פוטסל: נהנים מכל האולמות

קבוצת הכדורגל אולמות של אס”א תל חי סיימה עונה. המאמן והמנהל מסכמים עונה בראיון משותף.

*. כל התמונות צולמו ע”י אוהד קדוש – עמוד הפייסבוק פוטסל תל חי

עונת הכדורגל באולמות (ארבעה + שוער) הגיעה לסיומה. נציגת האזור, אס”א תל חי, שמורכבת מסטודנטים ממכללת תל חי, סיימה את העונה בליגת המשנה במקום השלישי מתוך 4 קבוצות עם מאזן של 4 ניצחונות ו-8 הפסדים. לקבוצה הייתה זו עונת פעילות שניה – ראשונה בצד התחרותי. הקבוצה, שמקיימת את משחקיה באולם דנציגר בקרית שמונה, הוקמה בשנה שעברה לאחר מינויו של שמואל שטרית, מנהל הקבוצה, לרכז הנבחרות ספורט של מכללת תל חי. השאיפה של שמואלשטרית הייתה לקדם את הספורט הסטודנטיאלי בכללותו כאשר נבחרת הדגל תהיה הנבחרת של הכדורגל אולמות, ספורט שמפותח מאוד בקרב האוניברסיטאות והמכללות בארץ. שמואל שטרית פנה למאמן הקבוצה טל ברוקס, שיתף אותו ברעיון ובחזון והשניים יחד יצאו לדרך. רגע לאחר סיום העונה, זמן טוב לערוך ראיון סיכום עונה ומבט לעתיד עם שמואל שטרית וטל ברוקס.

מה הטריגר להקמת הקבוצה?

” מטרתה הראשונית של הקבוצה הייתה ליצור שלד תחרותי שיתחרה באותה שנה בטורניר אס”א למכללות ואוניברסיטאות ובשנים שלאחר מכן תתחרה כדרך קבע בליגות האולמות של ההתאחדות לכדורגל. ההשתפות בטורניר אס”א לא יצאה בסוף לפועל אך המטרה הראשית והעליונה כן יצאה, ולאחר מאמצים רבים, אהבה והשקעה של השחקנים וצוות הניהול לצד שיתוף פעולה מצד אגודת הסטודנטים וספונסרים נוספים, הקבוצה נרשמה השנה לראשונה לליגה”.

מה הרקע של שחקני הקבוצה בכדורגל?

“כל השחקנים מגיעים עם רקע ספורטיבי כלשהו. רוב שחקני הקבוצה שיחקו כדורגל בצעירותם במועדוני נוער מוכרים כגון קריית שמונה, רעננה, הרצליה במכבי תל אביב. לעומת זאת, כמעט כולם הפסיקו לשחק לפני גילאי צבא ומאז משחקים כתחביב. דודי כרסנטי, קפטן הקבוצה, ואלון רוסקולפה הם היחידים שהגיעו עם ניסיון קודם בפוסטל. דודי שיחק כמעט שנה בקבוצת כדורגל אולמות באוסטרליה, שם צבר ניסיון והבנת הטקטיקה הייחודית לכדורגל האולמות. אלון רוסקולופה, בעל הניסיון הרב ביותר בקבוצה, שיחק במספר קבוצות בליגה הראשונה לאולמות וכיום הוא גם שחקן בנבחרת ישראל לחירשים שם הוא כבר מעל ל8 שנים. אלון מביא איתו הרבה ידע, הבנה טקטית וביטחון במשחק, לצד איכות ניכרת לעין.  יש לנו גם הפתעה, גיא כהן, שחקן כדוריד במקורו שאימן כדוריד ושיחק בנבחרות ישראל. אשר השתלב באופן מדהים ומסתבר שיש דמיון בין הענפים והמשחק באולם תורם מאוד להבנת המשחק. בסופו של יום, הקבוצה בנויה מסטודנטים שהעתיקו את חייהם לצפון, כאשר רובם לא דמיינו שייקחו חלק בקבוצת כדורגל מקצועית. לאחר בנייה מעמיקה, ומשחקי מבחן להרכבת הקבוצה, נבחר הסגל הנוכחי”.

טל, איך אתה עושה את ההתאמות בין אימון כדורגל לאימון פוטסל?

“כדורגל אולמות ומשחק הכדורגל המוכר, שונים במהותם אחד מן השני. השנה יצא לנו להכיר לעומק את משחק הכדורגל אולמות, ולהתאהב באינטנסיביות, בטכניקה ובקבוצתיות שהמשחק מביא איתו. לקחתי על עצמי ללמוד ולהכין את הקבוצה לליגה ולמד לבד את טקטיקת המשחק. אני בונה אימונים מאפס, ללא עזרה מקצועית, תוך חיפוש מעמיק של תכניות אימון ותרגילים רלוונטיים. בשיתוף עם שמואל שטרית, מנהל הקבוצה, הצלחנו לבנות קבוצה מסורה ומגובשת, שלמדה את כל חוקי המשחק והפכה לקבוצת כדורגל אולמות מן המניין”.

איך עברה עליכם העונה מקצועית וחברתית?

“סך הכל, אנחנו עברנו עונה יחסית קצרה, התחלנו בנובמבר וכבר באמצע אפריל סיימנו להתחרות. למרות פרק הזמן הקצר שעבר, הספקנו לעבור חוויה אדירה השנה, מקצועית ובעיקר חברתית ואישית.  קודם כל לשם הצלחת רישום הקבוצה לליגה נדרשנו לעמוד בתנאים רבים ושונים. ממציאת אולם תקני לאירוח המשחקים, בעיות לוגיסטיות שונות ובעיות תקציב. הצלחנו לפתור את הבעיות לאחר שכלל שחקני הקבוצה התגייסו יחד לטובת המטרה המשותפת, דבר אשר יצר גיבוש וחיבור בנינו.  עיקר האתגר שחווינו השנה היא בעיקר החוויה המקצועית והתחרותית. באנו לחוויה הזאת עם ציפיות מאוד גבוהות, נורא רצינו שכבר בשנתינו הראשונה נעלה לליגה הבכירה. כמובן שציפיות לחוד ומציאות לחוד. חווינו השנה טבילת אש רצינית גם בפן המקצועי וגם בפן המנטלי. אנחנו מתחרים מול קבוצות מאומנות שכבר פעילות זמן מה בליגה ושחקנים שכבר שנים בענף. כאשר אנחנו קבוצה שעדיין רק בלמידה של הענף, שאם כמה שזה נשמע דומה, הוא שונה שמיים וארץ מכדורגל דשא”.

זה היה נכון מבחינתכם להיכנס לליגה תחרותית? 

“הכניסה לתחרות, דבר אשר אינו מובן מאליו בשל היותנו סטודנטים, שברה עבורנו שגרה והעמידה את כל הקבוצה בחוויה מאוד אמוציונלית שלא בטוח שכלל ציפינו לה בתחילת העונה וכמובן השפיעה מאוד על היכולות שלנו. הנצחונות, ההפסדים והאימונים העבירו אותנו יחד חוויות מטלטלות מלאי לחץ, כעסים שמחה ועצב. עמדנו בפני דילמות רבות, מקצועיות ואישיות, למשל אני הייתי על תקן של מאמן-שחקן, תפקיד מבלבל שעוד לא מצאנו בו את האיזון המושלם, שחקנים אשר התבקשו לשנות את סגנון המשחק שלהם ב180 מעלות, דבר לא קל בכלל”.

מה עשיתם במישור החברתי, כדי ליצור דינימיקה טובה?

“במהלך העונה עשינו שיחות חברתיות , מפגשים חברתיים, יציאות לפאבים, ישיבות אצל החבר’ה, על האש וכו’ במטרה לחזק את הקשר הבין אישי בין השחקנים, נורא האמנו שאם הקשר האישי בין השחקנים יתחזק אנחנו כקבוצה נתחזק וזה אכן חיבר ושמר עלינו במשך כל העונה. נפגשנו גם המון במטרה לחשוב אנחנו מקדמים את הקבוצה, את השחקנים, איך אנחנו ממתגים את הקבוצה, איך נביא קהל למשחקים, פתחנו עמוד פייסבוק שאנחנו עורכים בו תכנים ורעיונות שלנו והכל במטרה להפוך את הקבוצה הזאת להכי תחרותית, מקצוענית וכיפית שאפשר. כל הדברים האלה הפכו את החוויה למיוחדת כל כך וזה בהחלט הרבה יותר מרק קבוצה שמשחקת כדורגל, זו זכות גדולה לעבור את החוויה הזאת וכל היופי שזה רק ההתחלה”.

איך הסתדרתם עם אירוח משחקים ונסיעות למשחקי חוץ?

“בגלל שהקבוצה הזאת הוקמה על ידי הסטודנטים עצמם ולא היה גוף שאחראי על העניינים הלוגיסטיים והכלכליים היה עלינו לארגן תקציב לכל העונה שכולל בתוכו הוצאות על אולם ביתי, שיפוט, הסעות למשחקים, ביגוד, ועוד.. התחלנו בגיוס תרומות, לא ממש הלך לנו, ולכן החלטנו שחברי יממנו כ50% מתקציב הקבוצה, זה היה התקציב הראשוני ומשם הלכנו והתפתחנו.  בעיה רצינית עבורנו הייתה מציאת אולם תקני לאירוח המשחקים, לא היה פשוט בכלל. אין בצפון אולם תקני מקצועי לכדורגל באולמות, עברנו אולם אולם בכל הצפון עד שלבסוף מצאנו את האולם בדנציגר ק”ש. אשר גם הוא לא ממש תקני, זה אולם קטן, לא ממוגן, וללא שערים, ולכן נדרשנו  להרחיב את סימוני הקו כדי שיהיה ברף המינימלי, השגנו שערים, בנינו מיגונים והתקנו אותם והכל במסגרת מינימום התקציב שלנו ובידי חברי הקבוצה. לפני כל משחק בית אנחנו מקדימים, מסמנים את הרחבות, תולים את הרשתות על השערים וכל זה עם מוסיקה ובאווירה טובה.  למשחקי הבית שלנו מגיעים למעלה מ50 איש בקהל שנותנים אווירה של 500 איש וממש הפכו לחלק משמעותי מהקבוצה ומרוח הלחימה. למשחקי החוץ אנחנו מתאספים לרוב בין 3-4 שעות לפני המשחק בצומת הגומא ומשם בנסיעה ארוכה ביחד בהסעה למשחקי החוץ בוינגייט, אריאל וחיפה”.

מה המטרות המקצועיות של הקבוצה לטווח הארוך?

“שאלה מצוינת. קודם כל, מטרתינו הראשונית היא לשמר את הקבוצה המדהימה הזאת שנוצרה ולהפוך אותה לקבוצה בעלת מסורת והמשכיות שתתקיים גם אחרינו.  לקראת העונה הבאה יש לנו מספר מטרות עיקריות: הראשונה שבהן – היא להפוך את הקבוצה למקצוענית. אנחנו רוצים סגל של שחקנים איכותיים שמבינים ויודעים כדורגל, שטובת הקבוצה והאימונים הם חלק אינטגרלי ומרכזי בשבוע שלהם, אנחנו רוצים לעבות את הסגל המקצועי, אנחנו רוצים ציוד ברמה גבוהה ואולם מותאם לכדורגל אולמות(זה עוד בגדר חלום). הכל בכדי שנוכל לייצר כימיה וכדורגל ברמה גבוהה. בסופה של השנה הבאה אנחנו כבר רוצים לעלות אל הליגה הראשונה ולהתחיל להתחרות בליגה של הגדולים.  מטרה נוספת ולא פחות חשובה עבורנו – היא להמשיך ולשמור על החברות בנינו, הגיבוש והכיף ובמקביל גם להמשיך את ההתפחות שלנו כבני אדם וכספורטאים. שחקנים מקצוענים שייתפרנסו מהכדורגל אנחנו כנראה כבר לא נהיה, אך לפלטפורמה הזו יש זכות אחרת, היא מעמידה אותנו מול רגעי קצה שמותחים את הגבולות שלנו ומפתחים אותנו מנטלית, ואנחנו רואים בדבר זה כבעל ערך חשוב מאוד. כדי שנצליח לעמוד במטרות האלו ובאמת ליצור כאן קבוצה בעלת המשכיות ומסורת יש לנו עוד מספר מטרות קטנות שיעזרו לנו לייצב את הספינה הזאת. קודם כל אנחנו רוצים לספנסר את הקבוצה הזאת במלואה ושלא נצטרך לשלם מכספינו. זה ייתן לנו הרבה ירווח ואוויר לנשימה”.

יש גם מטרות חברתיות?

“בוודאי, ראינו השנה שיש לנו את הכוח להיות חוויה תרבותית ספורטיבית ומרגשת עבור הקהל שלנו שהגיע ועודד אותנו. המשחק מהיר ומלהיט ובסופו של כל משחק בית הקהל יצא לא פחות בטירוף מהשחקנים עצמם. זו חוויה גדולה עבורינו ועבור הקהל ואנחנו רוצים להמשיך ולשמר את הדבר הזה וכמובן למקסם אותו. שיגיעו עוד אוהדים ועוד קהל, שסטודנטים מהמכללה ידברו ויחכו למשחקים שלנו ובנוסף גם משפחות מהאיזור ישמחו להגיע, לעודד ולהנות. לשם כך אנחנו עובדים על פרסומים בעמוד הפייסבוק שלנו ובמכללה ומחפשים וחושבים על אין סוף רעיונות שונים ומשונים.  מטרה נוספת ואחרונה, אנחנו משלבים בקבוצה שחקנים ערבים ויהודים, אנחנו חווים את הדו קיום המדיני שלנו דרך הספורט ובהחלט יש לנו רצון להמשיך ולשמר את החיבור הזה. הוא גדול ומיוחד עבורינו ומלמד אותנו הרבה על התרבויות השונות”.