לראשונה מזה שנים אלרואי כהן שובר שתיקה בפינת “מאמן החודש”. על ההסתבכויות, הפרישה המוקדמת, החזרה לצפון והאנרגיות שהוא שואב מאימון ילדים בגולן.
עונת 2009/10, שהייתה עונת החזרה של עירוני קרית שמונה לליגת העל, הייתה עונה שבה הרבה כדורגלנים צעירים ואלמונים פרצו לתודעה והיו מביניהם כאלה שהמשיכו לעשות חיל גם בליגת העל בבמות מרכזיות – שחקנים דוגמת שיר צדק, אדריאן רוצ’ט והשוער דני עמוס, שהיו שותפים לעונת האליפות, זומנו לנבחרת הלאומית ושמרו עד לימים אלה על רצף בליגת העל. מי שבאותה תקופה צפו לו שיגיע הכי רחוק מכולם, שחקן הכנף אלרואי כהן, דווקא הוא מצא את עצמו פורש ממשחק בגיל 26 – ולא בגלל פציעה.
אלרואי כהן, שבעונת העליה כבש 5 שערים והיה מעורב בלא מעט כיבושי שערים ובזכות הצטיינותו זומן לסגל הנבחרת הצעירה, מצא את עצמו עונה לאחר מכן הופך לדבר הכי חם בכדורגל הישראלי: פתיחת העונה המוצלחת של קרית שמונה לא נעלמה מעיניו של המאמן הלאומי, לואיס פרננדז, שהזמין את השחקן האלמוני משהו לסגל הנבחרת לקראת משחקי מוקדמות אליפות אירופה. כהן פתח כמגן ימני במשחק הביתי מול קרואטיה, שהסתיים בהפסד 2:1, שלושה ימים לאחר מכן עלה כמחליף במשחק ההפסד 1:2 של הנבחרת מול יוון. כהן הצטיין במדי קרית שמונה, כבש בסיבוב הראשון 7 שערים ובישל עוד 7 נוספים, הפך לסחורה חמה ומבוקשת: מכבי ת”א והפועל ת”א ניהלו מאבק על שירותיו, הפועל הייתה זו שהגישה את ההצעה הכספית המשתלמת יותר לרכישת כרטיסו – כ-800 אלף יורו ו-20 אחוז מהעברה עתידית של איתי שכטר לגרמניה. המעבר לת”א היה בצמוד למי שהייתה בת זוגו ולימים רעייתו, הדוגמנית שיר אלמליח.
אלרואי כהן עבר להפועל ת”א ואחרי חצי עונה של קשיי התאקלמות, הגיעה לה עונה מוצלחת שבה כבש 6 שערים ובישל עוד שערים נוספים, כשזכור יותר מכל שער בבעיטה מרשימה מחוץ לרחבה במשחק הניצחון 1:3 בדרבי מול מכבי. אלא שדווקא אז, כשנראה היה שכהן בדרך הנכונה, חילוקי דעות עם הנהלת הפועל ת”א הובילו אותו לישיבה ממושכת ביציע. בעונה שלאחר מכן, הצטרף בשלב מאוחר יחסית למכבי פ”ת, לא הטביע בה חותם ובהמשך התאמן תקופה עם בני יהודה ת”א, אך לא חתם בשורותיה בסוף. כהן עוד ניסה את מזלו בסיבוב של מבחנים ברחבי אירופה ואפילו בארצות הברית, אך הדברים לא הבשילו וכך מצא את עצמו באמצע העשור הקודם, כשהוא בן 26 בלבד. כהן הודיע שהוא עובר לנהל את הקריירה של בת זוגו, אך מכאן הדרך לגירושין הייתה קצרה, לטענתו זה היה צעד אחד יותר מדי. גם הסתבכות מסוימת בהימורים הייתה חלק מהתקופה במרכז, אבל מעל הכל – מצא את עצמו כשחקן בהצגה שהוא לא רצה להיות בו.
לפני כשנתיים אלרואי כהן פתח דף חדש בחייו. כהן שב לכור מחצבתו, קצרין, מונה לרכז חוגי ספורט באשכול אופק של המועצה האזורית גולן, במקביל להיותו מאמן של קבוצה בחוג כדורגל. בעונת הכדורגל האחרונה זכה כהן לשדרוג, כשמונה לרכז הכדורגל במועצה, במקביל למינויו למאמן קבוצת ילדים א’ של מ.ק קצרין – שעשתה עונה מוצלחת מאוד בליגת צפון 1, כל זאת לצד אימון של שתי קבוצות חוג באשכול אלעל ובאשכול אופק בדרום הרמה. החיים החדשים של אלרואי כהן פחות נוצצים, אבל הרבה יותר אמיתיים ושלמים, כך הוא טוען. לאור הצלחתו הגדולה בתפקידיו, אנו מוצאים לנכון להעניק לו את תואר “מאמן החודש” ולארח אותו לראיון שבו הוא שובר שתיקה ארוכה, משתף בסיבות שהביאו אותו לפרישה מוקדמת, למערבולות בחיים האישיים, לעשייה העכשווית שלו ולשאיפות שלו להעלות את הרמה המקצועית של הכדורגל בגולן.
אין הרבה כדורגלנים, שפרשו בגיל 26 ממשחק, בגלל סיבה שאינה רפואית. מה גרם לשחקן שכבר לבש מדי נבחרת, נחשב לשחקן מוביל, להודיע על פרישה בגיל כל כך מוקדם?
“תחושה של מיאוס וגועל מכל מה שחוויתי. לאורך הפרק שלי בכדורגל שילמתי מחיר יקר על תמימות מול הנהלות ומול סוכנים, בכל מה שקשור להתנהלות כספית. אני כל כך לא במקום הזה של כל האינטריגות שיש בכדורגל הישראלי, שכנראה שזה פשוט לא התאים לי. פרצתי בקרית שמונה ומבחינה מקצועית וחברתית היה לי מאוד כיף בקבוצה, הרגשתי שאני נמצא לצד אנשים שהם קודם כל בני אדם טובים. פתאום מצאתי את עצמי כמו סחורה חמה. רציתי לעבור למכבי ת”א ולשחק תחת מוטי איווניר – שאימן אותי בנבחרת הצעירה, אבל בגלל שההצעה של הפועל ת”א השתלמה יותר לקרית שמונה, הרגשתי שלוחצים עלי לעבור להפועל ת”א. עברתי למרכז הארץ יחד עם שיר, פתאום זה להיות הרבה יותר באור הזרקורים של התקשורת. הצמידו לי תוויות של בליין ונהנתן, למרות שאני אחד שחיי הלילה לא מעניינים אותי, אבל בגלל שהלכתי להשקות עם שיר, קל היה להצמיד תוויות, במיוחד שאתה לא משת”פ של עיתונאים שצמאים לסקופים. בהפועל ת”א לא הרגשתי שאני מתחבר לווייב שהיה בחדר ההלבשה. כדי להיות מהחבר’ה מצאתי את עצמי נסחף להתנהגויות שלא באופי שלי. זה המשיך איתי הלאה בתקופה במרכז. עברתי כל כך הרבה דברים לא נעימים, הרגשתי שאני צריך לרצות אחרים יותר מאת עצמי. משכתי ומשכתי, עד שהחלטתי לעשות קאט”.
מה החזיר אותך לגולן?
“בחודשים הראשונים של משבר הקורונה גרתי במגדל יוקרתי בבת ים, קומה 25, קו ראשון לים. באותה תקופה עבדתי בחברה להספקת לידים. מצאתי את עצמי תקופה ממושכת בחל”ת. כמו כולם, גם אני שקעתי במחשבות ותהיות בנוגע לעתיד. יום אחד עיינתי באחד מהעיתונים מהגולן וראיתי שדרושים מאמנים ומדריכי כדורגל. זה הוריד לי את האסימון. הבנתי שהדבר הכי נכון עבורי זה לחזור למקום שבו אני הכי מרגיש בבית, המקום שאני הכי אוהב ובעיקר – המקום שבו אני הכי יכול להיות אני. עבורי זו זכות גדולה לחזור לשורשים שלי, לעבוד במועדון שבו התחלתי את דרכי כילד עם חלומות, זו הרגשה של שליחות לעזור בפיתוח הכדורגל כאן. אני עובד לצידם של אנשים מדהימים – בראשם מנהל מחלקת הספורט במועצה, רן אבן דנן, והמנהל המקצועי של מחלקת הנוער של קצרין – קובי בדש, אופק שטיינר שמסייע לי במלאכת האימון. יש כאן בשפע אנשים טובים, ערכיים, אני עובד עם ילדים שבאים מבתים טובים עם הורים שיודעים לכבד וחי באזור המדהים והמיוחד שלנו”.
החיים המגוונים במרכז לא חסרים לך.
“ממש לא. חזרתי לכאן, אמנם רוב חברי הילדות שלי לא כאן, ואלה שכן אין הרבה אופציות בילוי בגולן, אבל זה עדיף על השיגעון של אורח החיים במרכז. מעבר לזה, כמו שציינתי, אני מוקף כאן באנשים איכותיים וטובים, קרוב למשפחה שלי, שזה שווה הכל”.
בעולם מחלקות הנוער אין הרבה מאמנים עם רזומה משחק כמו שלך. לרוב מאמנים שכיכבו בליגת העל לא מוצאים את עצמם בעולם הזה. מה שונה אצלך?
“האמת שבהתחלה אני די חששתי מזה. לא ידעתי אם יש לי את מידת הסבלנות שנדרשת לעבודה עם ילדים. כשראיתי את אותה מודעת דרושים, הבנתי שיש חסך גדול בתחום באזור שלנו והרגשתי שזה הזמן ללכת על זה. הצטרפתי לחבר’ה מהמועצה, שבהתחלה היו סקפטיים. פתחנו שתי קבוצות והיינו עם 90 ילדים, בעונה הזו כבר היו לנו הרבה יותר קבוצות ואנחנו עומדים על 250 ילדים פעילים. בעבודה מאומצת הבאנו מאמנים טובים, שיכולים להרים פה את הרמה. הקבוצה שלי הייתה מהטובות בליגה, קבוצת נערים ג’ זכתה בצורה מרשימה באליפות. בעונה הבאה יהיו לנו עוד קבוצות ליגה, יכול להיות שיהיה מיזוג של קבוצת הנערים עם בני ממב”ע – כדי שאפשר יהיה לרשום קבוצה בליגה הארצית. קורים כאן דברים ואני שמח מאוד: אני כמאמן עושה הכל כדי להפתח, אני דולה מידע מכל מקום אפשרי בכל מה שקשור לאימון ילדים, כדי להצליח בתפקידיי”.
קבוצת ילדים א’, שאימנת העונה, הייתה קבוצה מובילה בליגה ששיחקה. איך אתה מסכם את העונה?
“עונה מצוינת, עונה שבה לרוב השחקנים זו הייתה עונה ראשונה במסגרת תחרותית והתחרנו מול קבוצות עם יותר וותק בליגה. בקבוצה שלנו רק 40 אחוז הם ילידי השנתון של שכבת הגיל הזה, היתר קטנים בשנה ואפילו בשנתיים. לצערי, יש בליגה הזו תופעות פסולות בחלק מהקבוצות של שיתוף שחקנים בוגרים מגיל השנתון לכאורה, קבוצות שבוחרות לא להתייצב למשחקים, זה מוריד מערך הספורט, אבל אנחנו מוצאים את מקורות האושר והסיפוק שלנו מההתקדמות, מהביחד, מהגיבוש החברתי ואני שמח מאוד”.
מי המאמן שהכי התחברת לדרך האימון שלו וממי אתה שואב אנרגיות?
“עברתי אצל מאמנים גדולים ומכובדים כמו אלי גוטמן, דרור קשטן, לואיס פרננדז. מכולם יש דברים טובים לקחת, אבל המאמן שהכי השפיע אלי והתחברתי לדרך שלו הוא רן בן שמעון, שלא בכדי הוביל את קרית שמונה לאליפות ונחשב למאמן שהוא מאסטר בקידום צעירים”.
עם ברק בכר חלקת את קו ימין בעירוני קרית שמונה. האמנת שהוא יצליח כך באימון?
“ברק הוא אחד האנשים היותר טובים ומקסימים שפגשתי בכדורגל. היו בינינו יחסים טובים כששיחקנו יחד. כשברק התחיל לאמן, הייתי קצת בתהייה לגביו, כי הוא היה טיפוס אהוב בחדר ההלבשה אבל לא מאלה שמתבלטים והיה די שקט, לא ידעתי איך זה יסתדר לו מול אגו של שחקנים. ברק, בדרך שלו, הצליח בכל מקום לחבר שחקנים למטרות על הצד הטוב ביותר. אין לי ספק, שזה שילוב של האיכויות שלו ביחד עם המקום והכבוד שהוא נותן לצוות שעובד לצידו. אני מאוד שמח בשבילו שהוא מצליח ומאחל לו שזה יימשך”.
מה המטרות שלך לעתיד?
“יש לנו הרבה שאיפות וחלומות להקים כאן מועדון תחרותי והישגי, שייתן לילדי הגולן והסביבה תנאים טובים להתפתח. לי מאוד חשוב, שאחרי כל מה שעברתי בכדורגל, אני אוכל להיות כאן בשביל הילדים האלה, כדמות שתעזור להם בהכוונה נכונה, כדי שהם לא יעברו את מה שאני עברתי. בתפיסת העולם שלי, אנחנו כמועצה צריכים לסמן ענף מסוים ולשאוף להיות בו משהו בקנה מידה גדול, כמו שבגליל העליון הרבה שנים שמו את הכדורסל בקדמת הבמה. בקרוב יחלו עבודות לבניית מגרש סינטטי חדשני. יש כאן תנאים מצוינים להקמת אקדמיה ולפיתוח שחקנים”.
