“ספורטאי החודש” שלנו הוא הכדורסלן הראל רינסקי – שכיכב במדי נבחרת העתודה באליפות אירופה וישחק בעונה הקרובה במדי הפועל גליל עליון.
*. צילום: מדיה איגוד הכדורסל
כמעט שנים שאתר “גליל עולה” קיים, הוותיקים שבגולשינו לבטח זוכרים שמתחילת הדרך אנו מקפידים על מסורת של פרגון לספורטאים וספורטאיות בפינות ההצטיינות שלנו. לאורך כל השנים הללו, לא קרה אפילו פעם אחת מקרה שבו פרגנו לדמות שאינה שייכת למסגרת ספורטיבית בגליל העליון ובגולן או כזו שאין לה שורשים באזורים הללו. היום אנחנו יוצאים מחוץ לקופסה ויש לנו סיבה מצוינת – הראל רינסקי, הסמול פורוורד המוכשר שהרשים בביצועי במשחקי נבחרת העתודה באליפות אירופה, ישחק בעונה הקרובה בהפועל גליל עליון, אז למרות שטרם לבש את מדי הקבוצה אפילו באימון, אנחנו כבר רואים בו “אחד משלנו” ומוצאים לנכון גם להכיר אותו לקהל אוהדי הקבוצה וגם לפרגן לו על אליפות מרשימה בפינת “ספורטאי החודש” שלנו.
הראל רינסקי, בן 20, המתנשא לגובה של 1.98, בן קיבוץ גבעת ברנר, השוכן בקרבת העיר רחובות, מגיע להפועל גליל עליון אחרי שתי עונות בהפועל ר”ג-גבעתיים מהליגה הלאומית. את יסודות הכדורסל שלו קיבל במחלקת הנוער של הפועל ברנר, בגיל נערים זכה לאור הצטיינותו להצטרף לאקדמיית הכדורסל של מכבי ת”א והיה שחקן בולט בקבוצתיו. בעונה האחרונה הראל, שעבר בכל הנבחרות הצעירות של ישראל, העמיד ממוצע של 6.1 נקודות ב-17.6 דקות בממוצע למשחק. לרינסקי זו הייתה עונה די פושרת בגזרת הקבוצה, אך ברמת הנבחרת רינסקי להט מחוץ לקשת בכל משחקי הנבחרת. משחק השיא היה בניצחון על תורכיה ברבע הגמר, כשרינסקי קלע 19 נקודות – מהן 5 שלשות מ-6 ניסיונות. בכל משחקי הנבחרת שיחק למעלה מ-30 דקות וסיים עם מדדים מצוינים ולרוב הטובים ביותר מקרב שחקני הנבחרת. כעת, אחרי קמפיין מצוין במדי הנבחרת ואחרי שתי עונות כשחקן בוגרים בליגה הלאומית, רינסקי מסתער על האתגר החדש שלו – להשתלב בצורה מוצלחת בהפועל גליל עליון ולפרוץ לתודעה כשחקן ליגת על לגיטימי. מכאן נמשיך לראיון שערכנו עמו.
הראל, ברוך הבא להפועל גליל עליון. מה מביא אותך צפונה?
“הפועל גליל עליון ידועה כחממה לשחקנים צעירים. לאורך השנים הרבה שחקנים צעירים השתלבו בשורותיה בהצלחה והתקדמו. אני מכיר חלק מהנפשות הפועלות בצוות המקצועי. עם יונתן אלון, המנהל המקצועי, הספקתי לעבוד תקופה קצרה בנבחרת הקדטים – כשימש עוזרו של נדב זילברשטיין, את ברק פלג המאמן אני מכיר דרך בנו יהל – עמו שיחקתי בנבחרות והספקתי להתרשם ממנו לטובה. אני מגיע לסביבה שקטה. אמור לעבור בקרוב לשרת בצפון, מיועד להתגורר בבית הלל. אני בא לעבוד, בתקווה לקבל דקות משחק ולהוכיח את עצמי. בגליל יש סביבה ירוקה ונעימה את השקט ואת כל התנאים, ששחקן צעיר להתפתח. אני מאמין שיהיה לנו טוב ביחד”.
אתה מרגיש בשל לליגת העל?
“אני מרגיש שמיציתי את הלאומית. חוויתי את השחקנים והקבוצות. אני בעל אופי תחרותי, חייב לנצח בכל דבר. מרגיש שהיה כיף בלאומית, אבל אני מחפש את האתגר הבא. גליל הייתה הראשונה שרציתי לחתום בשורותיה. אני שמח שזה יצא לפועל. בא סופר רעב אחרי טורניר מוצלח לקבוצה עם יומרות”.
באליפות אירופה “התפוצצת”, אחרי עונה שהייתה די פושרת בליגה הלאומית. מה ההסבר שלך לכך?
“אני יכול להגיד שעברתי כמה דברים בחיים האישיים, שמנעו ממני לממש את הפוטנציאל במלואו. פציעת גב שעברתי לפני מספר שנים גרמה לי לפספס עונה שלמה, כשהייתי בכתה י”א. בעונה שלאחר מכן, חזרתי בצורה טובה, אך היא הסתיימה מוקדם בגלל התפרצות הקורונה. בר”ג מאוד נהניתי, מועדון טוב, אהבתי את האימונים והמשחקים. העונה הראשונה הייתה עונת רוקי טובה, העונה השניה הרגשתי טוב יותר – אבל אני לא חושב שהצגתי את הראל רינסקי האמיתי. לצערי, למרות התנאים הטובים, הדברים לא התחברו. אנשים מופתעים מהיכולת שהצגתי בטורניר, אני לא מופתע. אני שמח שנכנסתי לכושר קליעה כזה בשבועיים האלה. שאבתי הרבה ביטחון עצמי מאורן אהרוני, מאמן הנבחרת – שהיה המנהל המקצועי במחלקת הנוער של מכבי ת”א בתקופה שהשתייכתי אליה. אני מאוד מעריך את אורן, חייב לו אלף ואחת תודות. אני מרגיש ביטחון עם מאמן כזה על הקווים. אני יודע שיש גב מלא, לא חושש לטעות, שיש מי שמאמין בי. אורן נתן לי את החופש לזרוק ולשחק חופשי, השתדלתי לגמול על הצד הטוב ביותר על הקרדיט והאמון”.
עד חצי הגמר עשיתם קמפיין מדהים, ראינו בעיני רוחנו שתחזרו לישראל עם מדליה, אך לבסוף הפסדתם בחצי הגמר וגם במשחק על מקומות 3-4. מה היה חסר, כדי לחזור עם מדליה?
“בחצי גמר קיבלנו את ספרד. אם להיות ריאליים הם עדיפים, עמוקים, גבהים יותר, אתלטים מאוד. שיחקנו כמו ישראלים, חצופים. באנו כאנדרדוג בלי לחץ, שיחקנו משוחרר, אבל זה לא הספיק מול האיכויות והעומק שלהם. במשחק על מקום 3 מול מונטנגרו המארחת, היינו מבחינה מנטלית במשחק – אבל הייתה לנו רוטציה קצרה, שחקנים היו עייפים והם נהנו מתמיכה גדולה של הקהל. מאכזב שלא חזרנו עם מדליה, אבל סך הכל עשינו טורניר מוצלח. אמרו שנפסיד לסלובניה – וניצחנו. אחרי זה אמרו שנפסיד לתורכיה – וגם ניצחנו. באנו ונתנו מה שיכולנו בכל המשחקים. ברמה האישית נהניתי ממש. כתבתי לפני יומיים בקבוצת הווטסאפ של השחקנים שזו הייתה חוויה מטורפת, נהניתי מכל רגע ורגע, שאלה היו שבועיים כייפים שננצור לעד. אני אוהב כל אחד ואחד מהם”.
מי המודל לחיקוי שלך?
“ברמת ה-NBA זה קובי בראיינט ז”ל. יש לי קעקוע שלו על השריר הארבע ראשי. הוא השחקן שהכי אהבתי אי פעם. בארץ זה גיא פניני, ייבדל לחיים ארוכים, שלדעתי הוא מהשחקנים היותר חכמים שהיו כאן. הוא קלעי מטורף, הווינר הכי גדול”.
השאיפות שלך לעתיד?
“לממש את הפוטנציאל שלי, להיות הכי טוב שאני יכול, להיות שחקן רוטציה בליגת העל ובהמשך במעמד גבוה יותר. הלוואי ואוכל לגעת במקומות הכי גבוהים, מבחינה קבוצתית ואינדיבידואלית”.
