“ספורטאית החודש” שלנו היא השחיינית ניקול וויבודה, שזכתה בשבוע שעבר במדליית כסף בתחרות שחייה אומנותית במסגרת אולימפיאדת הילדים.
*. צילום: גיא יחיאלי – איגוד השחייה
קבוצת השחייה האומנותית של אגודת השחייה של הפועל גליל עליון חזרה עם 17 מדליות מאולימפיאדת הילדים, שנערכה לפני כשבועיים בבריכת מכון וינגייט. להישג מרשים במיוחד הגיעה ניקול וויבודה, בת 14 ממטולה, תלמידת בית הספר “הר וגיא”, שזכתה במדליית כסף. מחצית מחייה ניקול וויבודה עוסקת בתחום, אליו היא הגיעה בעקבות אמה, מאמנת הקבוצה – ילנה טוליאגנוב, שהייתה גם היא שחיינית מצליחה בעבר וכיום עושה חיל באימון. ההצלחה הגדולה של ניקול, שנובעת מהתמדה ראויה להערכה, מזכה אותה בתואר “ספורטאית החודש” שלנו.
ניקול, איך את מסכמת את התחרות?
הייתה תחרות טובה ומוצלחת. מאוד שמחה על ההישג, אבל מצד שני מאוכזבת קצת מעצמי. הרגשתי שכתוצאה מהלחץ לא הייתי במיטבי והביצועים שלי לא היו כמו שרציתי. המיקום פחות חשוב לי משביעות רצון מרמת הביצוע. מעבר לזה, היה מאוד כיף. בתחרות הזו השתתפו הרבה בנות, נסענו במיניבוס נסיעה ארוכה וכייפית, הגענו באווירה מאוד טובה לתחרות ואני שמחה שחזרנו עם הרבה מדליות. הקבוצה שלנו מתאמנת בהיקף אימונים מופחת בהשוואה לנציגות של קבוצות אחרות, מה שעוד יותר מעצים את ההישג”.
להתאמן תחת אמא. איך זה מרגיש?
“אמא שלי הייתה שחיינית אומנותית והיא זו שדחפה לתחום. שחייה רגילה קצת משעממת אותי ובשחייה אומנותית אני מוצאת את עצמי הרבה יותר. אמא תמיד גאה בקבוצה ובי בלי קשר למיקום. היא חלק מאיתנו. בהתחלה היה קשה יותר לשנינו לעבוד יחד, אבל עם הזמן נהיה טוב יותר. התרגלנו אחת לשניה. בענף הזה מאוד מקובל העניין של בנות שממשיכות דרך ומתאמנות אצל אמא. אמי תמיד אומרת, שאם היא לא הייתי מתאמנת אצלה, הייתי הרבה יותר מפיקה מעצמי. היא הייתה מעדיפה שאגדל אצל מאמנת אחרת. מהצד זה יכול להראות לאנשים שכיף לי, שאולי אני מקבלת איזשהן הנחות, אבל זה ממש לא ככה. לאורך תקופה סבלתי מחוסר ביטחון, לא תמיד הייתי מאמינה למחמאות שלה – כי לא ידעתי לשפוט אם הן אמיתיות או שזה בגלל הקשר המשפחתי”.
מה גורם לך להתמיד כל כך הרבה שנים?
“מאוד קשה להתמיד, זה מאוד לא מובן מאליו. יש אכזבות ומשברים שגורמים לנשירות, אבל יש גרעין שרץ כמה שנים יחד, אנחנו תמיד אחת בשביל השניה ולא משנה כמה זמן מכירות. זה עזר לכולנו לעבור גם את התקופות הפחות נעימות בצורה טובה. באולימפיאדה, כהשקריאו את שמות הזוכות, התרגשנו וצרחנו מאושר ושמחנו אחת בשביל השניה. גם אלה שלא זכו התרגשו ופרגנו. אי אפשר להצליח בלי התמיכה החזקה הזו”.
מה המטרות שלך להמשך?
“צנועות מאוד – להמשיך וליהנות ממה שאני עושה”.
