7, חוץ מיום שבת שבו אני נחה ומסורה לילדיי. אני קשורה מאוד לחניכים והחניכות שלי, הם המנוע שלי. גאה בעצמי על מפעל חיי המשגשג. אני שומרת על כושר, מתאמנת פעמיים בשבוע בבוקר במועדון “בי אקטיב” ועוד פעם בשבוע אצל מיכל צ’רנינסקי בקיבוץ הגושרים, עושה חדר כושר ואימונים פונקציונלים. זה עוזר לי לשמור על החוסן הנפשי והגופני.
מה הקו המנחה שלך כמאמנת וכאשת מקצוע?
“לתת ערכים ודרך חיים בריאה ומאוזנת לי ולתלמידים שלי. נאה דורש נאה מקיים. להיות טובים ובריאים ולשמור על החוסן הנפשי והגופני”.
מה הסיפוק הכי גדול בעבודה?
“הסיפוק הכי גדול זה לתת, כי לתת זו חוויה. לראות את התלמידים יוצאים עם חיוך לראותם שנים ממשיכים להתמיד ולהשקיע, לראותם בונים אופי ומחזקים את הגוף והנפש. לראותם לומדים ונהנים והמתנה שהם מקבלים זו היכולת להגן על עצמם ולהרגיש בטוחים. יש הרבה סיפורים של הצקות בבית הספר, הם נתקלים באלימות מילולית ופיזית ובזכות הכלים שהם מקבלים באומנויות הלחימה הם מצליחים להתגבר ולהגן על עצמם ולהתרחק מתגרות. הם לומדים ערך עליון שהם האחרונים להתחיל קרב אבל הראשונים לסיים אותו. ידע זה כח. נוסף על כך, אני יכולה לציין בגאווה את הקשר שנשמר עם רבים מהחניכים והחניכות, גם כשהם בצבא וגם כשהם באזרחי, ממשיכים להגיע מעת לעת לביקורים, שומרים על קשר. הרבה חברויות אמת נוצרו ביניהם לאורך השנים. זה מראה שיש כאן משהו שהוא הרבה מעבר למקום שבאים להתאמן בו”.
איך ילדיך משתלבים בנוף האקדמיה?
“התברכתי שילדיי לומדים אצלי הם זכו. הם גם באומנויות הלחימה וגם בנינג’ה והם פורחים. זה נותן להם ערך עצמי, ביטחון, ריכוז, משמעת, כבוד הדדי, עזרה לזולת והרבה העצמה. כיף לי ללמד אותם, הם אלופים”
.
יש תחומים חדשים, שאת חושבת לפתח בשנות הפעילות הבאות?
“אחרי הפסקה של עשור מאז לידת בתי הבכורה, חזרתי השנה ללמד קרב מגע בבית הספר “הר וגיא” בדפנה. אני מאמנת את כיתות ז’, ח’, ט’ ונהנית מכל רגע. יש לנו נוער מדהים! אני מתחילה לראשונה בחיי המקצועיים ללמד ולאמן קראטה את גיל הזהב – בקיבוץ שמיר ובמתנ”ס ארתור פוקס בק”ש. זה חדש לי. בא לי טוב הגיוון הזה. אני אוהבת אתגרים”.
מה את מאחלת לעצמך לשנה הקרובה?
“המשך בריאות אושר הצלחה ונחת מילדיי. התגרשתי לפני שנה, אני מאחלת לעצמי זוגיות חדשה טובה ונכונה. מאחלת לעצמי לשמור על הקיים. אני מודה ומוקירה על מה שיש, תמיד בהודיה. אני שואפת להמשיך לעשות את מה שאני הכי אוהבת ליהנות מזה ולהתפרנס מזה בכבוד זאת הצלחה בעיניי. שנה טובה ופוריה ובטוחה לכולנו”.
