כדורגל כדרך החיים

הוא משחק כבלם ושוער, מאמן ילדים וותיקים. אליאב מלכה, “ספורטאי החודש” שלנו, מוכיח גם בגיל 41 תשוקה אדירה לכדורגל.

כל אדם שיתוודע ללו”ז של הכדורגלן והמאמן, אליאב מלכה, בן 41 מקרית שמונה, נשוי + 2, יכול בקלות לחשוב שאליאב מלכה המציא סטארט אפ המקנה לו יותר מ-24 שעות ביממה. בבוקר הוא נהג משאית, בערב מפיק אירועים, בין לבין הוא מאמן את קבוצת ילדים א’ של הפועל מרום הגליל, משחק כבלם בקבוצת הפועל שלומי מליגה ג’ ובערבים פנוים מאמן את קבוצת הותיקים של מרום הגליל, מנהל ומשחק בקבוצת “בניטה” קרית שמונה, שאותה הקים לפני 4 שנים יחד עם חברו, אליעזר פרץ. כששואלים את אליאב מלכה, איך הוא מוצא זמן להכל, הוא מספק תשובה חדה: “ראשית, קרדיט גדול לרעייתי היקרה, שמפרגנת ותומכת, בלי תמיכה מהבית לא הייתי יכול להיות כל כך עמוק בכדורגל. דבר נוסף, כשאוהבים משהו והוא חשוב לך, מוצאים לו זמן. זה לא שאני לא נמצא בבית ולא נותן זמן למשפחה. אני מצליח למצוא זמן להכל. פחות שעות שינה – והכל מסתדר”. ההצלחה הגדולה של אליאב מלכה בכל הגזרות, מזכה אותו בתואר “ספורטאי החודש” שלנו. מכאן נמשיך לראיון שקיימנו עמו.

אליאב, עוד לא נתקלתי באדם שמאמן קבוצה אחת ומשחק בקבוצה אחרת באותה ליגה. איך אתה מצליח לעשות את זה?

“את קבוצת “בניטה” קרית שמונה הקמתי יחד עם אליעזר פרץ, כדי להנציח את ישראל בניטה ז”ל. לא היו מחשבות להיות פעיל בשתי קבוצות. מה שקרה זה, שקבוצת מרום הגליל מצאה את עצמה אחרי פתיחת העונה ללא מאמן. מאחר ואני עובד בקבוצת הילדים, התבקשתי על ידי גיא ארביב, מנהל מחלקת הספורט במועצה, לתפוס פיקוד על קבוצת הותיקים. היה לי קשה ללכת על המהלך הזה, אבל רק בגלל שאני מאוד מכבד את גיא ואת האנשים במרום הגליל, הסכמתי לכך. אני יודע לעשות את ההפרדה בין הפעילויות. ביום שני שתי הקבוצות נפגשו למשחק ליגה, שבסיומו מרום הגליל ניצחה ולקחה אליפות. ישבתי ביציע, כדי לשמור על נייטרליות. היה לי מאוד מוזר ולא קל. אני שמח שמרום הגליל זכתה באליפות ושמח שגם היא וגם בניטה ימשיכו בפלייאוף הארצי. אני מקווה ששתי הקבוצות יגיעו רחוק, אבל שלא יהיה עוד מפגש בין הקבוצות, כי זה יעמיד אותי בסיטואציה מאוד לא מורכבת”.

בבניטה מצאת את עצמך השבוע בשער. ואני חשבתי שאתה בלם…

“בבניטה בשלושת המשחקים האחרונים ששיחקתי עמדתי בשער, בגלל ששני השוערים הקבועים שלנו לא יכלו להגיע למשחקים. השער הוא המקום הטבעי שלי. רוב חיי שיחקתי כשוער, גם במחלקת הנוער של הפועל קרית שמונה ואחרי זה בקבוצות בוגרים ברחבי הצפון. עכברי הליגות הנמוכות, יידעו לספר, שלפני 13 שנה עשיתי מעבר חד מגוש חלב בליגה ג’ לבית”ר צפת בליגה א’, 7 מחזורים לפני תום העונה, הרבה אנשים הרימו גבה ולבסוף תרמתי את חלקי להישארותה של הקבוצה בליגה. בגלל פציעה קשה שעברתי בכתף, נאסר עלי ע”י רופאים לשחק כשוער. מאחר ואני אוהב כדורגל ולא יכול בלי זה, עשיתי הסבה לעמדת הבלם ושיחקתי בהרבה קבוצות בליגה ג’ ובליגה ב’. בקבוצת הותיקים אני יכול לעמוד בשער, כי אין את אותן דרישות ואותם אתגרים שיש בליגות של ההתאחדות לכדורגל”.

עונה ראשונה שלך כמאמן ילדים. איך אתה מסכם את העונה הזו?

“עונה מדהימה במועדון מדהים שזכיתי לשחק בקבוצת הבוגרים שהייתה לו. עונה שהתחלתי אותה בלי הרבה לדעת לאן אני הולך. בסיוע של גיא ארביב ומשה שלי – המנהל המקצועי של מחלקת הנוער של מרום הגליל, הקמנו קבוצה מאפס, מאחר ולא הייתה עתודה של קבוצה. לא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים. היה חשוב לנו ליצור מסגרת ולהתקדם תוך כדי תנועה. מצאנו את עצמנו כבר בשלב מוקדם מנצחים בתוצאות גבוהות וזוכים למעמד של קבוצה מובילה בליגה. בעונה הזו זכיתי להרבה חוויות מיוחדות: היינו בהשתלמות מאמנים מטעם מחלקת הנוער של מכבי חיפה, היינו במשחק של מכבי חיפה יחד עם ילדי המחלקה, בשבוע הראשון של חופשת פסח היינו בטורניר באילת והשגנו בו שני ניצחנות וזו הייתה חוויה מאוד מיוחדת. היה לנו כיף גדול יחד.  בהזדמנות זו, אביע תודה לגיא ארביב ומשה שלי, למנהלת המסורה של הקבוצה – מזל עטיה היקרה, ולשחקנים המדהימים שלי”.

איך עברה עליך העונה כבלם בהפועל שלומי?

“עונה מאוד מהנה. את העונה הזו התחלתי בהפועל תרשיחא, אבל אחרי חודש נוצרה סיטואציה שאפשרה לי לחזור להפועל שלומי – שזה מועדון שמנוהל ברמה של ליגה לאומית – שאפו גדול מגיע ליו”ר ערן גאון ולחבר המועצה עופרי סיידה, שדואגים לכל דבר שהקבוצה צריכה. לא יכולנו לארח משחקים במגרש, אבל הוא היה מצוין לאימונים והוא עובר כעת מתיחת פנים ובטוח שיהיה כיף לשחק שם בעונה הבאה. מעבר לזה, קבוצה עם הרבה חבר’ה טובים. מועדון שהוא משפחה”.

מה התכוננים שלך לעונה הבאה?

“להמשיך בפעילות שלי בכדורגל, כשחקן וכמאמן, לעשות את המקסימום כדי לתרום להצלחת הקבוצות שלי”.