“ספורטאית השבוע” שלנו היא הכדורסלנית מיקה ביתן – שהרשימה במדי נבחרת הנערות ובעונה הבאה תטעם מליגת העל לנשים.
נבחרת הנערות של ישראל הצליחה לפני שבועיים לשמור על מקומה בדרג א’ של אליפות אירופה, אחרי שזכתה בניצחון גדול על יוון המארחת במשחק של להיות או לחדול. נבחרת הנערות הישראלית התמודדה באליפות אירופה מול נבחרת פיזיות ואגרסיביות, רובן ממדינות שבהן כדורסל הנערות מפותח הרבה יותר מאשר בישראל. אחת מהשותפות הבכירות למסע של הנבחרת היא מיקה ביתן מכפר בלום, כדורסלנית קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון, תלמידת תיכון “עמק החולה”, שתחגוג בחודש אוקטובר יום הולדת 17, הייתה שותפה מרכזית למסע. כארבעה חודשים אחרי שכבשה את פינת “ספורטאית החודש” שלנו, כובשת מיקה ביתן את פינת “ספורטאית השבוע” שלנו – דבר שהוא בהחלט לא מובן מאליו.
מיקה ביתן פתחה את אליפות אירופה בסערה, כשבמשחק הראשון מול בוסניה בו ניצחה הנבחרת הישראלית 54:87 מיקה ביתן שיחקה למעלה מ-15 וחצי דקות במשחק הנבחרת, קלעה 7 נקודות, סיפקה 4 אסיסטים, חטפה 9 כדורים וסיפקה גג אחד וסיימה את המשחק עם המדד הגבוה ביותר יחד עם שיראל נחום. במשחק ההישרדות של הנבחרת בדרג א’ – משחק שהסתיים בניצחון 55:72 על יוון המארחת, מיקה בית שיחקה 24 דקות ו-44 שניות, בהן תרמה 11 נקודות (4/4 מתוך הבקבוק, 3/6 בניסיונות מקו העונשין), 5 ריבאונדים ו-4 אסיסטים. ביתן סיימה את המשחק עם מדד 19+, המדד השני בגובהו מקרב השחקניות שנטלו במשחק.
מיקה, איך את מסכמת את האליפות?
“בגדול, די מרוצה מהביצועים שלי ומזה שהנבחרת נשארה לבסוף בדרג א’, למרות שאני חושבת שעם קצת יותר מזל ופוקוס היינו יכולות להתחרות בדרג הגבוה יותר של מקומות 1-8. הגענו ליוון שבוע לפני האליפות, קיימנו שני משחקי הכנה מול יוון, בשניהם פחות הבאתי את עצמי לידי ביטוי כמו שאני רגילה. היו כמה ימי חופש עד תחילת האליפות, עשיתי סדר בראש, דיברתי עם המאמן. במשחק הראשון התפוצצתי. הייתה התרגשות, שעשתה לי טוב. השידור הישיר, הודעות התמיכה לפני המשחק הכניסו אותי לוויב טוב. במשחקים הרגשתי המון אחריות. בתור שחקנית אלה הרגעים שמחכים להם, משחקים על כל הקופה, 40 דקות של מלחמה. המתנה הכי גדולה שיש היא לייצג את המדינה, הדגל והגליל. לא הייתי בלחץ, אבל עם אחריות על הכתפיים. למדתי תוך כדי ליהנות מהאתגר. מאוד שמחתי שמשפחתי הגיעה בהרכב מלא וגם סבי וסבתי, זה נתן לי המון ביטחון ומאוד התרגשתי. לא מובן מאליו כל התמיכה והמסירות הזו של המשפחה ואני מודה להם”.
היה איזשהו משבר במהלך האליפות?
“האתגר הגדול באליפות הזו, לשמור על יכולת טובה וזה לא פשוט שהמשחקים הם בהפרשים של פחות מ-24 שעות. הפרמטר הגופני והמנטלי משחק תפקיד. במשחק שבו הפסדנו לבלגיה, הייתי בדקה האחרונה על הפרקט. התחברו לי דברים, נתתי מאה אחוז וזה לא הספיק לנצח – ובגלל ההפסד ירדנו למשחקי ההישרדות במקום להיות בדרג של מקומות 1-8. הייתי מתוסכלת, אבל ידעתי שאם אני לא ארים את עצמי, אני לא אצליח להרים שחקניות אחרות. ישבנו ודיברנו על ההמשך, מה צריך לעשות. הגענו למשחק מול שבדיה – משחק של הכל או כלום, מאני טיים אמיתי, ידענו להתעלות ולנצח ולמחרת השלמנו את המשימה עם ניצחון על יוון ולבסוף עמדנו במטרה הראשונה שהוצבה לנו – להישאר בדרג א'”.
עד כמה הבדלי הגובה והפיזיות היו בעוכרי הנבחרת?
“היו הבדלים עצומים, שבהחלט השפיעו. אני בגובה של 1.75 נחשבת לגבוהה במונחים ישראלים, בעוד שבנבחרות כמו צרפת ופינלנד חש שחקניות הנושקות לגובה של 2 מטרים. רוב הנבחרות באליפות מגיעות ממדינות שכדורסל הנערות והנשים מפותח בהן הרבה”.
עד כמה העונה האחרונה, שבה שיחקת בקבוצת נשים של הפועל גליל עליון, תרמה לך באליפות הזו?
“באליפות הבנתי כמה העונה הזו עיצבה אותי, כמה למדתי על עצמי איך להתנהל במגרש, להרים את החברות שלי, זה תרם המון לשחק מול בוגרות ומנוסות ממני”.
מה מנע מכן העונה ללכת עד הסוף?
“בכדורסל או שמתחבר או שלא. לנו זה לא התחבר למספיק. סבלנו מסגל קצר, פציעות, מנטלית לא היינו מספיק מוכנות במשחקים מול הראשונות. אני חושבת שלמרות הכל, עשינו במסגרת המגבלות שלנו עונה טובה, אבל חשה החמצה מסוימת”.
לאן פניך בעונה הבאה?
היו לי כמה הצעות, אבל בחרתי בכרטיס כפול: להשתייך למכבי חיפה מליגת העל ולהפועל גליל עליון בליגה הלאומית. בחרתי במכבי חיפה, מאחר ואני מאוד מתחברת לצוות, למועדון ולשחקניות. התרשמתי מאוד מהמאמן עמרי צירלין במשחקים ששיחקתי מול הקבוצה שלו. אני מאמינה שאקבל את המעטפת הכי טובה שאפשר – אימונים אישיים, חדר כושר, בניה נכונה. בחיפה כרגע אני מיועדת בעיקר להתאמן ובגליל לשחק. אני מאמינה שבהמשך העונה אשתלב במשחקים גם בחיפה. אני מאמינה שבגליל תיבנה קבוצה טובה עם בסיס ויסודות עמוקים. מאמינה שזו תהיה עונת כדורסל מהנה ומאתגרת”.
