לא על המדליה לבדה

“ספורטאי החודש” שלנו הוא השחיין צור ביטון מחצור, שמסיים פרק נכבד באגודת השחייה של הפועל גליל עליון.

ענף השחייה הוא אחד מענפי הספורט סיזיפיים ביותר. אימונים בשעות בוקר שבהן רוב האנשים עדיין ישנים, אימונים אחרי שעות הלימודים, עבודה עצמאית בשעות הפנאי, שגרת חיים שמותאמת מבחינת תזונה, שעות שינה ומנוחה לאימונים. כל זה עוד לפני ההתמודדות עם האתגרים ההישגים. התמדה היא לא דבר מובן מאליו לילדים ובני נוער, בעידן עמוס פיתויים טכנולוגיים ואפשרויות למסגרות ספורט. אחד שעשה את המסלול בצורה מרשימה ומעוררת כבוד, לא נכנע לסגרי הקורונה וכל זאת למרות שידע, שהוא לא יפתח קריירה מקצוענית כשחיין בחייו הבוגרים, הוא צור ביטון, בן 18 מחצור, שסיים זה מכבר בהצטיינות את לימודיו בתיכון “הר וגיא”. צור ביטון הוא דוגמא מצוינת לילד, שהפך לנער וכיום הוא מה שנקרא גבר-גבר, שעבר תהליכים חברתיים ומקצועיים משמעותיים בתשע שנות שחייה בקבוצות אגודת השחייה של הפועל גליל עליון. רגע לפני שהוא תולה רשמית את המשקפת ואת כובע השחייה, אנו שמחים להעניק לו את תואר “ספורטאי החודש”.

כשביקשנו מיונתן ורטיקובסקי – רכז ענף השחייה בעמותת הספורט הגליל העליון, לבחור ספורטאי מצטיין, הוא ישר שלף את שמו של צור ביטון והסביר: “”צור שחיין מדהים, שהתמקד לאורך השנים בשחייה בסגנון מעורב, שחייה למרחקים ושחייה למרחק 400 מטרים בסגנון חופשי.  לפני היותו שחיין מוצלח,  הוא אדם מהטובים שיצא לי לפגוש. שחיין שפשוט תענוג לאמן אותו. אני שמח שזכינו להיות לצידו בעשור האחרון. צור תמיד ידע להכניס בכל אימון אווירה חיובית ונהדרת. מדובר בשחיין עם ערכים שלא פוגשים כל יום. אכפתי מהסובבים אותו, מנומס, חברותי, חבר של כולם. במידה וצור יראה מישהו שצריך עזרה הוא ישר ייגש אליו. ילד מדהים בדיוק כמו הוריו, מוטי ורינת, שהיו לצידו ותמכו בו כל הזמן. אני מאחל לצור שיהיה לו הכי טוב בעולם, אני בטוח שבכל מקום שהוא יהיה הוא יהיה אהוד מאוד”. כמובן שאנחנו השתכנעו נוכח חוות הדעת האוהדת הזו, שיש לנו את כל הסיבות להעניק את התואר לצור ביטון ולארח אותו לראיון.

צור, איך אתה מסכם את הפרק שלך בענף השחייה?

“הצטרפתי לשחייה בכיתה ד’, כמעט לפני עשור. אחד הדברים הראשונים שידעתי, זה שאני ארצה להיות באולימפיאדה, ולא סתם באולימפיאדה, אני רוצה להיות אלוף אולימפי. אני זוכר את עצמי יושב בהסעות לשחייה וצופה בסרטונים של שחייה כל הדרך, כבר שם ידעתי את המטרות שלי. אחרי 9 שנים של שחייה תחרותית, המון שעות של עבודה קשה, אלפי קילומטרים בתוך המים, אני מסיים את השחייה בידיעה שלא השגתי את המטרות שלי. אני לא אלוף אולימפי ואני כנראה לא אייצג את ישראל באולימפיאדה, אבל אני מסיים את השחייה בחיוך בידיעה שהצלחתי. נכון, אולי לא השגתי את המטרות שלי, אבל השגתי מטרות שלא הייתי מודע אליהן, שלדעתי הרבה יותר חשובות מלהיות ספורטאי אולימפי: חברים וחברות לחיים, התמדה, ערכים של כבוד והגינות. הצלחה לא מושגת באמצעות, ציונים תארים או פרסים. היא מושגת באמצעות חוויות המעצימות אותך”.

איך הצלחת להתמיד כל כך הרבה שנים בענף כל כך סיזיפי?

“תמיד כששאלו אותי, איך אתה שוחה כל כך הרבה? זה לא משעמם אותך? מה מניע אותך לעשות את זה? עניתי את אותה התשובה, אני אוהב את זה ויש לי מטרה מול הראש ואני לא אנוח עד שאני אשיג אותה. הצלחתי וזכיתי להכיר את המשפחה השנייה שלי שלפעמים הפכה לראשונה. הצלחתי לצבור חוויות שאני לעולם לא אשכח עם החברים הכי טובים שלי. הצלחתי להיות הבן אדם הכי טוב שאני יכול להיות, הצלחתי לחוות, לעבור קשיים וללמוד דברים שנערים בגיל שלנו לא ילמדו ויעברו עד חייהם כבוגרים, אם בכלל. והכי חשוב הצלחתי להיות אני, רק בבריכה ניתנה לי ההרגשה שאני יודע מי אני”.

נכנסת כילד מיישוב עירוני לקבוצה, שרובה מושתת על ילדי וילדות הקיבוצים. גם בהמשך הדרך זה היה המאזן. לקח זמן לחיבור החברתי המיוחד הזה להיווצר?

“החיבור היה מדהים מההתחלה. לא הסתכלו עלי בצורה שונה. פעם ב… הייתי נתקל בהקנטה הומוריסטית מצד מישהו. הכרתי חברים מאוד טובים לחיים. הייתי די בבועה והעולם הזה של השחייה פתח אותי לעולם אחר. לא הרגשתי שונה לרגע. מה שיפה בשחייה ובמיוחד בקבוצה שלנו – כולם שווים, לא נשפטים לפי הדירוג, אלא לפי רמת הערכים והמידות שלך כאדם”.

ובכל זאת, קשה להימנע מתחרותיות. איך מצליחים ליצור מרחב, שבו הסיפוק לא נשען במידה רבה על הצד ההישגי?

“אם היום היו שואלים אותי איך שחיתי כל כך הרבה? זה לא שיעמם אותך? מה הניע אותך? הייתי עונה להם בחיוך שאת כל הקילומטרים ששחיתי עשיתי ביחד עם החברים הכי טובים שלי, עם המשפחה שלי. לקום בבוקר ולראות אותם עשה אותי מאושר. אנשים חושבים ששחייה זה ספורט יחידני, אבל פה בגליל האגודה שלנו מתבססת על ערכי המשפחה כך שאין ספורט יותר קבוצתי מהשחייה. ההצלחה של האחד היא ההצלחה של האחר. וכל זה בזכות אדם אחד מיוחד, נמרוד פלמה, המאמן המדהים שלי, עוד לא המציאו מילים שיביעו את הערכתי כלפיו, לימד אותי כל הרבה, הוא מדהים. חשבתי על משפט שינסה לאפיין אותו וזה מה שיצא: “בכוחו של נר אחד להדליק אלפי נרות וחייו של הנר האחד לא יתקצר. אושר וטוב לב לעולם לא יתמעטו כשחולקים בהם”. נמרוד מדליק כל כך הרבה נרות, מפיץ רק שמחה וערכים. אני מוצא לנכון לפרגן גם ליונתן ורטיקובסקי, על המסירות שלו למען הקבוצה ולמען האגודה בכלל. כל כך חשוב לו, שיהיה לנו טוב, שנזכה לחשיפה ואהדה. הוא עושה המון דברים למען השחייה בסתר ובצנעה. הוא מנהיג שקט, כזה שעושה המון בלי הרבה רעש והדים”.

תקופת הקורונה היוותה נקודת שבר להרבה ספורטאים. איך התמודדת עם התקופה הזו?
“הקורונה חיזקה את המנטליות שלי ואת האהבה שלי לשחייה. מרגע שנכנסנו לסגרים האימונים בבית היו משפיעים יותר מאשר בבריכה. אימונים מאוד קשוחים. נמרוד שלח תוכניות אימון, לפעמים התאמנו אפילו פעמיים ביום באמצעות הזום. עשיתי בנוסף אימוני של ריצה ועמידת ידיים. היה נורא קשה לבד ובלי המסגרת, לפעמים הסיטואציה גרמה להרגיש בדידות, אבל שמרנו על קשר טוב, היינו שם כולם בשביל כולם, עשינו אימונים ביחד בזום ובסוף עברנו את התקופות האלה וחזרנו רעבים לבריכה. בסגר האחרון, בגלל שנמניתי על הסגל המורחב של נבחרת ישראל, התאפשר לי לשחות בבריכה בחיפה. למשך חודש גרתי אצל דוד שלי, בקיבוץ משמר העמק, נסעתי לחיפה מדי יום ושחיתי”.

עד כמה להורים שלך יש חלק בפרק שלך בשחייה?

“חלק גדול מאוד. הגשמתי הרבה חלומות וזכיתי להרבה חוויות, שלא היו מתגשמות בלי התמיכה המוראלית והכספית שלהם. הם היו מאוד מסורים עבורי לאורך כל התקופה, תמיד היו שם כדי לעודד ולהרים אותי. מודה להם מאוד על כל העזרה והתמיכה שלהם”.

מה החוויה הכי גדולה, שאתה לוקח מהתקופה הזו?

“לפני שלוש שנים עשינו מחנה אימונים בבולגריה, במתחם ספורט מדהים. היינו שמונה ימים בעיר וארנה, קיימנו שני אימונים ביום, בין לבין טיילנו. זו הייתה חוויה חברתית ומקצועית יוצאת מהכלל, שהוסיפה המון לגיבוש ולמרקם החברתי”.

מה התוכניות לעתיד?

“בקרוב אתחיל לימודים במכינה צבאית ובהמשך אני שואף לעלות מפרופיל 64 לפרופיל 72, כדי שאוכל להתגייס לחיל השיריון, זה מאוד מעניין אותי. אני מרגיש שהייעוד שלי הוא לתחום החינוך, כך שאני לא פוסל שבעתיד ארצה להשתלב כמאמן שחייה. ברמה הספורטיבית השאיפה שלי עד גיל 30 להתחרות בהצלחה בתחרות איש הברזל, שהיא תחרות טריאתלון מוגברת, מה שאומר שאצטרך להשקיע גם בענפי האופניים והריצה. מאוד מאתגר אותי העניין”.