רועי שדמון חזר עם הישג נכבד ממרתון ים המלח. שמחים להעניקו לו את תואר “ספורטאי השבוע”.
לפני שלושה שבועות נערכה תחרות הריצה מרתון ים המלח. נציגות נכבדת של מועדון ריצה גליל עליון ייצגה בכבוד את המועדון. רועי שדמון מקיבוץ עמיר היה היחיד שהשתתף במרתון וסיים אותו בהצלחה גדולה, בזמן של 3 שעות, 43 דקות ו-10 שניות, שזיכו אותו במקום ה-40 הכללי ובמקום ה-13 בקטגוריית הגיל שלו, כל זאת לאחר שנבחר עם סיומה של השנה האזרחית הקודמת ל”ספורטאי השנה” של מועדון ריצה גליל עליון. לנו יש את הכבוד והעונג להעניק את תואר “ספורטאי השבוע” לרועי שדמון, נשוי + 3, בן קיבוץ עמיר, איש צוות אנליטיקה בחברת הביוטכנולוגיה מיגווס – שעובדת במרץ בימים אלה על פיתוח טבליה או טיפות רסס להתמודדות כנגד נגיף הקורונה.
לפני שנעבור לראיון שקיימנו עם רועי שדמון, כמה משפטי רקע ושבח משי בית הלוי – המאמן הראשי של קבוצת ריצה גליל עליון: “רועי הוא רץ ותיק מאוד שעוד היה אתלט מצטיין בימיה העליזים של אגודת הפועל גליל עליון באתלטיקה תחת שרביטו של המאמן מיכאל לובן. כיום רועי הוא רץ חובב למרחקים ארוכים אבל את הידע והניסיון שלו רואים מיד. הוא מתאמן נבון, רציני ומתמיד שמהווה דוגמא לשאר החברים במועדון. הוא יודע ומקפיד לאתגר את עצמו ביעדים ומטרות ומתאמן במסירות ראויה לציון. בקבוצה רועי הוא חבר משמעותי ותמיד שמח לעזור וללוות רצים אחרים ולתרום מהידע והניסיון שלו. מבחינתי כמאמן אני מרגיש שנפל בחלקי הכבוד לאמן רץ מוכשר ומנוסה כמו רועי ואני בטוח שרועי עוד ירוץ שנים רבות ונזכה להנות ממנו. חשוב לציין שגם בנו של רועי, עומר, מתאמן בחוג האתלטיקה של המועדון, אז אני מניח שגם על דור ההמשך של משפחת שדמון עוד נשמע בעתיד”. עכשיו הכל ערוך ומוכן להמשיך לראיון עם “ספורטאי השבוע” שלנו.
רועי, בגיל 47 לעשות מרתון, לא מובן מאליו. מה הסיכום שלך לתחרות?
“חוויה גדולה. הגעתי יום קודם לשהות בת שני לילות. נפגשתי עם הרבה חברים. זה היה מרתון ראשון מזה 3-4 שנים, שהשתתפתי בו. מאז שהצטרפתי לקבוצה לפני 11 שנים, השתתפתי בשלושה מרתונים. זה המרתון הרביעי שלי. הרגשתי טוב בריצה, למרות תנאים מאתגרים כמו רוחות דרומיות. בהתחלה התמודדנו מול 10 ק”מ נגד רוחות שהתגברו. בסוף הריצה רצנו על הסוללה ובסוף ירדנו 5 ק”מ צפונית למלונות עין בוקק ועד לשם, עברנו מקטע עם רוח חזקה, שגרמהלהאט את הקצב. לא באתי לשבור שיא, ככה שאני מרוצה מהביצועים שלי. למדתי את המסלול מבחינת תיאור ודמיינתי אותו, התכוננתי מנטלית. ידעתי שהמסלול שטוח ורצים לצד נופים יפים. היה אובך, לא ראינו את ירדן, אבל היו שמיים משני הצדדים. חוויה גדולה לרוץ על הסוללה – שזו פיסת ים שיובשה ועל זה כואב, אבל זו חוויה. שי הגיע במיוחד להיות עם הרצים וללוות אותם במקטעים האחרונים. אותי שי ליווה ב-2 ק”מ אחרונים, בהחלט עזר לי ונתן בוסט”.
אתה איש משפחה, איש עבודה עסוק עד מאוד, מהיכן אתה מוצא את הזמן והאנרגיות להשקיע בריצה?
“את הרומן שלי עם הריצה התחלתי מגיל 16, כשהתאמנתי אצל מיכאל לובן האגדי עד גיל 24. רצתי ריצות בינוניות בין 400 ל-1500, בתקופה הזו התאמנתי בצורה רצינית, השתתפתי בתחרויות, הגעתי להישגים יפים – בראשם מקום 3 לנוער בארץ בריצות ל-400 ו-800 מטרים. בבוגרים השתתפתי בגמר אליפות ישראל, שנה לפני שפרשתי. כל השנים המשכתי לשמור על כושר – שילבתי באורח החיים שלי ריצות, אופניים, שחייה, כדורסל וכדורגל עם החבר’ה בקיבות – עד שפציעות בברכיים אילצו אותי להפסיק עם הכדורסל. לפני 10-11 שנים חיפשתי דרך לחזור לכושר באופן יותר רציני. ראיתי פרסומים של קבוצת ריצה גליל עליון, ראיתי בצוות המאמנים שם מוכר – צח אשנר, שהתאמן איתי בקבוצת האתלטיקה בנעורינו. הצטרפתי לקבוצה. מאז אני משלב בין אימונים עצמאים לאימונים עם הקבוצה ונהנה מכל רגע”.
איך נראית מסגרת האימונים הממוצעת שלך?
“בני הגדול, עומר, בן 10, מתאמן בחוג האתליקט, אני לא מוותר על זמן איכות של לקחת אותו לאימון. מיד לאחר שאני מוריד אותו מהרכב, אני יוצא לריצה בעצמי. את רוב האימונים אני עושה עצמאית, בגלל שזמן האימונים במקביל לעבודתי. אני מקבל תוכנית מפורטות והנחיות, רץ בין 3 ל-4 פעמים – באמצ”ש שעה, בסופ”ש תלוי במטרה – בין שעה וחצי לשעתיים. בסופי השבוע הריצות לצד החברים, אנחנו נהנים מהנחל ומהשקט”.
עד כמה הקבוצה תופסת מקום בחיבור שלך לריצה?
“לקבוצה יש חלק נכבד בעניין. השתייכות לקבוצה עוזרת ליצור מחויבות להגיע לאימונים בכל מזג אוויר, בכל זמן, אין תירוצים. מהסיבות הללו אני מאתגר את עצמי ונרשם תחרויות לטווחים ארוכים. שמח על החלק להיות חלק מקבוצה עם חבר’ה מדהימים, כיף לרוץ איתם, לתקשר איתם, זו קבוצה תומכת מאוד, שי מנהל אותה מאוד יפה. שי נכנס לואקום לפני קצת יותר מעשור, בנה את הקבוצה ופיתח מועדון. הוא פשוט מדהים. אני שמח שקם מועדון עם שלוחות ברחבי הגליל. אחרי שנים שרצתי בשדות לבדי וראיתי מעט אנשים רצים, פתאום אני רואה הרבה אנשים חדשים רצים. בזמן האחרון, מאז שיש לי שלושה ילדים, אני פחות בא לאימונים קבוצתיים. הרמה של האימונים מאוד מקצועית של אימונים, אנחנו מקבלים מעטפת מלאה להתקדם למטרה. שי מאוד מקצועי ויסודי. מכוון את האימונים כמו שצריך ובמידה נכונה”.
בעוד חודש ושבוע מרוץ אצבע הגליל. אתה כבר דרוך?
“בהחלט. בתקופה האחרונה שדרגתי את הצד האירובי, עכשיו אני נותן דגש על על הגברת מהירות. יהיה אני אשתתף במקצה ל-15 ק”מ, שייערך באגמון החולה. מדובר במסלול מדהים, רצתי במרוץ העגור יותר מפעם אחת. אנחנו באים להתאמן שם בחורף. מסלול שטוח, מהיר ויפה. לנו המקומיים הוא יותר מובן מאליו, אבל לאנשים שמגיעים מבחוץ זו בהחלט אטרקציה. אני בטוח שיהיה כיף. אני מקווה לראות הרבה גליליים במקצים השונים”.
