חנה עמרם, המורה הותיקה למתמטיקה ופיזיקה, הלכה לעולמה והותירה את תלמידיה כאובים ובוכים.
אבל כבד ירד על תיכון אורט דנציגר קרית שמונה ועל אלפי בוגריו, עם היוודע דבר מותה אתמול של המורה למתמטיקה, חנה עמרם, שהתמודדה בגבורה עם מחלקה קשה והלכה לעולמה בדיוק ביום הולדתה ה-61. חנה עמרם חינכה דורות של תלמידים והייתה אהובה מאוד בעיר קרית שמונה. ברחבי עמודי הפייסבוק השונים ניתן היה לקרוא דברי הערצה ושבח למורה, שהלוויתה נערכה היום בקרית שמונה. גם תלמידתה לשעבר, שרת החינוך – יפעת שאשא ביטון, הגיע לחלוק לה כבוד. את דברי ההספד של השרה תוכלו לקרוא בכתבה זו, בה ליקטנו מספר תגובות למותה של המורה. צוות אתר “גליל עולה” משתתף בצער המשפחה.
עופר זעפרני, מנהל בית הספר אורט דנציגר: “משפחת דנציגר היקרה, הלכה לעולמה חנה עמרם – בת משפחת דנציגר מאז ומעולם. חנה הייתה מעמודי התווך של בית הספר והטביעה את חותמה כמורה למתמטיקה, פיזיקה ומחנכת לאלפי תלמידים לאורך השנים. משפחת דנציגר מרכינה את ראשה על לכתה בטרם עת, המומים וכואבים. חנה נלחמה כמו גיבורה, אך היום נכנעה ומסרה את נפשה לבורא עולם. יהי זכרה ברוך”.
אורית כהן – תלמידה של חנה בעבר: “חנה עמרם הייתה המורה שלי בתיכון. למדתי 5 יח”ל מתמטיקה וחנה כמו חנה, נהגה לאתגר ולא להניח עד שלא זיהתה את אותו מבט, מבט של הבנה. לא אשכח את המקרים בהם נזפה בנו, הנבחרת שלה, לאחר שנכשלנו בבחינה שנתנה לנו. היא מצידה לא הצליחה להבין מדוע אנחנו טועים, איך אנחנו, הנבחרת שלה, הילדים שהיא רואה בהם כל כך הרבה פוטנציאל ותקווה, לא מצליחים בבחינה. היא קראה לנו בחיבה ראשי כרוב, ואנחנו ידענו כמה היא אוהבת את ראשי הכרוב שלה ולא מוותרת על אף ראש כרוב. כרוב זו מילה נרדפת למלאך. חנה שלנו החזירה את נפשה לבורא אחרי שנים של התמודדות עם המחלה הארורה. אני יודעת שנשמתה הטובה, ההליכה מלאת ההדר שבה, הרצון לאתגר ולפתח חוסן אישי, ילוו אותי תמיד. תודה לך חנה על מי שהיית עבורי ועבור כל כך הרבה ילדים”.
אלי אלחדד, תלמיד של חנה בעבר: “מורה לחיים. חנה עמרם ז״ל היתה המורה שלי לפיזיקה. הייתי תלמיד בינוני, כזה של 70 אבל אוהב את המקצוע. במבחן המתכונת קיבלתי את הבלאק אאוט הראשון והאחרון שקיבלתי בחיים שלי, נלחצתי. חנה, בסגנון המיוחד רק לה, לקחה ממני את המבחן שלא הספקתי לעשות ולקחה אותי לבית שלה שהיה קרוב לבית הספר, שמה לי תקליט של להקה שלא הכרתי אז (אמרסון לייק אנד פארלמר למי ששאל) וחזרה לבית הספר ״כשתסיים תשאיר על השולחן״ אמרה הוצאתי ציון טוב, 70, בינוני שאני. איזו רמה גבוהה של אכפתיות, דאגה, ותפעול מצוקות של תלמיד בינוני. תהי נשמתה צרורה בצרור החיים”.
מדברי שרת החינוך, יפעת שאשא ביטון, בהלוויתה של חנה עמרם ז”ל: “לנצח אזכור אותך, המורה חנה! חנה מורה יקרה ואהובה שלנו. אני זוכרת איך לפני יותר משלושים שנים צעדת אלינו אל תוך הכיתה, מורה צעירה, נמרצת, מצויידת בחיוך הכובש שלך, מלאת אנרגיות וחיות, בהליכה המיוחדת שלך. אני זוכרת את זה ממש כמו אתמול, ואני זוכרת שישר התאהבנו בך. אלופת המתמטיקה שהפכה כל תרגיל לחוויה, מתרגשת מכל שיעור כאילו זה השיעור הראשון שלך וידעתי שאני רוצה להיות בדיוק כמוך- מורה שתגרום לתלמידים להתאהב בלמידה. אהבת את התלמידים אהבת נפש, הרגשנו שאת מתייחסת אלינו כאילו אנחנו ילדייך שלך, כיתה ט’-6, הכיתה הראשונה שחינכת, וזה היה כל כך טבעי עבורך. בכל פעם כשדיברנו על מורים תמיד הזכרתי אותך- כשהייתי יו”ר השדולה למעמד המורה בכנסת, הזמנתי אותך לכנסת כדי להביע בפני כולם את הערכתי והוקרתי על מה שהיית עבורנו. רציתי שכולם יכירו אותך. אני זוכרת איך התרגשת, וגם אני”.
כשמוניתי לשרת החינוך, את הביקור הראשון עשיתי כאן, בעיר האהובה שלנו, ובאתי אלייך לכיתה – סיפרתי לתלמידים איך פעם, לפני הרבה שנים, אני הייתי זו שיושבת מולך ממש כמותם, שהיית המחנכת שלי, ואיך נלחמנו בסוף כיתה י’ שתישארי המחנכת שלנו גם ב- י”א – י”ב. והצלחנו. זכינו בך שתחנכי אותנו בכל שנות התיכון.
אתמול עת הגיעה הבשורה המרה, קיבלתי הודעות רבות מאנשים שונים כי כולם ידעו כמה היית ועודך יקרה עבורי. אבל הכי מרגש היה שמצאנו את עצמנו שוב, תלמידי ט6, מתכתבים באישון לילה על המורה שכל כך אהבנו והערצנו. כותבים על הכאב ובאותה נשימה מתגלגלים לזכרונות נעימים עלייך וכפי שכתב אחד החברים- יש רק זכרונות טובים ממך. נוחי על משכבך בשלום חנה יקרה, דורות של תלמידים יזכרו אותך תמיד”.
