הכדורגלן עמיר (פיצי) אבלס סיים עונת שיא אישית. שמחים להעניק לו את תואר “ספורטאי השבוע”.
העונה הסדירה בליגה א’ הסתיימה זה מכבר. אחד מהשחקנים שכיכבו הכי הרבה בעונה הזו בפינת “השגרירים” שלנו – הפינה שעוקבת אחר כדורגלני הגליל העליון והגולן, המשחקים מחוץ לגבולות הגזרה, הוא עמיר (פיצי) אבלס – קשרה של הפועל הרצליה, שסיים מבחינתו עונת שיא עם תשעה שערים, פי שלושה מהעונה שעברה ולמעשה זו העונה הפוריה ביותר שלו מבחינת הבקעות, עונה שבה ענד את סרט הקפטן של הנציגה הדרומית ביותר של המחוז הצפוני, שבשבוע שעבר הודחה ממשחקי הפלייאוף עם הפסד אכזרי 5:4 בבעיטות פנדלים מול צעירי טייבה. העונה המוצלחת עד מאוד שעוברת על “פיצי” – שם הכינוי שהודבק לו מגיל ילדות בשל מימדיו הצנומים, מזכה אותו בתואר “ספורטאי השבוע”.
בגיל 30, תשע שנים אחרי שחזר לישראל, אחרי מספר עונות באקדמיית כדורגל בספרד, מוצא את עצמו עמיר (פיצי) אבלס בתקופה מאוד מגוונת גם מבחינה גאוגרפית. בשנים האחרונות “פיצי” מתגורר בקיבוץ משמר העמק, אך בשנה האחרונה מצא את עצמו מתגורר מחצית מהשבוע בירושלים לצד בת זוגו – ולא, הוא לא שוכח לבקר בבית משפחתו במטולה. לצד כל אלה, הוא משמש כמנהל אגף תיכונים במחוז מרכז של עמותת “שער שוויון” – שמקדמת פרויקטים של חיבור בין אוכלוסיות דרך פעילויות ספורט בשיתוף פעולה עם בתי ספר יסודיים ותיכוניים ברחבי הארץ. ל”פיצי” יש הרבה מה לשתף בנוגע לעונה הזו, עונה שבה גם הכדורסל תופס אצלו חלק נכבד.
“פיצי”, מה נשתנה בעונה הזו מכל העונות?
“לאורך השנים חלק נכבד מסגנון המשחק שלי כלל דגש על עבודה הגנתית. העונה הזו הקבוצה שיחקה התקפי, המאמן, ארז בנודיס, נתן לי יותר חופש פעולה בחלק ההתקפי, הצטרף קשר אחורי מצוין בדמותו של איתי קצב – שנתן לי ביטחון להצטרף יותר להתקפה ואני שמח שהצלחתי להיות מעורב במהלכים התקפיים וגם לכבוש”.
בעונות האחרונות לא נשארת יותר מעונה אחת באותה קבוצה. מה גרם לך להישאר בהרצליה?
“הפועל הרצליה מועדון עם גישה מקצועית ואווירה טובה, מנוהל ע”י אנשים טובים בדמותם של אלי חיו חמו וניר שטרית, חבר’ה טובים, צוות מקצועי מצוין, אנחנו משחקים באצטדיון עם כר דשא מצוין – שמאפשר לי באופן אישי וגם לאחרים לבוא בצורה טובה יותר לידי ביטוי. הייתה לנו עונה מוצלחת, הגענו לפלייאוף העליון. עם קצת יותר מזל היינו עולים לגמר המחוזות ומי יודע לאן היינו ממשיכים משם”.
לעשות את הדרך ממשמר העמק ומירושלים לאימונים, זה לא מתיש?
“כשכיף בקבוצה אז נהנים מהדרך. בגדול, להגיע מירושלים להרצליה זו נסיעה נחמדה ברכבת של פחות משעה. משם עוד 10 דקות הליכה. גם ממשמר העמק זה לא סיפור מסובך להגיע”.
אתה תמשיך בעונה הבאה בהרצליה?
“בגדול, נראה שיש רצון הדדי להמשכיות. אני אשמח להמשיך בקבוצה. אני מאמין שאם רוב השחקנים יישארו יחד עם המאמן, הקבוצה תוכל להתמודד על עליה ללאומית”.
מצאת את עצמך העונה בנישה חדשה בעמותת “שער שוויון”. כמי שבא מכדורגל מאוד תחרותי, איך זה מתמזג עם פעילות ששמה דגש יותר על אלמנטים חברתיים מאשר על הצד ההישגי?
“אני מאוד נהנה מהעבודה הזו. מה שעמותת “שער שוויון” עושה זו פעילות מבורכת לקירוב בין אנשים מכל המגזרים שחיים בארץ. אני עובד לצד אנשים מדהימים, מלאים בעשייה ויוזמה. הפרויקט הזה התחיל עם ענף קט רגל בבתי ספר יסודיים ועם השנים התרחבה לענפים נוספים כמו כדורסל ולעוד המון פרויקטים חברתיים, שרק עושים ויעשו לנו חברה יותר טובה ונעימה”.
בבסיס שלך אתה בן הגליל העליון. יש זמן להגיע לביקורי בית?
“בוודאי. אחת לשבועיים לפחות אני עולה לסופ”ש במטולה אצל המשפחה. בערב החג עשינו כל השבט המורחב את החג בכפר גלעדי, הצטרפו אלינו גם קפטן קבוצת הכדורסל של הגליל, נמרוד לוי, ומאמן הכושר קוסטאס סטרקידיס. בקיץ בטוח שאגיע יותר, גם כדי ליהנות מהמקומות הקסומים שיש לאזור להציע וגם כדי לעזור לאבי, רון, בטיולי הג’יפים המדהימים שהוא מוציא ברחבי הגליל הגולן”.
אפרופו כדורסל, גם אותך העליה לליגת העל של הפועל גליל עליון הכניסה יותר לעניינים?
“בוודאי. מאז שאני ילד קטן אני אוהד של הקבוצה. הגעתי בעקבות אבי, שהיה איש המשק של הקבוצה. בתור ילד הגעתי לאימונים והכרתי את השחקנים. כל השנים נשארתי אוהד, אבל בעונה האחרונה מצאתי את עצמי הרבה יותר במשחקים. לפני שבוע וחצי הייתי במשחק הביתי נגד חולון, אחרי המשחק המשכתי עם החבר’ה לארוחה במסעדת כביש 90. אני מאוד מחובר לנפשות הפועלות בקבוצה. יש בה הרבה “עמירניקים”, אחי אוהד הוא הפיזותרפיסט, את המאמנים ברק פלג ואבישי גורדון אני מכיר מילדות עוד כשהיו שחקנים. כיף לראות שהקבוצה פורחת בעונת החזרה לליגת העל וחזרה למקום הטבעי שלה בצמרת הכדורסל. שרק ימשיכו לעשות טוב לכל כך הרבה אנשים”.
