אמץ לוחם

הכדורסלן לידור בן דוד, שנפצע במבצע “צוק איתן”, מסיים שתי עונות בהפועל גליל עליון עם הרבה סיפוק והערכה. שמחים לארח אותו לראיון בפינת “ספורטאי השבוע”.

*. צילום: גיל נוימן

הפועל גליל עליון עלתה בימים האחרונים לכותרות, בעקבות גל החתמות של שחקנים חדשים וגם כאלה שממשיכים איתה לעונה הבאה בליגת העל, אליה היא שבה לאחר 13 שנים. את הזרקור שלנו היום אנו מפנים לשחקן שלא הרבה לשחק, אבל היה שם בשביל הקבוצה במאה אחוז בכל יום מחדש באימונים, גם כשהיו צריכים אותה לדקה או כמה דקות וגם כשהיה בספסל ידע לתמוך ולהיות שם בשביל כולם. אנחנו מדברים על הסמול פורוורד, לידור בן דוד, בן ה-27, ששותף העונה ב-14 משחקים ובעונה הבאה ישחק בהפועל גלבוע ברוש מהליגה הארצית, זאת למרות שקיבל הצעה להישאר בהפועל גליל עליון לעונה נוספת.  ניר וסרמן, מנהל הקבוצה מסביר בצורה הטובה ביותר עד כמה מדובר בשחקן חשוב בקבוצה: “לידור היה נכס אמיתי בשנתיים האחרונות. דבק בחדר ההלבשה, מנהיגות חיובית, עשתה התקדמות מדהימה מבחינה אישיותית ומקצועית. מאוד רציתי שימשיך איתנו, אבל בשיחות שלו הבנתי שהוא רוצה לשחק במקום שייתן לו דקות משחק מרובות. אני מאוד אוהב אותו. מאחל לו בשמי ובשם המועדון המון הצלחה”.

לידור בן דוד, בן היישוב הקהילתי גבעת אלה, שבעמק יזרעאל. בנעוריו שיחק במחלקת הנוער של הפועל עמק יזרעאל לצידו של בן כיתתו ויישובו, מקסים קיקוס – ששיחק בעבר בגליל. עם גיוסו לצה”ל פרש לידור בן דוד והתגייס לשירות קרבי בח”ל ואף נפצע מרסיסים במהלך מבצע “צוק איתן” בשנת 2014. כנגד כל הסיכויים, עם שחרורו משירות סדיר לידור בן דוד שב לשחק כדורסל. בתחילה בהפועל עמק יזרעאל מליגה א’, בהמשך שיחק שתי עונות בהפועל נצרת עילית (נוף הגליל) ולפני שנתיים החל הפרק שלו בהפועל גליל עליון. בן דוד הצפין למטרת לימודי תואר במערכות מידע במכללת תל חי, שכר דירה בקיבוץ דפנה ונקלט ע”י המאמן אבישי גורדון וכן בקיבוץ דפנה, בה הפך לדמות מאוד מקובלת על החבר’ה שאוהבים לשחק כדורסל. לאחר עונת בכורה בליגה הלאומית עם מעט דקות משחק בחלק הראשון של העונה הזו בן דוד כבר זכה ליותר מקום ברוטציה של הקבוצה. השינויים שעברה וקליטתו של אייזיאה אייזנדורף פחות הטיבו עם דקות המשחק שבן דוד קיווה לקבל, אך למרות זאת המשיך לשמור על מחויבות ומוטיבציה גבוהה. מכאן נמשיך לראיון שערכנו עמו.

לידור, רגע לפני שאתה יוצא לדרך חדשה, איך אתה מסכם את התקופה בגליל? 

“תקופה שלא אשכח לעולם.  שתי עןונות שחקוקות אצלי לעד. קבוצה שתוך שעות הפכה לבית, מאמין שגם החזרתי מעצמי על היחס שקיבלתי. החלטתי לעזוב הקיץ ולצאת מהבועה הזו, שאני מאחל לכל שחקן לעבור בה מתישהו, כי יש בגליל מערכת שעוטפת  שאין באף מקום ואין אף אחד שיכול להתווכח איתי על זה. אבישי גרדון היה המאמן שקלט אותי, היה לצידי בנגיעות הראשונות שלי בלאומית והוא זה שהשריש בי את כל האלמנטים והאספקטים, כדי להיות מתאים לשחק ברמות האלה. הוא הביא אותי למצב שבקבוצה ראו את הפוטנציאל שלי להמשכיות לעונה נוספת. אני מאוד מעריך אותו ואוהב אותו. אני חושב שהוא מאמן מצוין, בראש ובראשונה דמות מדהימה, מאחל לכל שחקן לשחק אצלו. המעבר בעונה האחרונה לברק היה חלק. ברק תמיד אמר לי לאורך העונה, שאנחנו באים מרקע דומה – גם הוא לקח פסק זמן מכדורסל לטובת שירות צבאי קרבי. עזר לי מאוד להמשיך את ההתקדמות ואני שמח על הזכות לשחק תחתיו ותחת הצוות המקצועי המדהים של העונה הזו. מעבר להכל, הרווחתי חברים לכל החיים, הרווחתי קבוצה שאני אוהד תמיד וארצה בהצלחתה”.

התחלת את העונה הזו טוב יותר מהעונה שעברה, אך במחצית השניה של העונה חזרת לסיטואציה שהזכירה את העונה שעברה. איך התמודדת עם התמורות האלה?

“בסיבוב הראשון של העונה הייתה לי תפוקה מאוד טובה. הרגשתי ממש טוב והרגשתי חלק בלתי נפרד מהקבוצה. בסיבוב השני, כשהחבל התהדק והמטרות נהיו יותר ברורות לעין, הרוטציה התקצרה ומצאתי את עצמי יותר על הספסל, אבל עדיין הפקתי את המקסימום בהתאם לנסיבות בקבוצה שמורכבת מישראלים בכירים ואמריקאים עם קבלות בליגה הזו – שהיו צריכים לתת את רוב הדקות, כדי להביא את העליה. הבנתי את המצב והפנמתי, לא הורדתי ראש, המשכתי להיאבק על המקום שלי. הנשק הכי חשוב להיות מודע ליכולות שלך ולמקום שלך.  זה אחד הדברים הכי חשובים לכדורסלן וזה מה שהשאיר אותי חי, למרות שמיעטתי לשחק בסיבוב השני ובפלייאוף”.

עברת דרך ארוכה בתהליך החזרה שלך לכדורסל. מדוע לא המשכת עם הקבוצה לליגת העל ומדוע בחרת בגלבוע ברוש?“בגליל הראו נכונות שאמשיך וראו את השייכות שלי למקום ואפילו נאבקו על זה שאשאר. זה מאוד מחמיא לי ואני מאוד מעריך את זה שרצו לתת לי את הזכות להגשים חלום של להשתייך לקבוצה בליגת העל, אבל החלטתי שאני בעונה הקרובה רוצה לזכות לדקות משחק משמעותיות ולא להיות שחקן סגל רחב. היו לי כמה הצעות מהליגה הלאומית והארצית. בתור שחקן צריך לדעת את ההבדל בין להיות חלק ממערכת לבין להיות חלק בלתי נפרד לא רק מחדר הלבשה, אלא גם מהמשחק עצמו. זה מה שגרם לי לעשות סוויץ’ ללכת לכיוון של הצעות קונקרטיות לתרגום לדקות משחק. סגרתי בגלבוע ברוש, שתודרך ע”י מאמן מצוין עמו שיתפתי פעולה בעבר בדמותו של מאורו ספאק, שמראש אמרתי – שאם אני אחזור לשחק בארצית זה רק תחתיו. אני מאמין שאנחנו יכולים לעשות יחד דברים יפים. הלכתי על זה, קיבלתי את ההחלטה ואני שמח על המעבר לשם.  אני מקווה שימשיכו בדרך הזו של טיפוח ישראלים בגלי עליון. יש מרקם קבוצתי מאוד מחבר, שאין שני לו”.

איך עבר עליך שבוע החגיגות של הזכייה באליפות?

“בשבוע האליפות הייתה תחושה שכל מדינת ישראל מתקבצת למען הגליל. הרגשנו תמיכה מכל קצוות המדינה, כולם כולל כולם רצו שנעשה את זה. הגענו למעמד, שמשחקים באולם מלא משני הצדדים שכולו אדום-לבן. הרגשנו שאין דבר שיכול לעצור אותנו מלעשות את הדבר המטורף הזה ולהשלים את המשימה שעבדנו בשבילה כל כך קשה עם כל המגבלות שהיו. המשכנו להיות ממוקדים במטרה וסופר מחויבים למטרה ולמערכת. כשצלחנו להשיג את המטרה והייתה הנפה של הצלחת מול אולם מלא הרגשנו כמו שחקני יורוליג. לראות את כל הקהל שהסתכל מלמעלה מהיציע חוגג איתנו על הפרקט, זו חוויה שאי אפשר לשכוח לעולם. מעל הכל, זה הריגוש מהחיבור לילדים ולקהילה. חגגנו בבתי הספר עם האוהדים הצעירים שלנו, היה חשוב לנו שיראו שהם לא סתם אוהדים את הקבוצה וגם לה יש זיקה כלפיהם. הם היו החלק הכי חשוב, ליוו אותנו והכי קרוב אלינו מהשורות הראשונות באולם. ידעו לעודד, לשלוח הודעות ולהתקרב ברגעים הפחות טובים. הכי נכון וטבעי עבורנו היה להתקרב חזרה ולתת את המעט שאנחנו יכולים כתודה על כל מה שהם נתנו”.

איך עוברת עליך תקופת הפגרה?

“שומר על כושר ומתאמן, אני גם שופט בליגה האזורית. להתעסק בכדורסל בכל דרך שהיאף זו חוויה. לא כיף לצאת למאבק עם תושבי הגליל במשחקים, אבל יש כבוד הדדי בין אנשים וזה הכי חשוב”.

מה מביא אותך לגלבוע ומה הציפיות שלך מהעונה הקרובה?

“בת הזוג שלי, הגרף שהיא גם מעמק יזרעאל במקור, סיימה עכשיו לימודי תזונה בתל חי. אין כמו לקבל לצידה החלטות חשובות להמשך הקריירה והחיים. היא מפרגנת ונותנת לי גיבוי מלא לכל החלטה שאקבל ותומכת גם אם זה דורש מעבר דירות ויזורי חיוג . אני שמח להצטרף לקבוצה, שהיא למעשה קבוצת הבת של הגלבוע מליגת העל. מדובר במועדון עם אג’נדה מאוד דומה לגיל עליון – בניה דומה, סיסטם דומה. המטרה שלי היא לנסות להביא מה שגליל השרישו בי, לתרום כמה שאני יכול ולתת מהידע והיכולות שלי, להביא עם שאר השחקנים את הקבוצה למקום הכי טוב שאפשר”.

אם לא בקבוצה, תישאר לפחות לגור בגליל העליון?

“אני עוד לא יודע. יכול להיות שאחזור לעמק יזרעאל ויכול להיות שאשאר כאן. זה תלוי במבנה השנה האקדמית. קיבוץ דפנה המקום הכי יפה בארץ, גם מבחינת מרקם החיים וגם מבחינת האנשים. אני אפילו שוקל  להשאיר את הדירה הזו תחת שכירות ולהגיע בסופ”ש במידה ואעחזור לעמק, כי אין כמו השקט והאנרגיות שיש כאן”.