אל אל רפאל

“ספורטאית השבוע” שלנו, הדר רפאל, כדורסלנית הפועל גליל עליון, זכתה לזימון לסגל נבחרת הנשים בשלישיות. שמחים לארח אותה לראיון.

קבוצת הנשים של הפועל גליל עליון סיימה לפני תשעה ימים עונה ארוכה ומאתגרת, שבה התמודדה בהצלחה על אליפות הליגה הלאומית, למרות סגל קצר, שהורכב בחלקו משחקניות שחזרו מפרישה ומשחקניות בגילאי נערות. במהלך העונה עברה הקבוצה מכת קורונה, אך למרות זאת שבה בגדול וניצחה 11 משחקי ליגה ברצף וסיימה את העונה הסדירה במקום השלישי. בסדרת חצי גמר הפלייאוף נחלה הפסד 2:0 למכבי רעננה, שניצחה את המשחק השני בקרית שמונה ביתרון של נקודה אחת וסיימה לגליל עונה מוצלחת, אך עם תחושה של החמצה, שכן רוב ההפסדים של הקבוצה העונה היו על חודן של נקודות בודדות. שחקנית מרכזית בהצלחתה של הקבוצה העונה היא הגארדית הדר רפאל בת ה-29, רואת חשבון מת”א, שהצטרפה לפרויקט בגליל אחרי שהייתה שחקנית מרכזית בקבוצות מצליחות בליגה הלאומית.

הדר רפאל הייתה יציבה לאורך כל העונה והייתה דמות אהודה בקרב השחקנים, הצוות המקצועי וקהל האוהדים הנאמן של הקבוצה. בשבוע שעבר הייתה לשחקנית היחידה מהליגה הלאומית שזומנה לסגל הרחב של נבחרת ישראל בשלשות (3X3).  בדיוק בנקודת הזמן הזו, קצת יותר מחצי שנה אחרי שאירחנו אותה לראיון בפינת “ספורטאית השבוע”, הדר רפאל שוב כובשת את הפינה. מכאן נמשיך לראיון שערכנו עמה.

הדר, לסיים עונה עם זימון לנבחרת. איך זה מרגיש?

“אני תמיד אומרת, שלשחק בסגנון של 3X3, זה הדבר שאני הכי אוהבת. בעבר נסעתי לאליפויות אס”א של אוניברסיטאות ממש נהניתי להשתתף. לקחתי אליפויות, כולל אחת שבה קלעתי שלשת ניצחון (ניתן לראות בסרטון וידאו) וזה היה מרגש. זה תחום שצבר תאוצה, אני שמחה שהפך לאולימפי. אילן קובלסקי, אחראי התחום באיגוד הכדורסל, מכיר אותי הרבה מהאליפויות האלה, הוא התקשר ואמר שהוא רוצה שאני אבוא וממש התרגשתי. אני זוכרת את עצמי כמה שעות מנסה להרגע. אם היה משהו שציפיתי וחיכיתי לו, זה לזה. בתחרויות שנערכו בימים האחרונים לא נטלתי חלק, אבל מאוד מקווה שבהמשך”.

מה הדברים הטובים שאת לוקחת מהעונה הזו?

“היה טירוף. אין דברים כאלה. משהו יוצא דופן, עוצמתי וחוויתי. מגיעה תודה גדולה למנהל הקבוצה הקודם, עוז אוחנה, ששכנע אותי להגיע. ברמה האישית הרגשתי שכל האנשים במערכת עשו הכל, כדי שיהיה לי הכי טוב ונוח. המשפחה היקרה של נבו נביזדה, עוזר המאמן, היו המשפחה שלי בגליל בשנה הזאת. חוויה גדולה לשחק בקבוצה שיש לה גרעין אוהדים תומך במשחקי הבית, זה משפיע על היכולת. הקהל בלתי רגיל. אין את זה בשום מקום. הדחיפה הכי מטורפת. אנשים מדהימים, אזור שקט ומיוחד של אנשים שאוהבים כדורסל ובית. ניסינו לעשות הכי טוב שיכולנו במסגרת התנאים. כמו בכל עונה למדתי הרבה. אני מאוד אוהבת את הבנות, היה חיבור מדהים עם כמה מהן. זיו ברתנא אמרתי עליו בתחילת עונה, שראיתי שיש על מי לסמוך – וצדקתי. זיו עשה עבודה מצוינת בהתחשב בכלים. ליאור סרף, מנהל הקבוצה, עשה הכל בשביל שיהיה טוב. מעיין דיין, עוזרת המאמן, הייתה מהממת ועזרה בצד הרגשי ובתמיכה. מגיעה מילה טובה גם לנבו, שצפוי לו עתיד מזהיר כמאמן”.

מה היה פחות טוב בעונה הזו?

“מבאס שהגענו קרוב לזכייה בתארים ופספסנו במעט הגעה ליעד. עבורי זו החמצה. אני חושבת שבסוף היה קשה מאוד לתמרן עם 6-7 בנות. עברנו הרבה פציעות, ענבר לברון עלתה כמו גיבורה לסדרה מול רעננה, שבוע לפני היא נקעה בצורה קשה את הקרסול. זה לא קל. יכול להיות שיותר עומק זה מה שהיה חסר”.

נראה אותך ממשיכה בגליל בעונה הבאה?

“שאלה קשה. אנשים לא מבינים כמו הקרבה זה דורש ממי שלא גרה כאן. אפילו מי שמנסה להבין לא מצליח כמה קושי והקרבה זה דורש. המרחק הגאוגרפי והעיסוק כרואת חשבון יש להם משקל. אני צריכה לחשוב טוב עם עצמי. בינתיים אני נחה, משחררת מהעונה הזו. דבר אחד אני יכולה להגיד בוודאות: הגליל זה בית חם ומקום מדהים לשחקניות מוכשרות עם אנרגיות טובות”.