המגבלה הגופנית הכפויה לא שברה את רוחו של עילי חיות מכורזים, המשתקם מפציעה שעבר בטקס חניכה ליחידת מגל”ן. בטור הבא הוא משתף ביומן מסע אמיץ וברגשות שעוטפים אותו.
ארבע שנים ליום בו החיים שלי השתנו מקצה לקצה. ארבעה שנים של לקום מהמקום הכי נמוך שיש בו אני שוכב על האדמה ללא יכולת להזיז דבר בגוף, אל הגשמת חלומות והשגת יעדים שאפשר היה רק לחלום עליהם באותם רגעים בשטח. ארבע שנים עברו מאותו הלילה שבו קראו להורים שלי להיכנס לחדר שלי ולהיפרד ממני, כי לא בטוח שאשרוד את הלילה – ועד ליום בו אני יושב יחד עם הרמטכ”ל ומרצה בפני מאות המפקדים הבאים של צהל בסיום קורס קצינים. ארבע שנים אותן התחלתי משותק מהצוואר ומטה אל הנקודה בה אני ממש רואה מעבר לפינה את היום בו אעמוד על 2 רגליים ואחזור ללכת.
אפשר לחלק את הזמן הזה ל-3 השנים הראשונות לאחר הפציעה – ואת השנה האחרונה. בשנה האחרונה בחרתי לחזור לספורט המקצועי בכל הכוח, ניצחתי בטורניר בינלאומי בטניס בכסאות גלגלים והייתה לי הזכות לייצג את מדינת ישראל באליפות העולם בטניס. בשנה האחרונה, הצלחתי לסיים שנה ראשונה בתואר השני ולרוץ לעבר המטרה להיות פסיכולוג ספורט.
בשנה האחרונה הכפלתי את מספר ההרצאות שלי, והגעתי עם ההרצאה ״לצאת מאיזור הנכות״ לכל פינה בארץ וסיפרתי את הסיפור שלי. השבוע שעבר היה סופר אינטנסיבי. לא הייתה כמעט פינה בארץ שלא הגעתי אליה עם ההרצאה שלי ״לצאת מאיזור הנכות״. באחד מהימים התחלתי את היום בהרצאה למפקדים בגדוד 51 ברמת הגולן וסיימתי אותו בהרצאה למפקדים בגדוד ״נחשון״ של ״כפיר״ בצאלים שבדרום. זה בכלל לא פשוט לשלב ימים כאלו תוך כדי תהליך השיקום, הלימודים לתואר השני והאימונים וזה דורש המון וויתורים והתאמות, אבל יחד עם זאת אני שמח שאני עומד במה שהבטחתי לעצמי לפני כמעט ארבע שנים- להגיע לכל מקום שרק ירצה לשמוע את הסיפור שלי. המבטים של החיילים והמפקדים שמסתכלים עליי בהרצאה ומבינים ומפנימים את המסר שווים גם יום של 500 ק״מ בדרכים.
יש אנשים שחיים מיום הולדת ליום הולדת וסופרים את השנים ככה, אני זכיתי בעוד יום על לוח השנה ובעוד תאריך שיראה לי את ההתקדמות שלי בכל שלב ושלב. תודה על התמיכה שלכם.
