הקמע עובר לקווים

“ספורטאי החודש” שלנו הוא אדריאן רוצ’ט, שמסיים קריירת משחק מרשימה ועובר לעולם האימון. ראיון סיכום תקופה, בכתבה זו.

לפני כשלושה שבועות, בצוהריי יום שישי חמים, הגיעה לסיומה תקופה. אדריאן רוצ’ט, מכדורגלני הגליל העליון הבולטים ביותר, הודיע שהוא תולה את הנעליים בגיל 35- ותוך זמן קצר מאות תגובות אוהדות הציפו את  הפוסט שפרסם ברשתות החברתיות ואת אתרי הספורט. רוצ’ט, בן קיבוץ נאות מרדכי, סיים קריירה מרשימה עם דרך ארוכה בכדורגל הישראלי, עם הרבה עליות וירידות, אך עם מאפיין מאוד בולט שעבר עם רוצ’ט ממקום למקום: רוצ’ט תמיד היה גורם מחבר ומאחד בכל חדר הלבשה ששיחק, יעידו על כך עשרות שחקנים צעירים וזרים ששיחקו לצידו, שזכו ממנו תמיד ליחס מיוחד ועזרה בהתאקלמות. גם על המגרש שם את טובת הקבוצה מעליו. בשונה מהרבה שחקנים בעלי אוריינטציה התקפית, שהתמקדו בהגדלת המספרים שלהם, רוצ’ט, שהיה מעורב בלא מעט שערים שכבשו קבוצתיו, הצטיין לרוב בבישולים. את הקריירה סיים עם 250 הופעות במדי עירוני קרית שמונה, בשורותיה הבקיע 14 שערים. עוד 22 שערים כבש ב-195 משחקים בקבוצות אחרות בהן שיחק: הפועל נצרת עילית מליגה א’, הפועל חיפה, הפועל אשקלון הפועל פ”ת, הפועל כפר סבא מליגת העל, הפועל עפולה והפועל עכו מליגת העל – עמה העפיל לליגת העל.

הגליל העליון ידוע כאזור מורכב במרקם היחסים בין עירוניים וקיבוצניקים, אך כשזה מגיע לספורט החומות מתמוססות. אדריאן רוצ’ט, בן נאות מרדכי, היה הגיבור המקומי של כולם, זה שאוהבים ומעריצים בעיר, בקיבוץ ובמושב – ולא בזכות איזה מהלכי כדורגל וירטואוזיים כאלה ואחרים כמו בזכות האישיות המיוחדת והנעימה שלו.  אדריאן רוצ’ט, שהחל את דרכו בקבוצת הילדים של כפר בלום תחת הדרכתו של המאמן האגדי, פרדי דגן ז”ל, ובהמשך פרח במחלקת הנוער של עירוני קרית שמונה, הוא ללא ספק ה”קמע” של עירוני קרית שמונה. העובדות מדברות בעד עצמן: בעונה שבה הושאל להפועל נצרת עילית הקבוצה ירדה לליגה הלאומית. בעונה שחזר לקבוצה היא העפילה לליגת העל. בהמשך זכתה הקבוצה בשני גביעי טוטו היסטוריים, אליפות היסטורית, גביע מדינה היסטורי, עשתה היסטוריה אירופאית בדמות הגעה למוקדמות ליגת האלופות ושלב הבתים של הליגה האירופאית – שבו הראשון שכבש לזכותה היה רוצ’ט בכבודו ובעצמו, במשחק החוץ בכבשן הבאסקי בבילבאו, שבו עירוני קרית שמונה הצליחה לסיים בתוצאת שוויון 1:1 את המשחק מול אתלטיק בילבאו, לעיני 40 אלף צופים, חלקם עוינים שהניפו דגלי אש”ף וקראו קריאות בגנות מדינת ישראל.

עם זאת, למטבע שני צדדים: כשרוצ’ט נפרד מהקבוצה לפרק זמן של חמש עונות, קרו לה בעיקר דברים רעים: את החלק העליון של הטבלה היא לא פקדה, שלוש פעמים הבטיחה את ההישארות בליגה רק במחזור האחרון. בשתי העונות האחרונות בהן רוצ’ט שב להיות חלק מהקבוצה החיים חזרו להיות טובים יותר. בעונה הראשונה חזרה הקבוצה לפלייאוף העליון, תוך שהיא מתגברת על מכת קורונה ועל החלטות שיפוט שעלו לה בנקודות רבות. בעונה האחרונה הקבוצה אמנם מצאה את עצמה בפלייאוף התחתון, אך שיחקה כדורגל אטרקטיבי ושמח ומהסיבוב השני לא הייתה חלק מקלחת החתתית. בנקודת הזמן הזו – ואחרי שהבקיע שער בבעיטת פנדל, שקבעה שוויון 3:3 במשחק החוץ מול בית”ר ירושלים, מצא רוצ’ט את הזמן לתלות את הנעליים ולרדת מהזירה כמו גדול ולפנות אל היעד הבא: אימון קבוצת נערים א’ לצד תפקוד יחד עם רביד גזל כצמד עוזריו של מנחם קורצקי באימון קבוצת הבוגרים. יממה לפני אימון הבכורה של קבוצת הבוגרים, זה הזמן שלנו לראיון סיכום ומבט לעתיד עם אדריאן רוצ’ט.

אדריאן, לא מוקדם מדי לפרוש? 
“זה מהלך שנבנה והתבשל עם הזמן. רציתי לפרוש בקבוצה שעמה אני הכי מזוהה, כשאני בליגת העל. הרגשתי שזה הזמן הנכון לפנות לאתגרים חדשים”.

היית מוכן לכל כך הרבה תגובות לפרישה?

“היו יום-יומיים של רגעים לא קלים, שבהם הייתי צריך לעכל את עניין הפרישה. קיבלתי הרבה הודעות וטלפונים, קראתי את התגובות מרגשות. זה משמח לדעת שאתה זוכה לכבוד בקרב הרבה אוהדים, שחקנים ומאמנים ששיתפת עמם פעולה וכאלה של. זה נתן בוסט רגשי. אני מודה לכולם על המילים החמות”.

איך עברה עליך העונה האחרונה?

“תחילת עונה הייתה פחות טובה מבחינה אישית. גם לקבוצה לא הלך. אני הרגשתי שלא קיבלתי הרבה קרדיט. הרגשתי שיכולתי לתרום מקצועית, ולאו דווקא רק על הדשא, אך למאמן היו את השיקולים שלו. עם סלובדאן דראפיץ הסיטואציה השתנתה. הרגשתי שאני מקבל יותר כבוד. עשינו תיאום ציפיות מהתחלה.  הקשר היה יותר טוב. הרגשתי שהוא השתמש ונעזר בי בצורה יותר טובה מבחינת גישה ותקשורת. ברמת הקבוצה אני חושב שיכולנו לעשות עונה טובה יותר. פתיחת עונה צולעת ועוד כמה נקודות שפספסנו ואולי בחירה יותר טובה של זרים מנעה מאיתנו להשתלב בפלייאוף העליון, אבל בסך הכל היו גם דברים טובים לקחת מהעונה הזו”.

מה מביא אותך לעולם האימון?

“בשנים האחרונות התנהלתי כמעין עוזר מאמן, מאמנים ידעו שהם יכולים להיעזר בי באסיפות, בשיתוף מחשבות ורעיונות. עם החזרה שלי לנאות מרדכי הקמתי חוג כדורגל לילדים. ראיתי שאני מתחבר לעניין, שילדים מצטרפים ובסך הכל אני מוצא עניין. מה שכן, לאמן קבוצה תחרותית זה משהו שבוער בי. אני עומד לסיים תואר בחינוך וחברה עם התמחות בספורט, במסלול לימודים שמשיק לעולם האימון. כשראיתי שיש נכונות מטעם הבעלים וההנהלה שאשתלב באימון במועדון זה קרץ לי. בתחילה הוצע לי לאמן את קבוצת הנוער, אך מאחר ואין לי תעודת אימון שמתאימה לאימון בליגת העל, הוחלט שאני אאמן את קבוצת נערים א’ – קבוצה שבעונה שעברה שיחקה בליגת העל ובעונה הקרובה תשחק בליגה הארצית, בגלל ירידת קבוצת נערים א’ בעונה האחרונה מליגת העל. הוצע לי גם להיכנס לצוות המקצועי של הקבוצה הבוגרת וזה גם כבוד גדול ואתגר עבורי וכמובן שאני שמח על כך”.

איך שיתוף הפעולה שלך עד כה עם מנחם קורצקי? איך זה לחזור ולשתף פעולה עם רביד גזל?

“החיבור הראשוני עם מנחם טוב. אנחנו מדברים כמעט כל יום, מחליפים דעות ומחשבות, מקיימים סיעור מוחות. אני שמח שגם רביד גזל חלק מהצוות. שיחקנו יחד בעונת האליפות ובחצי העונה שאחריה, התאמנתי תחתיו בכפר סבא, היו לנו הרבה רגעים יפים יחד. שמרנו על קשר לאורך השנים ואני שמח לחזור לשתף איתו פעולה”.

אחרי חמש שנים של מגורים בקרית ים ומספר שנים של מגורים בקרית שמונה, חזרת לקיבוץ. התרגלת לחיים הקיבוציים?

“בגדול, כן. האמת שכשחזרתי לשחק בקרית שמונה עוד היו מחשבות להישאר בקרית ים, שם רכשנו בית. הגענו לאיזה סופ”ש משפחתי בקיבוץ, חברי הטוב עוד מהימים במחלקת הנוער של קרית שמונה, נתי גולני, הוריד לנו את האסימון שכדאי לחזור לכאן. גלית, רעייתי, ואני הסתכלנו אחד על השניה והחלטנו שחוזרים. יום למחרת גלית רשמה את הילדים למסגרות, ארגנה את כל האופרציה שקשורה למעבר דירה. התקבלנו לחברות וחזרנו. אנחנו מאושרים עד הגג, הנחיתה הייתה רכה. חזרה טבעית למקום שגדלתי ואני רוצה לגדל את הילדים. הזדמנות טובה לחזור ולחיות בחיק המשפחה. גם שתי אחיותיי גרות בקיבוץ. ההורים שלנו מאושרים, עשרה נכדים קטנים סביבם”.

הרבה אנשים השפיעו על הקריירה שלך, אבל מי הכי הרבה?

“רעייתי, גלית. אנחנו מגיל 16 ביחד. כבר מאז היא באה איתי למשחקים לנוער וליוותה אותי לכל מקום. תמיד הייתה מאחורי, מלפניי ומצדדי. קריירה של שחקן כדורגל יש בה הרבה עליות וירידות, הרבה התמודדויות מורכבות של מעברי קבוצות, היעדרויות מהבית. קשה מאוד לעשות את הדרך הזו בלי תמיכה מהבית.  השקט, התמיכה, המילים טובות, ההקרבה – במיוחד בתקופות הקשות והלא טובות, הם אלה שעזרו לי להתמודד ולצאת מהם. גלית היא גלגל הצלה נפשי. אופי שקט וצנוע, לא אחת שישמעו ותנסה להתבלט, תמיד תעשה את שלה על הצד הטוב ביותר מאחורי הקלעים ובשקט. היא לא רק בת זוג מדהימה, עם אמא מושלמת לשלושת ילדינו ואני מעריץ אותה”.

ובגזרת המאמנים, מי השפיעו עליך הכי הרבה?

“בתחילת הדרך זה היה רן בן שמעון. תחתיו הייתה הפריצה הגדולה שלי, זומנתי לנבחרת, הייתי בקבוצה שעשתה דברים גדולים. בהמשך הדרך זה אופיר חיים, שעושה חיל באימון נבחרת הנוער. אופיר קלט אותי בהפועל עפולה אחרי תקופה לא טובה, ידע איך לדבר איתי ולהפעיל אותי, כדי להפיק ממני את המירב. בהמשך שיתפנו פעולה בהפועל כפר סבא מליגת העל. אופיר היה קרן אור בקריירה שלי, הרבה בזכותו חזרתי לליגת העל”.

זכייה באליפות וזימון לנבחרת היו הרגעים הגדולים ביותר שלך, אבל אני רוצה לחזור איתך לרגע גדול ואולי אפילו מכונן – השער בבילבאו. שתף אותנו בחוויה.

“זה היה מסע בלתי נשכח. איזי שרצקי חכר מטוס והגענו לשם ישירות, אחרי עצירה קצרה לתדלוק. מהרגע שהגענו לבילבאו המאמן גילי לנדאו, שעד היום שומר איתי על קשר ומזכיר לי בכל שיחת יום הולדת וחג את הנסיעה ההיא, ביקש מאיתנו להיות רפויים, ליהנות מהחוויה ולא להגיע לחוצים למשחק. טיילנו בעיר וספגנו אווירה. ביום המשחק עליתי למגרש עם הקפטן של בילבאו והנחנו זר ליד פסל בדמות שחקן עבר גדול שלהם. התמודדנו שם מול קבוצה מצוינת, קהל חם שיוב על הקווים, חלקו היה קצת עוין. לאורך רוב המשחק הם לחצנו אותנו, אבל דווקא אנחנו כבשנו ראשונים. אני זוכר שהיה שקט מטורף, התחבקנו. השער נתן לי הרבה ביטחון. בהמשך אפילו הצלתי שער מהקו. דני היה ביום גדול והציל הרבה שערים. חוויה מיוחדת במינה”.

כשאתה יושב בכורסא, איזה ליגות בעולם שואבות אותך?

“ליגות ישראליות. אני לא טיפוס שיושב לראות ליגות מהעולם. אני הרבה יותר מתחבר לכדורגל שלנו, לשחקנים שאני מכיר מכאן, לחברים. הרבה יותר מעניין אותי”.

ציפור קטנה לחשה לנו, שגם בעונה הבאה נראה אותך משחק…

“זמן קצר אחרי שהודעתי על פרישה, פנו אלי מקבוצת ותיקי עירוני קרית שמונה והציעו לי להצטרף. עבורי זו הזדמנות לשחק עם חבר’ה שאני מכיר מהסביבה ועם חברים טובים בחיים האישיים כמו אסף פחימה, צח בוגטוס ונתי גולני, אותם אני מכיר עוד מימי מחלקת הנוער. מראש הודעתי שלא אוכל להתחייב למסגרת אימונים ומשחקים, אני אגיע בהתאם לזמן שעומד לרשותי. אני מקווה שיהיו לנו הרבה רגעים כייפים יחד על הדשא”.