הכרוז סלע ששון ונציגי הקומץ – סיני ניר וליאור דדון, נכנסו במלוא העוצמה לעונה הזו והם אופטימיים ביותר.
הפועל גליל עליון חזרה באופן רשמי לליגת העל ביום ראשון האחרון, במשחק הבכורה שלה בליגה הבכירה – משחק שבו הפסידה 83:69 להפועל ירושלים. היום, בשעה 18:00, תארח הקבוצה את פ.צ בלקן הבולגרית למשחק הראשון במסגרת הליגה הבלקנית. כתבה לקראת המשחק, עלתה מוקדם יותר הבוקר.
רגע לפני שזה קורה, שמחים לארח לכתבה שלושה מהאוהדים הכי קולניים במשחקי הקבוצה – הכרוז סלע ששון ונציגי “הקומץ”, סיני ניר וליאור דדון, שמשתפים אותנו בנקודות החיבור שלהם לקבוצה ובתחזית לעונה הקרובה.
האיש שעל הרמקול
סלע ששון, בן 35 מכפר בלום, נשוי טרי, שיחל בקרוב לעבוד כאיש מכירות ברייכבך טרייד אין, תפס העונה פיקוד על עמדת הכרוז. סלע אוהד של הקבוצה מילדות, מצא את עצמו נותן למענה את הגרון לא מעט פעמים מהיציע, העונה הוא יעשה את זה ברמקול – כדי שכולם יוכלו לשמוע.
סלע ששון על החיבור הראשוני שלו עם הקבוצה: “לקבוצה אני מחובר מאז שאני קיים. הגביעים וצלחת האליפות משנות ה-90 ביקרו אצלי בבית, זמן קצר לאחר הזכייה בהם.אבא שלי, יחזקאל ששון, היה מגיע לכל משחק וכמובן שלקח אותי איתו. לאורך שנים היה לי מנוי ביציע הצפוני שורה 2 כסא 54 55. כמובן שגם הייתי ממקימי ה”קומץ” והייתי נותן את שלי על התופים וגם בצד הווקלי. כל משחק הייתי מסיים עם שלפוחיות בידיים וצרידות שנמשכה כמה ימים.
סלע ששון מגיע לעונה הזו בהתרגשות שיא. הסיבות בהחלט מוצדקות: “קודם ל, הפועל גליל עליון חוזרת לקדמת הבמה לאחר 14 שנים. זה מרגש כל מי שאוהב כדורסל ישראלי. בענה הקרובה אהיה הכרוז של הקבוצה במשחקי הבית, בהזדמנות זו אני רוצה להודות ליוהאן מזרחי, הכרוז הקודם – שבהחלט השאיר אחריו נעליים גדולות. אני בא עם אמביציה, רצון, רגש והמון התלהבות. מטרתי תהיה לתת לקהל את כל המידע הדרוש, תוך כדי שמירה על התלהבות ודחיפה של הקבוצה. סיבה נוספת היא הקידום של ניר וסרמן (ניקוס) למנהל קבוצה בליגת העל. ניר הוא חבר קרוב מאוד ואהיה הכי שמח בעולם שהוא יצליח”.
המרכיבים להצלחה בעונה הזו ע”פ סלע ששון הם: “המפתח להצלחה בשנה הקרובה הוא הביחד של הקבוצה, חדר הלבשה בריא והחיבור עם הקהל והקהילה. מבחינת ציפיות, אני חושב שאם הקבוצה תסיים עונה עם כרטיס לפלייאוף העליון, זה ייחשב הישג, נוכח החזרה לליגת העל והתקציב הנמוך לעומת הקבוצות האחרות”.
להמשיך את המורשת של אבא
עבור ליאור דדון, בן 34 מקרית שמונה, איש מכירות בתחום הרכב והתיירות, נשוי ואב לילדה, החיבור לקבוצה הוא בעצם המשך של מורשת שהנחיל אביו, שמעון ז”ל, שהיה מאוהדיה הבולטים והמוכרים בשנות ה-80 וה-90: “אבי ז”ל היה היה מגיע לכל משחק, תרם כספים, גם הקעקוע שיש על זרועי הוא כתוצאה מהחיבור שלי איתו סביב הקבוצה. מגיל 5 התחלתי לבואלמשחקים איתו ועם אחיי ולפעם עם אמי, שייבדלו לחיים ארוכים. אני עם הקבוצה לאורך כל השנים והיא עבורי הרבה יותר מקבוצה שבאים לראות אותה פעם בשבוע. הקבוצה היא חלק מרכזי בחיים שלי. נסעתי אחריה לכל מקום בארץ, כשהשתחררתי מהצבא נסעתי למשחקים בתחבורה ציבורית, עד שהקבוצה הציעה שאצטרף איתה למשחקים באוטובוס. בשנה האחרונה נכנסתי להנהלת הקבוצה ואני שמח להיות עוד יותר קרוב להתרחשויות. במשחק העליה מול עפולה נפצעתי משבר של בקבוק שמפניה. אני מוכן לעוד פציעה בנסיבות כאלה”.
השבוע שעבר היה מאוד עמוס בגזרתו של ליאור דדון: “נרתמתי יחד עם אוהדים נוספים לארגון של חלוקת המנויים והכרטיסים לקראת המשחק מול הפועל ירושלים. היה חשוב לנו שמשחק החזרה לליגת העל יהיה מאורגן ברמה הכי גבוהה שאפשר. כמובן שזה היה מושלם אם הקבוצה הייתה מנצחת, אבל גם הניצחונות יגיעו”.
המרכיבים להצלחה בעונה הזו ע”פ ליאור דדון: “המפתח להצלחה לחלוטין חדר הלבשה בריא ומאוזן. יש צוות מקצועי מדהים מהטובים ביותר בארץ, שנותנים הכל למען הקבוצה. אני מזהה פוטנציאל טוב. עשינו 7 מ-7 במשחקי אימון מול קבוצות עם תקציבים גבוהים יותר. אמנם יש כאלה המסמנים את הקבוצה כיורדת ודאית, אבל אני מאמין שיש לנו את היכולות להשתלב בפלייאוף העליון ומשם הכל פתוח”.
המותג הארצי של הגליל
סיני ניר הפך בשנים האחרונות לאחד מאוהדי הכדורסל הידועים בארץ. בכל משחקי החוץ של הפועל גליל עליון במסגרת הליגה הסדירה ניתן היה למצוא בקהל מספר חד ספרתי ולפעמים דו ספרתי של אוהדים שקטים, שנטמעו בין יושבי היציעים. יש רק אוהד אחד, שהקפיד לא להחמיץ אף משחק – כולל בבאר שבע ואשקלון הדרומיות, שסיפק מופע עידוד של איש אחד עם גרון חזק וידיים שלא מפסיקות לתופף. זהו סיני ניר, רווק בן 30 מקיבוץ כפר גלעדי, שעובד במחצבות בקיבוץ. סיני ניר הוא יו”ר חוג האוהדים וחי את הקבוצה 24/7. סיני ניר הוא אוהד מזמן מיוחד. יש לו אמונות טפלות סודיות וחששות אינסופיות מעין הרע. לא אחת קיבלתי מסיני ניר על הראש, ששחקן שרואיין לאחת מפינות המצטיינים שלנו, לא היה במיטבו. לא אחת, כשהגעתי למשחקי הקבוצה והיא הפסידה – הואשמתי על ידו בהבאת מזל רע.
אצל סיני ניר החיבור לקבוצה בא מהצד החברתי-משפחתי: “אני אוהד את הקבוצה מגיל 9. חבר ילדות של אחותי – ליאור פורת, שהביא אותי למשחק אחד וישר היה ניצוץ אצלי. ליאור גם הכניס אותי לקומץ. מאז הקבוצה היא חלק בלתי נפרד ממני. אני נוסע איתה למשחקים, בקשר טוב עם ההנהלה, המאמנים והשחקנים. אני משתדל להיות שם תמיד בשבילם.
לסיני ניר יש גם מה שמפריע ביציע: “אני פועל ככל יכולתי, כדי לרתום עוד אוהדים לעודד. חורה לי, שבזמן שאנחנו מגייסים כספים לרכישת אביזרי עידוד ועושים מאמצים להגביר את העוצמות ביציע, יש כאלה שמבקשים מאיתנו להיות בשקט ולשבת, כי הם רוצים לראות משחק. אנשים צריכים להבין, בשביל להצליח צריך בית חזק. את זה לא נוכל להשיג עם אווירה שקטה ביציעים”.
המרכיבים להצלחה ע”פ סיני ניר: “חיבור בין השחקנים והמאמנים, שחקנים שכל אחד מהם ישחק למען הקבוצה לפני שהוא משחק למען עצמו. כמובן תמיכה חזקה מהיציע – ולא רק במשחקי הבית. השאיפה שלנו שבכל משחק ייצא לפחות אוטובוס אחד של אוהדים עם הקבוצה”.
