“ספורטאי החודש” שלנו הוא אור חסין, שסיים פרק ארוך ומוצלח במחלקת הנוער של עירוני קרית שמונה, אותו הוא מסכם בראיון הבא, בו הוא מביט אל העתיד.
תשעה ימים חלפו מאז שקבוצת הנוער של עירוני קרית שמונה סיימה עונה מספר 15 ברציפות בליגת העל לנוער. בשלוש העונות האחרונות שחקן מרכזי בהצלחת הקבוצה היה הבלם אור חסין בן ה-20, בן למשפחה שורשית וענפה מקרית שמונה. אור חסין ענד מגילאי הילדים ועד גיל הנוער את סרט הקפטן, זאת בשל תכונות האופי המנהיגותיות שלו. במהלך העונה האחרונה היה מהסיבות המרכזיות לכך, שקבוצתו לא נאבקה ולו לרגע אחד במאבק כנגד 5 המקומות שהובילו לירידת ליגה. בעונה האחרונה רשם 25 הופעות במדי קבוצת הנוער, בהן כבש 2 שערים. בנוסף, רשם דקות ראשונות בשלושה משחקים במדי קבוצת הבוגרים בהם נכנס כמחליף. אחרי שקבוצת הנוער של קרית שמונה בהדרכתו של אלון זיו הצליחה לספק שלושה שחקנים שורשיים למרכז ההגנה של הקבוצה הבוגרת – איתי בן שבת ועוד שניים שנמכרו לקבוצות מובילות בארץ, עידן נחמיאס ממכבי ת”א ואורי דהן ממכבי חיפה, במועדון מאמינים שגם אור חסין בדרך לאותו מקום. רגע לפני שהוא הופך להיות שחקן בוגרים “במשרה מלאה”, זה הזמן שלנו להעניק לו את תואר “ספורטאי החודש”.
לקח אותו אישית
לפני שנגיע לראיון עם אור חסין, זרקור ממי שליווה באופן צמוד והדוק את אור חסין במהלך שלוש העונות כשחקן נוער הוא המאמן אלון יוגב, שערך עמו אימונים אישיים. יוגב, שעבד גם עם אורי דהן, סמואל בראון וזיו מורגן, שם דגשים על האיכויות של אור חסין – ויש הרבה כאלה: “ברמת העבודה אחד הפרמטרים המרכזיים שעבדנו עליו הכי הרבה זה חיזוק הרגל הלא דומיננטית, במקרה שלו זו רגל שמאל. בהתחלה זו הייתה מגבלה, עם הזמן זה השתפר והיום יש לו משחק רגל מעולה. יוצא עם הכדור קדימה, נותן כדורים ארוכים, מסירה טובה גם בימין וגם בשמאל, מחלץ כדורים וישר מוציא את הקבוצה קדימה עם מסירה חכמה. אור ניחן בנוכחות חזקה וטובה על המגרש, במנהיגות, בהובלת קו הגנה, במשחק ראש, בתיקולים. הוא מאוד מורגש ואי אפשר לפספס אותו. יש בו שילוב מיוחד של כישרון, אבל בעיקר של עבודה קשה. מנהיג אמיתי במגרש ומחוצה לו, אחד שתמיד יהיה שם בשביל הקבוצה ובשביל החברים שלו”.
מוסר העבודה של אור חסין הוא חריג בקנה מידה ישראלי, לדבריו של יוגב: ” הוא עובד קשה מאוד בכל מסגרת. בעבודה המשותפת שלנו, אין שעה שהוא לא ראה את המגרש בכפר סאלד – אם זה בראשון ב-6 בבוקר ואם זה בשעות הצוהריים בשיא החום. הוא דורש מעצמו את המקסימום עד שהביצוע והתנועה יהיו בדיוק כמו שצריך. יש לו רעב תמידי להצליח”.
אלון יוגב מאמין בפוטנציאל של אור חסין ללכת בעקבות הבלמים, שכבר עלו מקבוצת הנוער והשתלבו בהצלחת הקבוצה הבוגרת: “אור כבר זכה לדקות ראשונות בקבוצת הבוגרים, אני מקווה ומאמין שיהיה שחקן שחקן רוטציה ומאמין שאם הזמן יהיה שחקן הרכב. במידה ולא יסבול מפציעות או מחוסר מזל כלשהו, יש לו פוטנציאל להיות בלם טוב ברמה הארצית ואפילו יציאה לחו”ל יכולה להיות על הפרק”.
אור, איך אתה מסכם 14 שנים בכמה משפטים?
“פרק מאוד ארוך ומרכזי בחיים שלי. התחלתי בבי”ס לכדורגל, עברתי את כל מאמנים, התחברתי לכל האנשים, הייתי קפטן לאורך כל הדרך. קיבלתי את המקום שלי, כיבדו אותי. אני שמח שהצלחתי להחזיר ביכולת טובה והייתי שחקן משמעותי לאורך כל השנים. אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהיו בדרך ועזר לי, תודה מיוחדת לדורון שנפר, יו”ר המחלקה, שליווה אותי מגיל קטן. נגמר פרק בצורה מרגשת. אני חושב שלאלון זיו, שאימן לאורך כל התקופה בנוער, היה חלק משמעותי בהתפתחות שלי כשחקן. המון שיחות, המון טיפים וכיוונים מקצועיים לפתח את המחשבה להשתפר. ברמה האישית תמיד כיבד אותי, גם אם התנהגתי פחות נכון, תמיד הסביר לי בשביל לקדם אותי. אני חייב לו תודה גדולה ואני בטוח שיצליח בדרכו החדשה בהפועל עכו ובהמשך. קיוויתי שהוא יסתיים עם זכייה בגביע, כשלנו במשימה. הפנים קדימה לקבוצת הבוגרים”.
במה הכדורגל השפיע על החיים שלך?
“השפיע בצורה מאוד חיובית. לאורך כל השנים ראיתי את עצמי סוג של מנהיג. ככל שנותנים לך אחריות ונותנים להוביל, אתה שם לב איך להתנהל טוב יותר, לעזור לאלה שפחות בולטים, אתה לומד להיות הרבה יותר אנושי וחברי, מחובר לסביבה. הרבה חברים רכשתי לחיים מהכדורגל. הרבה ממי שאני היום זה כתוצאה מהדרך שעברתי. העדות הכי טובה לכך, היא שבעונה הראשונה פחות שיחקתי, באמצע העונה נכנסתי להרכב ואחרי כמה משחקים אלון מינה את איתי לקפטן שני ואחרי זה לקפטן ראשון, למרות שהייתי מהצעירים ביותר מקרב שחקני הקבוצה”.
מה הרגעים הבלתי נשכחים שאתה לוקח מהתקופה הזו?
“לשמחתי, רגעים עצובים ממש לא היו. הרגע הכי עוצמתי היה לפני 4 שנים, כשהצלחנו להישאר בליגה במשחק המבחן השני מול הפועל חדרה, שהתייצבה למשחק השני אצלה בבית, כש-0:0 מספיק לה כדי לעלות על חשבוננו. הובלנו 0:2 מהיר, קיבלתי כרטיס אדום בדקה ה-30 וירדתי בדמעות מהמגרש. לאורך כל המשחק הייתי על קוצים. חדרה הצליחו להשוות ל-2:2, תוצאה שהייתה לנו טובה בזכות יחס שערים. חששתי שנספוג עוד שער ונרד ליגה, שזה כתם ענק. המשחק הסתיים בתוצאת שוויון 2:2, השופט שרק ובסיום המשחק בכיתי מאושר ושמחה שעמדנו במשימה”.
בעונה הקרובה צפויה לך סיטואציה חדשה בקבוצת הבוגרים. ידוע שלבלמים שעולים מהנוער יותר קשה להשתלב משחקני התקפה. איך אתה מכין את עצמך?
“אני מבין לקראת מה אני הולך. כבר במהלך העונה התאמנתי בבוגרים, שותפתי כמחליף. אני מבין את הכבוד שצריך לתת ומבין שאני בא לסיטואציה אחרת. אני מבין את זה ומקבל. אני הולך להתרכז רק במה שתלוי בי – לעבוד קשה ולהראות לצוות שאפשר לסמוך עלי. אני מקווה שבעזרת השם ההזדמנות תגיע והדברים יילכו כמו שאני רוצה וחולם. אין דבר שאני רוצה יותר מלייצג את המועדון ואת העיר שלנו”.
מי המודל לחיקוי שלך?
“אני רואה הרבה כדורגל מהעולם, מאוד אוהב ליגה אנגלית. וירג’יל ואן דייק – בלם ליברפול, עושה דברים יפים. הוא שקט ורוגע. לטעמי, הבלם הכי טוב בעולם”.
שתף אותנו בחלומות שלך
“השאיפות הכי גדולות שלי הן להצליח להשתלב בקבוצה, לזכות איתה בתארים ולהגיע ממנה לליגות בכירות ולנבחרות. מה שכן, אם מסתכלים יותר מדי רחוק שוכחים את הדרך, אז אחרי שהרשיתי לעצמי קצת להפליג במחשבות, אני חוזר למטרות הקרובות שלי: להתקדם שלב שלב, לצבור דקות משחק והשמיים הם הגבול”.
